רש"ש על כתובות ק״י

1 תד"ה ורבנן. הלכך לא איבעי ליה למימסר מודעא. כצ"ל:

2 בא"ד ולפרש"י אתי שפיר כו'. עי' מהרש"א ועדיין לא תיקן כלום לקושיית מהרש"ל דמ"מ יקשה גם לפרש"י מדוע יחשב הפסד דקניית קרקע יותר גדול מהפסד חובו לגמרי שלא היה לו ממה למשכנו:

3 גמרא ל"צ דאתא בההוא יומא דמשלם חמש כו'. לכאורה השתא ל"צ תו לאוקמי בזה לעשר וזה לחמש דאפי' בזמנים שוים איכא רווחא דהמתנה דהראשון יגבה חובו לאלתר והשני לזמן הפרעון ועי' בסמ"ע סי' פ"ה ס"ק ט"ו:

4 במשנה יהודה ועה"י והגליל. התוי"ט הקשה מדוע הפסיק בעה"י בין יהודה לגליל אשר שניהם בא"י בעבר המערבי. ולי י"ל משום דאמרינן בחגיגה ריש ד' כה דרצועה של עובדי כוכבים מפסקת ביניהם. אבל הירדן הוא עצמו ג"כ בכלל ארץ כנען. עי' בכורות נה ועי' בתור"ע בשביעית פ"ט אות מ"ב מה שהביא מס' כפתור ופרח:

5 גמרא ואיידי דתני רישא אין מוציאין כו'. עמש"כ בערכין שם דלפני התוס' דשם הי' הגי' כאן ואיידי דתני רישא הכל מעלין כו':

6 רש"י ד"ה הכל מעלין. ולישב עמו בירושלים. עתוי"ט:

7 רש"י ד"ה אחד וד"ה ואם לאו. צ"ל הד"א:

8 רש"י ד"ה לאתויי עבדים. עבד עברי כו'. וכ' התוי"ט בשם הר"ן דאי בכנעני השתא מעלין אמרת צ"ל דאין מוציאין. הק"ו תמוה. אבל הרב ל"ד במחכ"ת דעי' בר"ן דלא כתב זה אלא לפי' הראב"ד דהכל מעלין היינו שכופה העבד את רבו להעלותו לירושלים וע"ז שפיר קאמר צ"ל דא"מ: