ריטב"א על יומא ח׳

1 תפילין שיש בהם הזכרות הרבה על אחת כמה וכמה. פי׳ אע״ג דלקדושה ולמילי אחריני ציץ חמור שאינו אלא בכהן גדול ובמקדש אפילו הכי לענין שמירת הסח הדעת שהזכרה שבו גורם אותה תפילין חמורין שיש בהן כמה הזכרות.

2 לקבוע מקום הוא דאתא. פי׳ בתוס׳ שמקום הציץ אינו על המצח ממש דא״כ מאי האי דאמרי׳ התם מקום היה בין ציץ למצנפת שבו מניחין תפילין דהא מקום תפילין במקום שער הוא מקום שמוחו של תינוק רופס אלא ודאי על מצחו היינו במקו׳ שער בתחל׳ הראש וכדמתרגם אונקלוס על בית עינוהו וכדאמרי׳ התם הקים להם הציץ שבין עיניו דהיינו במקום שער כדכתיב בתפילין בין עיניכם.

3 ולר׳ יהודה האי סברא מנא ליה תמיה׳ מלתא לר׳ יהודה למה ליה קרא דנשבר אינו מרצה דהא אפילו תלי בסיכתא שראוי למצח אינו מרצה וכ״ש נשבר אינו ראוי למצח תירצו בתוספות דאי לית ליה לר׳ יהודה קרא למעוטי נשבר הציץ לית ליה לאקומיה קרא דלעיל להיכא דתלי בסיכתא אלא להיכא דנשבר דכל מה דאיפשר לאפושי ברצוי מפשי׳ מכיון דכתיב תמיד לרצון.

4 דר׳ מאיר סבר טומאה דחויה היא בצבור. פי׳ ובעינן טהרה מעלייתא והזאה בזמנה מצוה וכל יומא איכא לספוקי שמא היום יום שלישי לטומאתו בשלשה הראשונים ויש שביעי בשלשה אחרונים כדלקמן ור׳ יוסי סבר טומאה הותרה בצבור ולא מחמרינן אלא בשלישי ושביעי למעלה בעלמא.

5 טבילה בזמנה מצוה. פרש״י ז״ל דכתיב וחטאו ביום השביעי וכבס בגדיו ורחץ לא בא זה ללמד אלא על הטבילה שתהא ביום השביעי והזאה נמי מקשינן לטבילה ור׳ יוסי סבר לא אמרי׳ טבילה בזמנה מצוה והאי וחטאו דרשי׳ ליה בפ״ק דקדושין למילתא אחריתי לאקושי חטוי לרחיצה מה טבילה בגלוי אף הזאה בגלוי:

6 הרי שהיה שם כתוב על בשרו הרי זה לא ירחץ. פרש״י ז״ל כדי שלא ימחקנו והקשו בתוספות דהא כיון דלא ממשמש ביה גרמא בעלמא הוא בדבר שאין מתכוין ולא הוי פסיק רישיה לכך פר״י ז״ל דטעמא כדי שלא יעמוד בפני השם ערום וקיימא לן דבטבילה בזמנה פליגי פי׳ והיינו טעמא דר׳ יוסי דחייש שמא מתוך שמחזר אחר גמי וכורך אותו יעבור זמן הטבילה ובתוספות פוסקין כמאן דאמר טבילה בזמנה מצוה וכדכתי׳ במס׳ נדה בסד״י.

7 שזה פרישתו לקדושה. פי׳ שזה פרישתו לענין קדושה ליכנס במחנה שכינה ולכן צריך להפרישו מבני אדם כדי להבדילו מכל קלות ראש וזה פרישתו מפני טהרה משום מעלה דפרה דלא ליזלזלו בה כדלעיל. ולא בשביעי איכא לספוקי פי׳ דאם היום שביעי לטומאתו הרי יום אחד לפני פרישתו היה שלישי לטומאתו דבין הזאה להזאה ליכא בציר משלשה ימים מלבד ימי ההזאה ועל זה לא הזו עליו בשלישי שלה והזאת שביעי בלא שלישי אינה כלום:

8 וכי לשכת פרהדרין היתה והלא לשכת בלוטי היתה. פי׳ פרהדרין פורסי כדאיתא בסמוך והם אנשים הממונים על השערים ועל המדות שאינם חשובין כל כך ובלוטי הם אנשים שרים וחכמים וכן פרש״י בליוטי שרים. ובערוך פי׳ בליוטי חכמי העצה כדמתרגמינן החרש והמסגר. ומשום הכי פרכי׳ שלא היה לנו לכנות לשכה זו בשם פרהדרין אלא בשם בליוטי שהוא שם של חשיבות:

9 ה״ג והיא גרש״י ז״ל ומחליפין אותה כל י״ב חדש. וה״פ כי אותם שהיו כהנים מפני ממון שנותנין לשם בעלמא ולא לשם שמים היו עושין בלשכה זו בנין שיהא נקרא על שמם:

10 הנחתומין לא חייבו אותם חכמי׳ להפריש אלא תרומה גדולה בלבד. פי׳ להפריש ולתת אבל ודאי חייבין היו להפריש המעשרות להוציא התבואה מספק טבל אבל לא חייבום לתת ללוי ולעני דכיון דלית בהו אסור זרות אלא מפני גזל השבט בלבד סמכו לומר שהוא מעושר ביד עם הארץ והמוציא מחברו עליו הראיה כדמפרש ואזיל. ובמעשר שני הקלו בנחתומין אלו דאלו בעלמא חייב להפרישו ולאוכלו בירושלם או לפדותו כדאיתא בפרק בתרא דסוטה בהדיא אבל באלו הקלו והיינו דפרכי׳ אמאי לא אמרינן דניכלוה בירושלם כיון דאיכא ספק איסורא דלא תוכל לאכול בשעריך. ופרקי׳ דמתוך שפרהדרין חובטין אותן ומעלילין עליהם בכל שנה לא אטריחינהו לאוכלם בירושלם או לפדותם בשוויהם ומ״מ קשה יפדו אותם על שוה פרוט׳ דליכא טירחא דהא קיימא לן הקדש שוה מנה שחללו על שוה פרוטה מחולל ויש שהיו מתרצים דההיא בהקדש אבל במעשר אינו נפדה בפחות משוויו ולא נהיר דאמאי חמיר מעשר מהקדש ועוד דהא כרם רביעי ילפינן קדש קדש ממעשר וכתבי רבנן ז״ל שפודין אותן על שוה פרוטה בזמן הזה וכך פר״י ז״ל בפ״ק דיום טוב גבי כרם רביעי שהיה לר׳ אליעזר. והנכון דהא כיון דפטרינהו רבנן מלאכול בירושלם ולפדותו בשוויו פטרום לגמרי ולא אטריחינהו כלל כדי שלא יהא פקפוק בדבר ושמא לא יטרחו לפדות אפי׳ בשוה פרוטה.