ביאור שטיינזלץ על נדה ע׳

1 באיסור המחזיר גרושתו אמרה תורה "לא יוכל בעלה הראשון אשר שלחה לשוב לקחתה לו לאשה אחרי אשר הוטמאה כי תועבה היא לפני ה' " דברים כד, ד, ומדייקים מלשון הכתוב "כי תועבה היא", שדווקא היא האשה הגרושה שנישאה שוב לבעלה הראשון תועבה, ואולם אין בניה הנולדים מנישואין אלה תועבין. ולפיכך הבת הנולדת מנישואין אלה, מותרת להינשא לכהן.

2 והדבר השלישי ששאלו, שני מצורעין עשירים שלאחר שגילחו וטבלו מביאים שלוש בהמות לקרבנותיהם: חטאת, אשם ועולה שנתערבו קרבנותיהן שהובאו לכפרתם זה בזה, וקרב קרבנו קרבן החטאת של אחד מהן, ואין אנו יודעים קרבנו של מי היה זה, ולאחר מכן מת אחד מהן מהמצורעים הללו, השני המצורע החי מה תקנה תהא עליו שיוכל לאכול בקדשים. שכן אילו לא מת אחד מהם — היה כל אחד מהם מקריב קרבן אחד לשם מי שהוא בעליו, וכיון שמת אחד — אי אפשר לו למצורע החי להקריב את קרבן החטאת שלפניו, שהרי יתכן שהוא קרבנו של חבירו המת, והחטאת שמתו בעליה מומתת. ואף קרבן חטאת אחר אינו יכול להביא, שהרי יתכן שאותו קרבן שקרב היה שלו, ומאחר שכבר קרב קרבן חטאתו, אינו יכול לשוב ולהביא קרבן שני לחטאת.

3 אמר להן ר' יהושע לאנשי אלכסנדריה בתשובה: תקנתו היא שהריהו כותב בשטר מתנה שנותן הוא את כל נכסיו לאנשים אחרים שסומך הוא עליהם, שישובו ויתנו לו אותם במתנה לאחר מכן — והוי והריהו מעתה נקרא עני, ודינו של המצורע העני שהריהו מביא את חטאתו ואת עולתו מן העופות, והריהו איפוא מביא חטאת העוף, הבא על הספק.

4 ותוהים על פתרון זה: והאיכא והרי יש גם קרבן אשם שהמצורע מביא לכפרתו, ואולם האשם בא רק מן הבהמה, ואינו בא על הספק, ומה יעשה המצורע החי בהקרבת אשמו? אמר שמואל: תקנה זו שהציע ר' יהושע אמורה רק כשקרב כבר אשמו של המצורע החי לפני שהתערבו קרבנותיו בקרבנות המצורע שמת.

5 אמר רב ששת בתמיהה על הסברו זה של שמואל: גברא רבה אדם גדול כשמואל לימא כי האי מילתא יאמר כדבר הזה? שהרי כשיטתו של מאן מי אמר שמואל את דבריו, אי אם כשיטת ר' יהודה שאמר כי הקרבת האשם קבעה את דרך כפרתו של המצורע. שמצורע שהיה עשיר בשעה שהקריב את אשמו — נקבעה בכך כפרתו כשל מצורע עשיר, ומעתה אף אם ייעשה עני, חייב עדיין להביא שתי בהמות לחטאתו ולעולתו. וכיון שכבר קבעה לה אשם בעשירות — שוב הוא לא מצי מייתי אינו יכול להביא את קרבן החטאת בדלות כדינו של מצורע עני המביא חטאתו ועולתו מן העוף.

6 דתנן שכן שנינו במשנה: מצורע עני שהביא אחד מקרבנותיו כקרבן עני, ולאחר מכן העשיר, א ובמקרה הפוך, שהיה מצורע עשיר והביא אחד מקרבנותיו, ולאחר מכן העני — הכל הולך אחר הגדרתו נקבעת לפי קרבן החטאת. שאם הקרבן שהקריב במצבו הקודם היה חטאת וכגון שהיה עני, והביא מן העוף — אף את שאר קרבנותיו הריהו מביא כבמצבו הקודם ויביא את עולתו מן העוף. ואם הקרבן שקרב היה עולה או אשם וכגון שהיה עני, והביא את עולתו מן העוף וקרבן החטאת טרם הוקרב — את שאר קרבנותיו הריהו מביא כבמצבו הנוכחי ולכך יביאם מן הבהמות. אלה הם דברי ר' שמעון.

7 ואילו ר' יהודה אומר: הכל הולך אחר קרבן האשם. ר' אליעזר בן יעקב אומר: הכל הולך אחר צפורים באיזה מצב היה המצורע ביום הראשון לסדר טהרתו, כשהביא את שתי הציפורים.

8 ואי ואם תאמר ששמואל אמר את דבריו בהסבר פתרונו של ר' יהושע כשיטתו של ר' שמעון שאמר כי החטאת היא שקבעה, כיון שהקריב זה את אשמו מן הבהמה כמצורע עשיר, יכול הוא להביא את חטאתו ואת עולתו מן העוף — אין להעמיד את דברי ר' יהושע כשיטתו של ר' שמעון, שהרי לדעת ר' שמעון אף על גב אף על פי שלא קרב קרבן האשם של המצורע החי לפני שהתערבו קרבנותיהם של המצורע המת והחי, יש לו תקנה, ובאופן זה: ניתי שיביא קרבן אחר, שיוקרב כאשם בתנאי שהוא מתנה שאם קרבן האשם שכבר הוקרב היה של חבירו שמת — הרי קרבן זה יהיה קרבן אשמו שלו. ואם קרבן האשם שכבר הוקרב היה שלו — יהא קרבן זה לשלמים. דהא שמעינן ליה שהרי כך שמענו אותו את ר' שמעון שאמר בדינו של מי שהוא ספק מצורע, כי לייתי ולתני שיביא ויתנה.

9 דתניא שכן שנויה ברייתא, אמר ר' שמעון בדינו של ספק מצורע, שנוהג בשבעת ימי טהרתו ככל שאר המצורעים, ביום הראשון בתגלחת ובהבאת שתי ציפורים, והריהו מתגלח שנית וטובל ביום השביעי, ולמחרת ביום השמיני הריהו מביא את אשמו ולוגו לוג השמן המשמש להזאה ולנתינתו על המצורע עמו, ומעמידו בשער נקנור שבהר הבית, ומתנה עליו, ואומר: אם קרבן זה של מצורע הוא — הרי זהו אשמו וזה הוא לוגו הבא עמו. ואם לאו לא, שאין הוא מצורע, איל אשם זה — יהא של שלמי נדבה, שכן דרך הקרבתם שווה.

10 ואותו אשם של ספק הריהו טעון חייב

11 שתהא שחיטתו בצפון העזרה, כדין האשם, וטעון מתנת נתינה מדמו על בהונות המיטהר ועל אוזנו יעוין ויקרא יד, יד, וסמיכה על ראש הקרבן, והבאת נסכים עם הקרבן, ותנופה הנפה של חזה ושוק כדין השלמים, ואולם דינו כדין האשם לענין שהריהו נאכל לזכרי כהונה למשך יום ולילה, ולא לשני ימים ולילה כדין השלמים.

12 ולא הודו לו חכמים לר' שמעון, בדינו של ספק מצורע, וטעם הדבר: מפני שבכך הריהו נמצא שמביא קדשים לבית הפסול. שהרי אפשר שקרבן זה הוא אמנם שלמים, הנאכלים לשני ימים ולילה. ועתה שנוהגים בקרבן זה כספק שלמים ספק אשם, ואין אוכלים אותו אלא ליום ולילה אחד בלבד כדין האשם ולא כדין השלמים, נמצא שקרבן שלא נאכל באותו יום ולילה, מובל לשריפה כקדשים שנפסלו "בית הפסול". הרי איפוא, שאין להעמיד את הסברו של שמואל כשיטת ר' שמעון!

13 ומתרצים: אין זו קושיה, שכן אפשר לומר כי שמואל סבר לה הריהו סבור כשיטת ר' שמעון בחדא בדבר אחד, ולענין זה שאין האשם קובע, ופליג עליה בחדא והריהו חולק עליו בדבר אחד, לענין ההתנאה בקרבן.

14 א ועוד שאלו חכמי אלכסנדריה את ר' יהושע בן חנניה שלשה דברים בדברי אגדה. האחד, כתוב אחד אומר בהנהגת הקדוש ברוך הוא "כי לא אחפץ במות המת" יחזקאל יח, לב, ואילו כתוב אחד אודות בני עלי אשר לא שמעו לתוכחת אביהם אומר "כי חפץ ה' להמיתם" שמואל א ב, כה! השיב להם ר' יהושע: אין זו סתירה, שכן כאן בכתוב האומר שאין ה' חפץ במות המת — מדובר בחוטאים העושין תשובה, ואילו כאן בכתוב האומר שחפץ ה' במותם — מדובר בחוטאים שאין עושין תשובה.

15 ועוד שאלו חכמי אלכסנדריה את ר' יהושע: כתוב אחד אומר בהנהגת הקדוש ברוך הוא "כי ה' אלהיכם הוא אלהי האלהים ואדוני האדונים האל הגדול הגבור והנורא אשר לא ישא פנים ולא יקח שחד" דברים י, יז, ואילו כתוב אחד הנאמר בברכת כהנים לבני ישראל אומר "ישא ה' פניו אליך וישם לך שלום" במדבר ו, כו! השיב להם ר' יהושע: אין זו סתירה, שכן כאן בכתוב האומר שיש נשיאת פנים לפני המקום — מדובר קודם גזר דין, ואילו כאן בכתוב האומר שאין נשיאת פנים לפניו — מדובר לאחר גזר דין.

16 ועוד שאלו את ר' יהושע: כתוב אחד אומר "כי בחר ה' בציון אוה למושב לו" תהלים קלב, יג, ומשמע כי העיר ירושלים היא העיר הרצויה לפני הקדוש ברוך הוא, ואילו כתוב אחד אומר על ירושלים "כי על אפי ועל חמתי היתה העיר הזאת למן היום אשר בנו אותה עד היום הזה להסירה מעל פני" ירמיה לב, לא! והשיב להם ר' יהושע: כאן בכתוב האומר כי ירושלים היא העיר הרצויה לפניו — מדובר קודם שנשא שלמה את בת פרעה, ואילו כאן בכתוב האומר שיש בירושלים להכעסת הקדוש ברוך הוא — מדובר לאחר שנשא שלמה את בת פרעה.

17 ב ואף שלשה דברי בורות שאלו חכמי אלכסנדריה את ר' יהושע, ומפרטים: האחד, אשתו של לוט שהיתה לנציב מלח, ככתוב בה "ותבט אשתו מאחריו ותהי נציב מלח", בראשית יט, כו, מהו דינה לענין שתטמא כאדם המת? אמר להם: דווקא האדם המת הוא המטמא, ואין נציב מלח אף שהיה זה קודם לכן אדם חי מטמא.

18 חזרו ושאלוהו: בן האשה השונמית שהחיה אותו הנביא אלישע, כמובא במלכים ב ד, לג—לו, מהו דינו לענין שיטמא כאדם מת, לאחר ששב לחיים? אמר להן ר' יהושע: דווקא האדם המת הוא שמטמא, ואין אדם החי אף שבשלב מסויים היה מת מטמא.

19 ועוד שאלוהו בעניינם של המתים הקמים לתחיה לעתיד לבא, האם הם צריכין הזאה שלישי ושביעי, כדרך האדם הנטהר מטומאת מת שהרי היו מתים בעצמם, או שאין הם צריכין הזאה לטהרם מטומאת מת? אמר להן: לכשיחיו — נחכם להן מהו דינם. איכא דאמרי יש שאומרים שכך אמר להם בתשובה לשאלתם זו: לכשיבא משה רבינו עמהם יאמר לנו מהו דינם של אלה.

20 ג וכן שאלו חכמי אלכסנדריה את ר' יהושע שלשה דברי דרך ארץ, ומפרטים: האחד, מה יעשה אדם ועל ידי כך ויחכם? אמר להן: ירבה בישיבה, וימעט בסחורה. אמרו לו בשאלה: והלא הרבה עשו כן, ולא הועיל להם! חזר ואמר להם ר' יהושע: אלא כן יעשו מבקשי החכמה, יבקשו רחמים יבקשו בתפילה מלפני מי שהחכמה שלו, שיעניק לו חכמה. שכן נאמר "כי ה' יתן חכמה מפיו דעת ותבונה" משלי ב, ו.

21 ומביאים כי בענין זה תני שנה ר' חייא: משל למלך בשר ודם שעשה סעודה לעבדיו, שעבדיו אוכלים מהאוכל אשר לפניהם, ואולם המלך משגר שולח לאוהביו אוכל ממה שלפניו. וכן הוא בענין החכמה שהקדוש ברוך הוא נותן מחכמתו לאוהביו, שכן הוא בכתוב זה האומר "כי ה' יתן חכמה מפיו דעת ותבונה".

22 ושואלים: מאחר ודרך רכישת החכמה היא בתפילה מלפני ה', מאי קא משמע לן מה הוא, ר' יהושע, משמיע לנו בדבריו שאמר תחילה שהדרך לרכישת החכמה היא להרבות בישיבה ולמעט בסחורה? ומשיבים: ללמדנו, דהא שזו, תפילה בלא הא זו, המרבה בישיבה וממעט בסחורה, לא סגיא אינה מספיקה, שנצרך המבקש לחכמה לזה ולזה.

23 ועוד שאלו אנשי אלכסנדריה את ר' יהושע: מה יעשה אדם ויתעשר? אמר להן: ירבה בסחורה, וישא ויתן באמונה. אמרו לו בשאלה: והלא הרבה עשו כן, ולא הועילו בכך להיות לעשירים! חזר ר' יהושע ואמר להם: אלא כך יעשה הרוצה להיות עשיר, יבקש רחמים בתפילה מלפני מי שהעושר שלו, שיעניק לו עושר, שכן נאמר "לי הכסף ולי הזהב נאום ה' צבאות" חגי ב, ח.

24 ושואלים: מאחר ודרך רכישת העושר היא בתפילה מלפני ה', מאי קא משמע לן מה הוא, ר' יהושע, משמיע לנו בדבריו שאמר בתחילה שהדרך לרכישת העושר היא להרבות בסחורה ולשאת ולתת באמונה? ומשיבים: ללמדנו, דהא שזו, תפילה בלא הא זו, שירבה בסחורה וישא ויתן באמונה, לא סגי אינה מספיקה, שנצרך המבקש עושר לזה ולזה.

25 ועוד שאלו אנשי אלכסנדריה את ר' יהושע: מה יעשה אדם ויהיו לו בנים זכרים? אמר להם: ישא אשה ההוגנת לו,