רש"ש על כתובות כ״ה

מהדורה: דפוס וילנא ראם

« רש"ש על כתובות כ״ד ע״ב רש"ש על כתובות כ״ו ע״א »

1 כתובות פתח ↗

וּבַתְּרוּמָה דְּאוֹרָיְיתָא לָא אֲכוּל? וְהָא כְּתִיב: ״אֲשֶׁר לֹא יֹאכְלוּ מִקֹּדֶשׁ הַקֳּדָשִׁים״. מִקֹּדֶשׁ הַקֳּדָשִׁים הוּא דְּלָא אֲכוּל, הָא בִּתְרוּמָה דְּאוֹרָיְיתָא אֲכוּל!

2 זבחים פתח ↗

שָׁחַט וְאַחַר כָּךְ חָתַךְ – פְּסוּלָה. חָתַךְ וְאַחַר כָּךְ שָׁחַט – כְּשֵׁרָה?! בַּעַל מוּם קָא מַקְרִיב! אֶלָּא אֵימָא: חָתַךְ וְאַחַר כָּךְ קִיבֵּל – כְּשֵׁרָה, קִיבֵּל וְאַחַר כָּךְ חָתַךְ – פְּסוּלָה. חָתַךְ וְאַחַר כָּךְ קִיבֵּל – כְּשֵׁרָה?! וְהָא אָמַר רַבִּי זֵירָא: הַצּוֹרֵם אֹזֶן בִּבְכוֹר, וְאַחַר כָּךְ קִיבֵּל דָּמוֹ – פָּסוּל; שֶׁנֶּאֱמַר: ״וְלָקַח מִדַּם הַפָּר״ – פַּר שֶׁהָיָה כְּבָר! אָמַר רַב חִסְדָּא אָמַר אֲבִימִי: חוֹתֵךְ בָּאֵבָר עַד שֶׁמַּגִּיעַ לָעֶצֶם. קִיבֵּל וְאַחַר כָּךְ חָתַךְ – פְּסוּלָה. שָׁמְעַתְּ מִינַּהּ: דָּם הַמּוּבְלָע בָּאֵבָרִים – דָּם הוּא? דִּלְמָא מִשּׁוּם שַׁמְנוּנִית. שָׁמְעַתְּ מִינַּהּ: בְּשַׂר קָדָשִׁים קַלִּים שֶׁיָּצָא לִפְנֵי זְרִיקַת דָּם – פָּסוּל? דִּלְמָא בְּקׇדְשֵׁי קָדָשִׁים. תָּנוּ רַבָּנַן: קׇדְשֵׁי קָדָשִׁים – שְׁחִיטָתָן בַּצָּפוֹן, וְקִבּוּל דָּמָן בִּכְלִי שָׁרֵת בַּצָּפוֹן. עָמַד בַּדָּרוֹם, וְהוֹשִׁיט יָדוֹ לַצָּפוֹן וְשָׁחַט – שְׁחִיטָתוֹ כְּשֵׁרָה. קִיבֵּל – קַבָּלָתוֹ פְּסוּלָה. הִכְנִיס רֹאשׁוֹ וְרוּבּוֹ – כְּאִילּוּ נִכְנַס כּוּלּוֹ. פִּרְכְּסָה וְיָצְתָה לַדָּרוֹם וְחָזְרָה – כְּשֵׁרָה. קָדָשִׁים קַלִּים – שְׁחִיטָתָן בִּפְנִים, וְקִיבּוּל דָּמָן בִּכְלִי שָׁרֵת בִּפְנִים. עָמַד בַּחוּץ, וְהִכְנִיס יָדוֹ לִפְנִים וְשָׁחַט – שְׁחִיטָתוֹ כְּשֵׁרָה. קִיבֵּל – קַבָּלָתוֹ פְּסוּלָה; וְהִכְנִיס רֹאשׁוֹ וְרוּבּוֹ – כְּאִילּוּ לֹא נִכְנַס. פִּרְכְּסָה וְיָצְתָה לַחוּץ וְחָזְרָה – פְּסוּלָה. שְׁמַע מִינַּהּ: בְּשַׂר קָדָשִׁים קַלִּים שֶׁיָּצָא לִפְנֵי זְרִיקַת דָּמִים – פְּסוּלִים! דִּילְמָא בְּאַלְיָה וְיוֹתֶרֶת הַכָּבֵד וּשְׁתֵּי כְלָיוֹת. בְּעָא מִינֵּיהּ אֲבוּהּ דִּשְׁמוּאֵל מִשְּׁמוּאֵל: הִיא בִּפְנִים וְרַגְלֶיהָ בַּחוּץ, מַהוּ? אֲמַר לֵיהּ: כְּתִיב ״וֶהֱבִיאוּם לַה׳״ – עַד שֶׁתְּהֵא כּוּלָּהּ לִפְנִים. תָּלָה וְשָׁחַט, מַהוּ? אֲמַר לֵיהּ: כְּשֵׁרָה. אֲמַר לֵיהּ: אִישְׁתַּבַּשְׁתְּ; בָּעֵינַן שְׁחִיטָה עַל יָרֵךְ, וְלֵיכָּא. נִתְלָה וְשָׁחַט, מַהוּ? אֲמַר לֵיהּ: פְּסוּלָה. אֲמַר לֵיהּ: אִישְׁתַּבַּשְׁתְּ; שְׁחִיטָה עַל יָרֵךְ, וְלֹא שׁוֹחֵט עַל יָרֵךְ. נִתְלָה וְקִבֵּל, מַהוּ? אֲמַר לֵיהּ: כְּשֵׁרָה. אֲמַר לֵיהּ: אִישְׁתַּבַּשְׁתְּ; אֵין דֶּרֶךְ שֵׁירוּת בְּכָךְ. תָּלָה וְקִיבֵּל, מַהוּ? אֲמַר לֵיהּ: פְּסוּלָה. אֲמַר לֵיהּ: אִישְׁתַּבַּשְׁתְּ; שְׁחִיטָה עַל יָרֵךְ, וְלֹא קַבָּלָה עַל יָרֵךְ. אָמַר אַבָּיֵי: בְּקׇדְשֵׁי קָדָשִׁים – כּוּלָּן פְּסוּלוֹת, בַּר מִנִּתְלָה וְשָׁחַט. בְּקָדָשִׁים קַלִּים – כּוּלָּן כְּשֵׁרוֹת, בַּר מִן נִתְלָה וְקִיבֵּל. אָמַר רָבָא: מַאי שְׁנָא תָּלָה וְקִיבֵּל בְּקָדָשִׁים קַלִּים – דִּכְשֵׁרָה, דַּאֲוִיר פְּנִים כִּפְנִים דָּמֵי? בְּקׇדְשֵׁי קָדָשִׁים נָמֵי – אֲוִיר צָפוֹן כְּצָפוֹן דָּמֵי! אֶלָּא אָמַר רָבָא: בֵּין בְּקׇדְשֵׁי קָדָשִׁים בֵּין בְּקָדָשִׁים קַלִּים – כְּשֵׁרוֹת; בַּר מִן תָּלָה וְשָׁחַט – בְּקׇדְשֵׁי קָדָשִׁים, נִתְלָה וְקִיבֵּל – בֵּין בְּקׇדְשֵׁי קָדָשִׁים בֵּין בְּקָדָשִׁים קַלִּים. בְּעָא מִינֵּיהּ רַבִּי יִרְמְיָה מֵרַבִּי זֵירָא: הוּא בִּפְנִים וְצִיצִיתוֹ בַּחוּץ, מַהוּ? אֲמַר לֵיהּ: לָאו אָמְרַתְּ ״וֶהֱבִיאוּם לַה׳״ – עַד שֶׁתָּבֹא כּוּלָּהּ לִפְנִים? הָכָא נָמֵי, ״בְּבוֹאָם אֶל אֹהֶל מוֹעֵד״ – עַד שֶׁיָּבֹא כּוּלּוֹ לְאֹהֶל מוֹעֵד. מַתְנִי׳ נְתָנוֹ עַל גַּבֵּי הַכֶּבֶשׁ; שֶׁלֹּא כְּנֶגֶד הַיְסוֹד; נָתַן אֶת הַנִּיתָּנִין לְמַטָּה לְמַעְלָה; וְאֶת הַנִּיתָּנִין לְמַעְלָה לְמַטָּה; וְאֶת הַנִּיתָּנִין בִּפְנִים בַּחוּץ; וְאֶת הַנִּיתָּנִין בַּחוּץ בִּפְנִים – פָּסוּל, וְאֵין בּוֹ כָּרֵת. גְּמָ׳ אָמַר שְׁמוּאֵל: פָּסוּל בָּשָׂר, אֲבָל בְּעָלִים נִתְכַּפְּרוּ. מַאי טַעְמָא? דְּאָמַר קְרָא: ״וַאֲנִי נְתַתִּיו לָכֶם עַל הַמִּזְבֵּחַ לְכַפֵּר״ – כֵּיוָן שֶׁהִגִּיעַ דָּם לַמִּזְבֵּחַ, נִתְכַּפְּרוּ בְּעָלִים. אִי הָכִי, בָּשָׂר נָמֵי! אָמַר קְרָא: ״לְכַפֵּר״ – לְכַפָּרָה נְתַתִּיו, וְלֹא לְדָבָר אַחֵר. אַלְמָא קָסָבַר: שֶׁלֹּא בִּמְקוֹמוֹ – כִּמְקוֹמוֹ דָּמֵי. תְּנַן בְּאִידַּךְ פִּירְקִין: נְתָנוֹ עַל הַכֶּבֶשׁ שֶׁלֹּא כְּנֶגֶד הַיְסוֹד; נָתַן אֶת הַנִּיתָּנִין לְמַטָּה לְמַעְלָה; וְאֶת הַנִּיתָּנִין לְמַעְלָה לְמַטָּה; וְאֶת הַנִּיתָּנִין בִּפְנִים בַּחוּץ; וְאֶת הַנִּיתָּנִין בַּחוּץ בִּפְנִים – אִם יֵשׁ דַּם הַנֶּפֶשׁ, יַחְזוֹר הַכָּשֵׁר וִיקַבֵּל. וְאִי סָלְקָא דַעְתָּךְ שֶׁלֹּא בִּמְקוֹמוֹ כִּמְקוֹמוֹ, לְמָה לִי יַחְזוֹר הַכָּשֵׁר וִיקַבֵּל? וְכִי תֵּימָא לְהַתִּיר בָּשָׂר בַּאֲכִילָה – מִי אִיכָּא זְרִיקָה דְּלָא מְכַפְּרָא, וְשָׁרְיָא בָּשָׂר בַּאֲכִילָה?! אִי דְּיַהֲבֵיהּ כָּשֵׁר – הָכִי נָמֵי; הָכָא בְּמַאי עָסְקִינַן – דְּיַהֲבֵיהּ פָּסוּל. וְלִיהְוֵי דָּחוּי! דִּתְנַן: וְכוּלָּן שֶׁקִּיבְּלוּ חוּץ לִזְמַנּוֹ וְחוּץ לִמְקוֹמוֹ – אִם יֵשׁ דַּם הַנֶּפֶשׁ, יַחְזוֹר הַכָּשֵׁר וִיקַבֵּל. קִיבְּלוּ אִין, זָרְקוּ לָא; מַאי טַעְמָא? לָאו מִשּׁוּם דְּהָוֵי דָּחוּי? לָא; מִשּׁוּם דִּפְסִיל בְּמַחְשָׁבָה. אִי הָכִי, קַבָּלָה נָמֵי! וְעוֹד, מִי פָּסְלָה מַחְשָׁבָה?! וְהָאָמַר רָבָא: אֵין מַחְשָׁבָה מוֹעֶלֶת אֶלָּא בְּמִי שֶׁרָאוּי לַעֲבוֹדָה, וּבְדָבָר הָרָאוּי לַעֲבוֹדָה, וּבְמָקוֹם הָרָאוּי לָעֲבוֹדָה! לָא תֵּימָא: זָרְקוּ לָא, אֶלָּא אֵימָא: שָׁחֲטוּ לָא. מַאי קָא מַשְׁמַע לַן – דְּפָסְלָה מַחְשָׁבָה? תְּנֵינָא: לְפִיכָךְ הֵן פּוֹסְלִין בְּמַחְשָׁבָה! הָא קָא מַשְׁמַע לַן – דְּמִקַּבָּלָה וְאֵילָךְ לָא פָּסְלָה מַחְשָׁבָה. מַאי טַעְמָא? כִּדְרָבָא. מֵיתִיבִי: חִישֵּׁב לִיתֵּן אֶת הַנִּיתָּנִין לְמַעְלָה לְמַטָּה; לְמַטָּה לְמַעְלָה – לְאַלְתַּר כָּשֵׁר לְמָחָר פָּסוּל. חָזַר וְחִישֵּׁב

3 תוספות פתח ↗

ואלא מאי גדולה חזקה - בשלמא אי אין מעלין ניחא הא דגדולה חזקה אע"ג דאיכא למיחש לב"ד טועין שיעלו מן נשיאות כפים לקדשי קדשים ואע"ג דבלא חזקה מעלין לתרומה ע"פ עד אחד ולא חיישינן לב"ד טועין שמא יעלו ליוחסין השתא סבר המקשן דיוחסין חמירא ולא אתו למיטעי כמו לקדשי קדשים אבל השתא דאמרת טעמא דריע חזקייהו ולא חיישינן דלמא אתי לאסוקי כיון דלא אתי למטעי מאי גדולה חזקה:

4 כתובות פתח ↗

כִּי הָהוּא דַּאֲתָא לְקַמֵּיהּ דְּרַבִּי אַמֵּי, אֲמַר לֵיהּ: מוּחְזְקַנִי בָּזֶה שֶׁהוּא כֹּהֵן. אֲמַר לֵיהּ: מָה רָאִיתָ? אֲמַר לֵיהּ: שֶׁקָּרָא רִאשׁוֹן בְּבֵית הַכְּנֶסֶת. בְּחֶזְקַת שֶׁהוּא כֹּהֵן, אוֹ בְּחֶזְקַת שֶׁהוּא גָּדוֹל? שֶׁקָּרָא אַחֲרָיו לֵוִי. וְהֶעֱלָהוּ רַבִּי אַמֵּי לִכְהוּנָּה עַל פִּיו.

5 רש"י פתח ↗

שקרא אחריו לוי - ואי לאו כהן הוא אין לוי קורא אחריו דאמרינן במסכת גיטין שם אם אין שם כהן נתפרדה חבילה ומפרשינן דאין לוי קורא במקום שאין כהן ויש מפרשים נתפרדה החבילה שבמקום שאין כהן אם רוצה ישראל לקרות לפני לוי קורא ודוקא דאין שם כהן אבל היכא דאיכא כהן לא נתפרדה החבילה ולא יקרא ישראל גדול לפני לוי והכא כהן אחר הוה התם הלכך אי לאו דהאי כהן הוה לא הוה לוי קרי אבתריה:

6 תוספות פתח ↗

הרי שאמר בני זה וכהן הוא - מדנקט בני זה וכהן הוא משמע שאינו ידוע לנו אם הוא בנו והוא בא להעיד שהוא בנו ושהוא כהן שאינו בן גרושה דאי ידוע לנו שהוא בנו הוה ליה למינקט בני זה כהן בלא וי"ו ותימה א"כ יהא נאמן לכולי עלמא לתרומה וליוחסין במגו דאי בעי אמר אינו בנו וי"ל דאע"ג דאיכא מגו לא מהימן דלדבריו קרוב הוא כדאמרינן בהחולץ יבמות דף מז. ושם לדבריך כותי אתה ואין עדות לכותי ואין אדם נאמן לפסול את בנו ואע"ג דרבי קאמר בסמוך אני מאמינו להאכילו בתרומה שהרי בידו להאכילו בתרומה אלמא אע"ג דקרוב הוא לדבריו נאמן במגו התם ודאי מהימנינן ליה משום דאית ליה מגו אפי' ידעינן שהוא בנו אבל האי מגו אי הוה ידעינן שהוא בנו ליכא מגו:

9 תוספות על כתובות פתח ↗

נאמן להאכילו בתרומה - הקשה ריב"ם דתנן בפרק עשרה יוחסין קדושין דף עט: ושם מי שיצא הוא ואשתו למדינת הים וכשחזר הביא עמו בנים ומתה אשתו צריך להביא ראיה על בניו ואינו נאמן להאכילם בתרומה כדמוכח התם בגמ' דתניא התם הביא ראיה על הגדולים א"צ ראיה על הקטנים ואמר רשב"ל עלה לא שנו אלא בקדשי הגבול אבל ליוחסין לא והיכי קאמר רבי הכא דאב נאמן להאכילו בתרומה ותירץ דרבי תנא הוא ופליג ור"ת אומר דההיא דקדושין אתיא כר' יהודה דאמר אין מעלין לכהונה ע"פ עד אחד וקדשי הגבול דהתם היינו לכל דבר קדושה כגון תרומה ונשיאות כפים ויוחסין והא דקאמר התם אבל ליוחסין לא היינו יוחסין לקורבה כגון לסקול ולשרוף על ידו כדמסיק התם ר' יוחנן אמר אף ליוחסין ואזדא ר' יוחנן לטעמיה דאמר סוקלין על החזקות א"נ הכא באשתו עמו דאין צריך להביא ראיה כדאמר התם:

11 תוספות פתח ↗

שבידו להאכילו בתרומה - תימה איך נאמין אותו על תרומה בהאי מגו הא אין בידו להאכילו אחר מיתה וא"כ אין זה מגו כמו שמצינו ביש נוחלין ב"ב קכז: גבי בכור ובפרק בתרא דקדושין דף עח: דתניא יכיר יכירנו לאחרים מכאן אמר רבי יהודה נאמן אדם לומר זה בני בכור כו' למאי הלכתא אי לתת לו פי שנים אילו בעי למיתב ליה מתנה מי לא יהיב ליה לא צריכא בנכסים שנפלו לו כשהוא גוסס אלמא אי לאו קרא לא הוה נאמן לפי שאין בידו וי"ל דלא דמי דהכא כיון דנאמן להאכילו בחייו משום דבידו סברא הוא דנאמן אפילו לאחר מיתה:

1 גמרא מקדש הקדשים הוא דלא אכול הא בתרומה כו'. לכאורה קשה דהל"ל ולטעמיך מקה"ק הוא דלא אכול הא בקדשים קלים דהיינו המורם משלמים ותודה ואיל נזיר אכול. והוא לא התירן אלא בקדשי הגבול. וי"ל דקדשים קלים נוכל ג"כ לקרותן קדק"ד נגד תרומה דאיקרי ג"כ קדש. וכמו שדרש ריב"ב במנחות ס"ד ח קרא דבקדש הקדשים תאכלנו על ההיכל. לפי שהוא קדק"ד נגד העזרה שנקראה ג"כ קדש כמש"כ המזרחי שם בפ' קרח:

2 גמ' שם ת"ל בבואכם בביאת כולכם כו'. כה"ג דרשינן בזבחים כו:

3 תד"ה נשיאות. ואע"ג דבסוריא נמי הוי מדרבנן כו'. עי' מהרש"א. ול"י מדוע סני ליה פרש"י דבסוריא איכא למיגזר אטו תרומה דאורייתא. משא"כ בבבל דהכל מדרבנן. ועי' לקמן ע"ב בתד"ה נאמן הא':

4 גמרא א"ל מה ראית שקרא ראשון בבהכ"נ. נראה דכ"ז הוא מדברי ר"ל ובלשון שאלה. פירוש אולי מפני שראית אותו קורא ראשון לכן אתה מעיד עליו שהוא כהן. וזה אינו כלום דדלמא בחזקת שהוא גדול. והשיבו דראיתיו שהוא חולק עה"ג. ולמאי דהוסיפו בשס"ח מלות א"ל צריך להגיה אח"כ ראיתו שחילק עה"ג. והוא שאלת ר"ל לההוא גברא ור"ל מה שאמרת שקרא ראשון אין זה כלום אלא אם ראיתו שחילק עה"ג אז נקבל עדותיך. וכן במעשה השניה נראה להגיה ראיתו:

5 רש"י ד"ה שקרא אחריו לוי. וי"מ נתפרדה כו' והכא כהן אחר הוה התם. נ"ל להגיה גדול תחת כהן. או למחוק כ"ז מכאן ולהציגם לקמן בדבור הסמוך. ודעתו ז"ל כאן לפי מה שפי' כהקס"ד בגיטין שם דאם אין כהן שני יקרא ישראל אחר הכהן:

6 תד"ה הרי. וי"ל כו' דלדבריו קרוב הוא כו' ואין אדם נאמן להכשיר את בנו. כ"נ דצ"ל. או דצ"ל אף דאדם נאמן לפסול את בנו. ובעיקר דבריהם עמש"כ לעיל יח ב בתד"ה מלוה. אך הכא קשה להבין דכיון דע"א נאמן לכהונה א"כ אין כאן משום עדות רק שנדע בירור הדבר היה ראוי להאמין את האב במיגו וצ"ע בזה. גם דבריהם בסה"ד אינם מובנים היטב:

7 תד"ה נאמן הא'. דדוקא בתרומת א"י או חלה בסוריא דרבנן אמר דמעלין כו'. כצ"ל:

8 בא"ד וכן מתניתין דלקמן דנאמנים כו' היינו בתרומת פירות או חוצה לארץ. כצ"ל:

9 תד"ה נאמן הב'. ור"ת אומר דההיא דקדושין אתיא כר"י כו' וקדשי הגבול כו' כגון תרומה ונ"כ ויוחסין כו'. ולא רצה לפרש דקדשי הגבול היינו יוחסין לבד. ולתרומה א"צ כרוכין אלא סגי בעדות האב וכרבי דהכא. דעיקר לשון קדשי הגבול לא הונח רק על תרומה. אלא דיל"פ דה"ה ליוחסין. ומיושב תמיהת המהרש"א שם בקדושין. גם מאי דמשמע מדבריו שם דדברי ר"ת דהכא אינן כמו בקדושין תמוה. דהם אחדים ומותאמים:

10 בסה"ד א"נ הכא באשתו עמו. נראה דזהו הוספה מת"י. אבל הוא דוחק גדול:

11 תד"ה שבידו כו'. וי"ל דל"ד כו' סברא הוא דנאמן אפי' לאח"מ. נראה דר"ל דזה אין סברא שנחזיקנו כהן כל ימי חיי האב ואחר מותו יחזור להיות זר דמחזי כי חוכא. משא"כ שם לא מיחזי כחוכא אם נחזיקהו בהני נכסי ובהני לא. וכמו שאינו נוטל בראוי דהיינו מה שנפלו לו לאחר מיתה. ועוד דדמי להא דמחלק הגמרא בב"ב ס"ד קלד לענין פלגינן דבורא בין תרי גופי לחד גופא. וכן הא דאמרינן שם באומר זה בני דנאמן הואיל ובידו לגרשה לדעת התוספות שם דמ"מ מיפסלא מכהונה כמש"כ שם אע"פ שא"ז ליבום לא מיחזי כחוכא דאמרי סמוך למיתה גירשה כדאמרי' בגיטין פא. עי"ל דכוונת התוס' כאן דקרא דיכיר איצטרך להיכא שלא היה לו נכסים זולת אלו שנפלו לו כשהוא גוסס. ודברי מהרש"ל בזה מגומגמין:

2 כתובות פתח ↗

וְאָמֵינָא לְהוּ אֲנָא: אַדְּרַבָּה, אֲפִילּוּ לְמַאן דְּאָמַר תְּרוּמָה בִּזְמַן הַזֶּה דְּאוֹרָיְיתָא — חַלָּה דְּרַבָּנַן. דְּתַנְיָא: ״בְּבוֹאֲכֶם אֶל הָאָרֶץ״. אִי ״בְּבוֹאֲכֶם״, יָכוֹל מִשֶּׁנִּכְנְסוּ לָהּ שְׁנַיִם וּשְׁלֹשָׁה מְרַגְּלִים — תַּלְמוּד לוֹמַר: ״בְּבוֹאֲכֶם״. בְּבִיאַת כּוּלְּכֶם אָמַרְתִּי, וְלֹא בְּבִיאַת מִקְצַתְכֶם. וְכִי אַסְּקִינְהוּ עֶזְרָא,

3 תוספות על כתובות פתח ↗

נשיאות כפים בבבל - דוקא נשיאות כפים ולא אכילת חלה ואע"ג דבסוריא נמי הוי מדרבנן אין מדקדקין בבבל כמו בסוריא דסבר האי תנא כיבוש יחיד שמיה כיבוש ואכילת חלה בסוריא ה"ה נשיאות כפים כדמוכח לקמן:

« רש"ש על כתובות כ״ד ע״ב רש"ש על כתובות כ״ו ע״א »