רש"ש על כתובות ע״ד

1 גמרא תנאה דאפשר לקיומיה ע"י שליח כו'. לפרש"י בקדושין סא במשנה דתנאי קודם למעשה לכ"ע בעינן. המ"ל דטעמא משום דלא הויא תנאי קודם למעשה. אלא דאשמעינן מילתא חדתא דלא מהני תנאי בחליצה אף אם נשלמו בו כל משפטי התנאים:

2 תד"ה תנאי. דהא דמסיק רבינא כו' לאו לומר שלא תהא מותרת לשוק כו'. בזה מיושב הצ"ע שהעלה בגה"ש בנזיר יא על דבריהם דשם דהא טעם דא"א לקיים ע"י שליח לא ברירא דהא יש פלוגתא בזה ביבמות. וביותר תמיהני עליו דגם שם ביבמות כתבו התוס' כדברים האלה:

3 תד"ה ד"ה. וא"ת והא פליגי תנאי לעיל בבעל כו' בפחות מש"פ כו'. פשוט דכוונתם להקשות על הא דקאמר ר"א דגם בפחות מש"פ דברי הכל דצריכה גט ודברי המהרש"א בזה תמוהים:

4 בא"ד וא"ת לרב תקשי כו'. מש"כ המהרש"א דלשמואל נמי תקשי כו' דמ"ד נמי קנו כו' דשמא דוקא בפחות מש"פ כו'. נ"ל פשוט דשמואל יפרש דקדשה בטעות דקתני היינו טעות דנדרים:

5 תד"ה ממאנת. שאם נודע לה כו' מחלה התנאי. מה שהקשה המהרש"א דא"כ לוקי מתניתין לשמואל דנודע לה כו' ומחלה. לשונו אינו מדויק דהמשנה איירי בקפידה דבעל והכי הל"ל דנודע לו ומחל. אבל לק"מ דא"כ אפי' כנסה על תנאי נמי: