רש"ש על כתובות צ״ז

מהדורה: דפוס וילנא ראם

« רש"ש על כתובות צ״ו ע״ב רש"ש על כתובות צ״ח ע״א »

1 כתובות פתח ↗

אֲמַר לֵיהּ, תְּנֵיתוּהָ: מוֹכֶרֶת וְהוֹלֶכֶת עַד כְּדֵי כְתוּבָּתָהּ, וְסֶמֶךְ לָהּ שֶׁתִּגְבֶּה כְּתוּבָּתָהּ מִן הַשְּׁאָר. שְׁמַע מִינַּהּ: שַׁיַּירָא — אִין, לָא שַׁיַּירָא — לָא.

2 ראש השנה פתח ↗

אֲמַר לֵיהּ: הָנֵי מִילֵּי לְעִנְיַן עֵדוּת הַחֹדֶשׁ, דְּאִם כֵּן נִמְצֵאתָ מַכְשִׁילָן לֶעָתִיד לָבֹא. אֲבָל הָכָא — ״עֶבֶד לֹוֶה לְאִישׁ מַלְוֶה״.

3 רש"י פתח ↗

ואמר לי' אין בצורתא בנהרדעא משכח שכיח - וחיישינן לדלמא אתו ארבי דקיימי בעקולי והדרי זבינייהו שמע מינה טעמא משום מקח טעות הוי דאי בדאתו חטין ממקום קרוב או שבאו לאלו לבדם דטעמא משום זבין ולא איצטריכו ליה זוזי הוה מידי דלא שכיח הוא וליכא מכשול:

4 תוספות על כתובות פתח ↗

מאי סמך לה ש"מ שיירא אין לא שיירא לא. וא"ת תקשי מהכא לרמי בר חמא דהוה בעי למימר לעיל גבי ראובן שמכר שדה לשמעון דאפילו אחריות דנפשיה לא קביל עילויה והא בהך ברייתא אמרי' גבי אשה אחריות דנפשה מיהא קיבלה עלה וכ"ש התם לפי מה שפירשנו לעיל וי"ל דמצי למימר רמי בר חמא דהכא ודאי אחריות דנפשה מקבלת אע"ג דאחריות איתמי היינו מעלמא אבל אנפשה מיהו קיבלה דהא אינה מוכרת בהדיא שלא באחריות אבל התם שמכר לו בהדיא שלא באחריות אפילו אחריות דנפשיה לא קביל עילויה. מ"ר:

5 כתובות פתח ↗

תָּא שְׁמַע: כְּשֵׁם שֶׁמּוֹכֶרֶת שֶׁלֹּא בְּבֵית דִּין, כָּךְ יוֹרְשֶׁיהָ יוֹרְשֵׁי כְתוּבָּתָהּ מוֹכְרִים שֶׁלֹּא בְּבֵית דִּין. בִּשְׁלָמָא לְמַאן דְּאָמַר לְפִי שֶׁאֵין אָדָם רוֹצֶה שֶׁתִּתְבַּזֶּה אִשְׁתּוֹ בְּבֵית דִּין, כִּי הֵיכִי דְּאִיהִי לָא נִיחָא לֵיהּ דְּתִתְבַּזֵּי — יוֹרְשֶׁיהָ נָמֵי לָא נִיחָא לֵיהּ דְּלִיבַּזּוּ, אֶלָּא לְמַאן דְּאָמַר מִשּׁוּם חִינָּא, יוֹרְשֶׁיהָ מַאי חֵן אִיכָּא? תַּרְגְּמַהּ עוּלָּא: כְּגוֹן שֶׁיְּרָשַׁתָּה בִּתָּהּ אוֹ אֲחוֹתָהּ.

1 גמרא אמר להו תניתוה כו'. כצ"ל:

2 גמ' שם א"כ נמצאת מכשילן לע"ל. כה"ג בר"ה לא ב וש"נ:

3 רש"י ד"ה וא"ל אין בצורתא כו'. או שבאו לאלו לבדם. והעתיקוהו גם התוס'. ואינו מובן לכאורה:

4 תד"ה מאי בסופו. אבל התם שמכרה לו בהדיא שלא באחריות כו'. הוא כפי הגי' שהעתיקו לעיל בד"ה או דנהי דאחריות דעלמא לא קביל כו' וזה ג"כ גי' הרי"ף. ומוכח מכאן דמפרשי לגי' זו כהר"ן ולא כהרא"ש. והמהרש"א ל"ד שהראה בדבריהם שם לפי' הרא"ש:

5 גמרא כך יורשיה יורשי כתובתה מוכרים שלא בב"ד. לעיל ריש דף פא דקדק אביי על כהאי לישנא דמתניתין דר"פ. איזהו אלמנה שיש לה שני יורשין הוי אומר זו שומרת יבם. ובכאן אין שייך לומר כוונה זו:

6 תד"ה מתניתין בסופו. הוא דמוכרת כתובתה שלא בב"ד. משמע דמפרשי דשלא בב"ד קאי אכולה מילתייהו דאף הארבעה וחמשה פעמים שמוכרת לכתובתה א"צ ב"ד. והתוספות יו"ט לא הרגיש בזה ע"ש:

« רש"ש על כתובות צ״ו ע״ב רש"ש על כתובות צ״ח ע״א »