רש"ש על כתובות נ״ג

1 גמרא לימא יצר אנסה. לקמן נד:

2 גמ' שם יתיב ר"נ כו' ויתיב רחב"א גבייהו. מתיבתא כזו בע"ז סג ב וע"ש בתוס':

3 רש"י ד"ה מחו לה. כמין משקולת קטנה ששמה עוכלא. עמש"כ בב"ב פה ב:

4 רש"י ד"ה ולא מיטמא לה. דלאו שארו היא. עמש"כ בב"מ יח:

5 רש"י ד"ה גובה כתובתה. ותוספת. עמש"כ לקמן פט ב:

6 תד"ה שאין בסה"ע ונראה דבהא הלכה כב"ש משום דאשכחנא כמה תנאי דקיימי כוותיה כו'. מכאן נתחזקה תמיהתי על דבריהם בקדושין טו ד"ה ואידך הב' ע"ש:

7 תד"ה הויה. הכא ליכא למיפרך אי הויה דנשואין כו'. אבל אי הויה דאירוסין ודאי ליכא למיפרך דבגרות הוא כש"כ מאירוסין דאירוסין לא מפקא מרשות אב לגמרי כדלעיל מו ב ובגרות מפקא מרשות אב לגמרי. ולעיל דפריך לרב הוא משום דקס"ד דתלקחן לגוברין היינו נשואין:

8 תד"ה אלמנה. דקסבר ארוסה יש לה מזונות. עי' מהרש"א. ועי"ל דארוסה היא ק"ו משומרת יבם כמש"כ התוס' לקמן: