ריטב"א על יומא ל״ב

1 אלא לרבנן תשעה הוו. פי׳ דהא בלבישה ראשונה ליכא אלא קדוש אחד ומהדרי׳ דבאורייתא כשמשלים כל העבודות ופושט בגדי זהב ללבוש בגדי חול בעי למיעבד חד קדוש אפשיטה דבגדי קדש. מה שאין כן לר׳ מאיר דלא עביד שום קדוש אלא אלבישה.

2 ת״ר ובא אהרן אל אהל מועד. כו׳ פי׳ הפסוק הזה בפרש׳ אחרי מות כי אחר שהשלים עבודת היום שבבגדי לבן אמר הכתוב ובא אהרן אל אהל מועד יפשט את בגדי הבד אשר לבש וכו׳ ואמרי׳ למה הוא בא כי הכתוב לא פי׳ למה ובודאי אינו בא לפשוט בגדיי שם כפשוטו של מקרא ולהכי קתני שנכנס להוציא את הכף ואת המחתה שהניח שם כשעשה הקטורת וכל הפרשה נאמרה על הסדר חוץ מן הפסוק הזה פי׳ כי לפי סדרו של פסוק הוא מוציא כף ומחתה כשגמר עבודת היום בעוד שהוא לבוש בגדי לבן שלבש לעבודת היום וזה אי אפשר ואמרי׳ מאי טעמא כלו למה אנחנו אומרי׳ שנכתב שלא במקומו ומהדרי׳ גמירי דחמש טבילות ועשרה קדושין עביד כהן גדול ביום הכפורים ואם עכשיו הוא נכנס להוציא כף ומחתה הרי אינו צריך ללבוש בגדי לבן אלא פעם אחת ביום ואינו משנה בגדיו אלא ג׳ פעמים כיצד עבודת תמיד בבגדי זהב עבודת היום והוצאת כף ומחתה בבגדי לבן אילו ואיל העם ושאר מוספין ותמיד של בין הערבים בבגדי זהב אלא על כרחין פסוק זה שלא במקומו נכתב ואין הוצאת כף ומחתה אלא לאחר שפשט בגדי לבן ולבש בגדי זהב ועשה אילו ואיל העם שאז פושט בגדי זהב ולובש בגדי לבן ונכנס לפנים להוציא כף ומחתה וכדאמרינן בסמוך בסדר חמש עבודות והא דאמרי דגמירי חמש טבילות ועשרה קדושין תמיהא מלתא דהא לקמן מוכחי מקראי דבעי טבילה ושני קדושין בין עבודה לעבודה. וי״ל דמ״מ לא מוכח לקמן כמה פעמים צריך לשנות בגדים לשנו? העבודו? ודילמא אינם אלא שלש. הלכך אתאי הלכתא וגמירי בה שהוא משנה בגדי׳ חמשה פעמי וממיל׳ אתי לן מינה דאיכא חמש טבילו׳ ועשרה קדושין.

3 ת״ל ופשט ורחץ רחץ ולבש. פירוש דלהכי שדייה רחמנא לרחיצה בין פשיטה ללבישה דנשדייה אכל חדא מינייהו והוו להו שתי רחיצות.

4 ומה במקום שאין טעון טבילה פירו׳ דרבי אלעזר ב״ר שמעון כרבי יהודה סבי׳ ליה דאמר לעיל שאין הנכנס למקדש אפילו לעבודה טעון טבילה מן התורה אלא מדברי סופרי׳ לזכור טומאה ישנה שעליו וכן פרש״י ולקמן אוקמינן ליה דרבי יהודה כרבי אלעזר ב״ר שמעון סבירא ליה בהא. ומהכא נפקי ליה קדושין:

5 מה לבישה טעון קדוש אף פשיטה טעון קדוש. וא״ת והא פשיטה גופה לא באה אלא בק״ו ואמרינן בזבחים דבקדשים דבר הלמד בשום בנין אב אינו חוזר ומלמד בבנין אב אחר ואפי׳ היקש פי׳ רשב״ם ז״ל דהשתא מלבישה ראשונה של בגדי זהב לתמיד שטעון קדוש מן התורה ילפינן ולא נהיר דהא קרא דכתיב אשר לבש בבואו אל הקדש דילפי׳ מיניה הכא בגדי לבן הם. ור״ת ז״ל תיר׳ דהא דאין למדין למד מלמד בקדשים דוקא בעבודת קדשים עצמן אבל לבישת כהן אינה עבודה אלא הכשר לצורך עבודה:

6 ורבי יהודה אשכחן מבגדי לבן לבגדי זהב. פי׳ דהא דכתי׳ הכא ופשט את בגדיו היינו שפושט בגדי לבן ולובש בגדי זהב מבגדי זהב לבגדי לבן מנא לן:

7 תנא דבי ר׳ ישמעאל ק״ו ומה בגדי זהב שאין נכנס בהן לפני לפנים כו׳. פי׳ דאע״ג דמה שאין נכנס בהן הוי משום שאין קטיגור נעשה סניגור מה שאין כן בבגדי לבן. מ״מ מהי טעמא דליהוו בגדי לבן עדיפי שנכנס בהן לפני לפנים.

8 איכא למפרך מה לבגדי זהב שכן כפרתן מרובה. פרש״י ז״ל שעושין בהם חטאת ואשם שמכפרין בשאר עבודות תאמר בבגדי לבן שאין מכפרין אלא על טומאת מקדש וקדשיו כגון הזאת פר ושעיר דכתיב בהו וכפר על הקדש מטומאות בני ישראל. והקשו בתוס׳ שהרי ודאי שעיר המשתלח שהוא בבגדי לבן ומכפר על כל העבודות כדכתיב ומפשעיהם לכל חטאתם. לכך פירשו שכך כפרתן מרובה שמכפרין בהן כל ימות השנה מה שאין כן בבגדי לבן שאין מכפרין בהן אלא פעם אחת בשנה.

9 נפקא ליה מדר'. פי׳ מקרא דכתנת בד קדש דמיירי בפושט בגדי זהב שעבד בהן קרבן תמיד ולובש בגדי לבן לעבודת היום וכדאמרי׳ בסמוך:

10 תנא דבי רבי ישמעאל ק״ו. כו׳ ואע״ג דלעיל עביד דברי רבי ישמעאל ק״ו בהפך חד הוא אליבא דרבי יהודה וחד הוא אליבא דר׳ ואפי׳ הכי פרכי׳ מהאי להאי ואזיל הכא ומדחי ואזיל הכא ומדחי אבל ליכא לפרושי דחד תנא דבי רבי ישמעאל מפיק מאידך תנא דבי רבי ישמעאל כדאמרינן בפ״ק דיבמות מדלא פריש לה תלמודא הכא כי התם.

11 פשט ורחץ רחץ ולבש. וא״ת מאי שנא דכי דרשינן קרא בטבילה לא דרשינן הכי ונימא דבעי שתי טבילות בין בגד לבגד. וי״ל דבטבילה ליכא למימר דתיהוי חדא אפשיטה שלא מצינו טבילה אלא להכשיר להבא ועדיין צ״ת. והנכון דהא מגמרא דחמש טבילות ועשר קדושין אתיא לן.

12 ונכתביה רחמנא בלשון קדוש. פי׳ דאלו ורחץ במים את בשרו לשון טבילה הוא. ופרקינן הא קמ״ל דטבילה זו כקדוש. מה קדוש זה במקום קדוש פי׳ דהא כתי׳ ביה ורחץ במקום קדוש אף טבילה במקום קדוש. וא״ת אמאי לא פרכינן הכא כדפרכינן גבי טבילה ונימא אשכחן קדוש מבגדי לבן לבגדי זהב מבגדי זהב לבגדי לבן מנא לן וי״ל דכיון דפרכי׳ הכי גבי טבילה ואשכחן דגלי קרא דלא שני לן בטבילה בין בגדים לבגדים ממילא נפקא לן דה״ה לענין קדוש ובתוספות תירצו דבשלמא בטבילה שאינה אלא לצורך לבישה איכא למיפרך הכי אבל לענין קדוש כיון דילפי׳ דאיכא תרי קדושי חד אפשיטה וחד אלבישה הא אשכחן קדוש בין בבגדי זהב בין בבגדי לבן ומפשיטה ילפי׳ ללבישה וכן מלבישה לפשיטה:

13 ור׳ יהודה קדוש מנא לן דהא לדידיה תרויהו קראי בטבילה דריש להו חד לבגדי זהב וחד לבגדי לבן ופרקי׳ דנפקי ליה קדושי מדר׳ אליעזר בר׳ שמעון אבל ר׳ לא דריש ההוא ק״ו ומקרא דכתנת בד קדש נפקי ליה טבילות כדכתי׳ בגדי קדש הם ומאידך קרא דפשט ורחץ רחץ ולבש נפקי ליה קדושי אמר רב חסדא הא דר׳ מפקא מדר׳ מאיר ומפקא מדרבנן פי׳ דסבי׳ ליה לרב חסדא דכיון דר׳ נפקי ליה תרי קדושי מדכתיב פשט רחץ ורחץ ולבש. היא הנותנת לו דתרי קדושי כשהוא פשוט וערום עביד להו בין פשיטה ללבישה. או דליהוו תרויהו אלבישה או דלהוו חד אפשיטה וחד אלבישה ואלו רבנן תרויהו כשהוא לבוש מקדש ולר׳ מאיר קדוש שני מיחת צ״ל מיהת כשהוא לבוש.

14 דא״כ הוו להו חמש סרי קדושין. פי׳ דהא הוו ג׳ קדושין בין בגד לבגד בין פשי׳ ללבי׳ וחד בתר לבישה ואילו אנן עשרה קדושי׳ מיירינן בלחוד לכולי עלמא אלא ודאי דלא רב חסדא אית ליה דרב אחא ולא רב אחא אית ליה דרב חסדא הלכך לרב חסדא אליבא דר׳ לית ליה ההיא דרשא מי שאינו מחוסר אלא גישה ולרב אחא אע״ג דכתב רחמנא פשט רחץ רחץ וקדש ההיא למנין רחיצות אבל לעולם מבגשתה אל המזבח נפקא לן דעל כרחין קדוש שני כשהוא לבוש מקדש וא״ת ולרב חסדא אליבא דר׳ היכי הוו עשרה קדושי׳ כיון דתרויהו כשהוא ערום מקדש וי״ל דאי סבי׳ ליה דתרויהו אלבישה טבילה ראשונה נמי עביד שני קדושין ואחר כל העבודות לא עביד שום קדוש והוו להו עשרה כדאמרי׳ לעיל לר׳ מאיר ואי חד אפשיטה וחד אלבישה הוו להו עשרה כרבנן. בטבילה ראשונה קדוש חד אלבישה ואחר כל העבודות קדוש חד אפשיטה. ודעת רש״י ז״ל דלרבי חד אפשיטה וחד אלבישה כרבנן כמו שכתב בפירושין:

15 א״כ הויא לה עבודת יום הכפורים באחר ואינה כשרה אלא בו. פי׳ דא״כ דמירוק סמנין מעכב בשחיטה הויא לה עבודה ופסולה באחר וא״ת והא שחיטת תמיד כשרה בזר ובשחיטת פרו הוא דפליגי לקמן בפרק טרף בקלפי וי״ל נהי דלא בעיא כהן גדול מדאורייתא מדרבנן מיהא בעיא. אם איתא דמעכב בשחיטה מדאורייתא והיינו דמהדרי׳ יכול יהא פסול מדרבנן. פי׳ דאע״ג דמירוק מעכב בשחיטה מדרבנן לית לן למיפסליה ביום הכפורים דלא ליהוי באחר כיון דמדאוריי׳ כלה שחיטה כשרה באחר.