ריטב"א על יומא מ״ב

1 וההוא יומא נח נפשיה דרביא בר קיסי. פי׳ ההוא יומא דאפליגו בה בבי מדרשא ואתנחו ביה סימנא למידע במאי פליגי. רביא בר קיסי מכפר בשעיר המשתלח פי׳ דקיימא לן דמיתת צדיקים מכפרת ולהכי עבדו סימנא דבמידי דכפרה פליגי ההוא יומא. והיינו השעיר המשתלח שהוא לכפר מה שאין כן בפרה דאע״ג דאמרי׳ התם למה נסמכה פרשה מרים לפר׳ פרה לומר לך כשם שהפרה מכפרת כך מיתתן של צדיקים מכפרת אין עיקר הפרה לכפרה אלא לטהרה. אבל שעיר המשתלח אין עיקרו אלא לכפרה. וכן פירשו בתוספות:

2 אחת כשרה בזר. ק״ל דהא איפליגו תנאי בפרה של דורות איכא מאן דאמר לדורות בכהן גדול ואיכא מאן דאמר בכהן הדיוט. אבל זר ליכא למ״ד. י״ל דאמר לך שמואל דהתם הוא מקבלת הדם ואילך. אבל שחיטה אפילו בזר דאפילו באותה שעשה אלעזר לא היתה אלא בזר כדיליף לקמן:

3 ואחת פסולה בזר. פי׳ לא סוף דבר זר ממש אלא כל שזר אצלה ואפילו כהן הדיוט דהא אלעזר וחקה או אהרן וחקה כתיב בה אליבא דרבי והכי אמרי׳ בפרק ד אחין זר ששמש בשבת יש כאן משום זרות ואוקי׳ בשחיטת פרו של אהרן וכמאן דאמר שחיטתו בזר פסולה ומאי זר למי שזר אצלה:

4 שאני פרה דקדשי בדק הבית היא. פי׳ דאפילו למ״ד פרה כקדשי מזבח ה״מ לשאר מילי אבל לענין זה אין לחלק בה בין שחיטה לשאר דברים כיון שכל עבודותיה בחוץ כדפרש״י ז״ל ומידי דהוה אמראות נגעים דבעו בה כהונה כדמפרש בסמוך:

5 מושרף את הפרה לעיניו. וא״ת ודילמא ההוא נמי שישרוף אחר אותה בפניו של אלעזר. י״ל דהא ליכא למי׳ כיון דלא כתיב לעיל מינה ונתתם אותה אל אלעזר כדכתיב גבי שחיטה:

6 למעוטי מאי כו'. עד למשמרת למי נדה. וא״ת ומנא לן דאתי למעוטי מידי. ועוד ליתו כולהו מלמשמרת. וי״ל דלא משמע להו דכתיב למשמרת אלא לעיקר הכשרה דפרה ותדע דהא כתב רחמנא אידך קראי לאשמועי׳ דלמשמרת לא קאי אכולהו. והיינו דאמרי׳ למעוטי מאי דאי לא אתא למעוטי מידי לשתוק וליתו כולהו מלמשמרת כך פירשו בתוספות:

7 ושאין כשרין אלא ביום. פי׳ מדכתיב וחטאו ביום השלישי ולא כתיב וחטאו בשלישי ובשביעי:

8 ת״ל התורה. וא״ת ולענין השחיטה וקבלת הדם והזאה דאיתה בחטאות דעלמא למה לי קרא הכא תיפוק לי׳ דחטאות קריה רחמנא. ויש שתירצו דאין הכי נמי ואגב אידך דליתנהו בחטאות דעלמא נקטינהו להני. אי נמי דכיון דאיכא כמה מילי שאין לפרה דין חטאת שהרי אינה נפסלת בלינה וכמה דברים אחרים אימ׳ דבהא נמי לא דמי לחטאת ולא בעי׳ יום:

9 הרי אנו למדין מהזאת מימי׳ מה הזאת מימי׳ וכו'. וא״ת א״כ למה לי למכתב התורה לרבות ניליף מהזאה. י״ל דכיון דכתב רחמנא זאת למיעוט׳ הוה ממעטי׳ כולהו אי לאו דכתב רחמנא ריבויי׳ דהתורה אבל אחר שריבה הכתוב ומיעט יש ללמוד מהזאה מה הוא מרבה ומה הוא ממעט:

10 אשה מאי טעמ׳ אלעזר ולא זר דסבי׳ ליה דשחיטה באלעזר ממש ולא לעיניו של אלעזר וכיון דכן הוא יש לנו גם כן לומר אלעזר ולא זר:

11 אמר עולא כל הפרשה כלה משמע מוציא מיד ומשמע ממילא. פרש״י ז״ל כשתדקדק בפ׳ פרה אדומה אינך יכול להשוות שטת הפרשה שיהיו כל מקראותיה זה מוציא מכלל זה או יהיה כל מקראותיה שוין זה כזה אלא יש בהם שמשמע מקרא זה מוציא מיד המשמע של המקרא שלפניו מה שפסל זה הכשיר זה או מה שהכשיר זה פסל זה. ויש בה משמעות מקראות שמתקיימין ממילא שהמשמע הראשון עומד במקומו ואינו מוציא מכלל חבירו ולפי מדרש סדרן יש להביא מי הוא המוציא מכלל חבירו ומי משמע ממילא ועכשו הולך ודורש את כלה ע״כ לשון רש״י ז״ל:

12 איכא דאמרי אותה לאלעזר וכו' פי׳ דתנאי פליגי איכא מאן דאמר הכי ואיכא מאן דאמר הכי דפלוגתא דתנאי היא במסכת פרה כדכתי׳ בפ״ק והיינו איכא דאמרי דאמרי׳ הכא ולשון זר הוא זה:

13 בשלמא למ״ד לדורות בכהן הדיוט שפיר. פי׳ דכיון דמפקי׳ לה מאלעזר ודרשי׳ ולא לדורות באלעזר הרי כל שאר הכהנים להכשירה מסתמא ואפילו כהן הדיוט:

14 גמר חקה חקה מיום הכפורים. פי׳ ואידך תנא לא גמר חקה חקה אי נמי אית ליה וכדמשמע קצת לקמן גבי כהן בכהנו אלא דסבי׳ ליה דהכא ליכא למידן ג״ש דכמאן דמפורש בהדיא כהן הדיוט דמי כיון דסתם דבריו:

15 שלא יאמרו שתים שחט. פרש״י ז״ל וקימא לן שכל המלאכות הנעשות עמה פוסלות אותה כדתנן כל העוסקין בפרה מתחלה ועד סוף פוסלין אותה במלאכה ולקמן נמי אמרי׳ ושחט אותה שלא ישחוט אחרת עמה:

16 ר׳ שמעון היא דדריש טעמיה דקרא. פי׳ דעביד דינא לפום טעמא דקרא בלחוד דאלו רבנן אע״ג דדרשי טעמא דקרא בכל דוכתא מ״מ כל היכא דכתב רחמנא שום דין מוחלט לא מיבטלי מיניה מידי משום טעמא דקרא אלא סבי׳ להו דלא פליג רחמ׳ וכדפרי׳ לה בב׳ מציעא בס״ד. וכן במסכת סנהדרין בס״ד: