ריטב"א על יומא מ״ד

1 כפרתו קודמת לכפרת ביתו. פירשו בו לענין וידוי שמתודה תחלה עליו ואחר כך על ביתו ואחר כך על אחיו הכהנים ויש מקשי׳ דא״כ מאי קאמר קודמת לכפרת כל ישראל דהא בוידוי של פר אינו מתודה בו על ישראל וי״ל דקים להו בוכפר בעד כל קהל ישראל אם אינו ענין לוידוי זה תנהו ענין לוידוי השעיר אלא דאשמועי׳ קרא הכא אגב אורחיה דין סדר הוידוי ויש שפי׳ דמיירי לענין קרבנות שכהן גדול מקריב קרבנותיו בכל מקום קודם לכל הקרבנות וקרבן אחיו הכהנים קודם לקרבן כל ישראל:

2 מאי משמ׳. פי׳ דקרא בהקטרה מיירי.

3 איזהו דבר ששוה בו ובכהנים ובכל ישראל הוי אומר זה הקטורת. פי׳ שמכפר על כולן בשוה כאחת דאלו מתן דמים אינו שוה בכלן שהפר עליו ועל הכהנים והשעיר על ישראל כן פרש״י ז״ל.

4 מנין לקטורת שמכפרת על לשון הרע שנאמר ויתן את הקטורת ויכפר על העם. פרש״י ז״ל דלעיל מינה איירי בלשון הרע שאמרו למשה ולאהרן אתם המתם את עם ה והחל הנגף בעם ואח״כ ויתן את הקטורת ויכפר על העם.

5 יבא דבר שבחשאי. פירשו בו שהקטורת דבר שבחשאי שאין עליו שום דבור מה שאין כן בהזאות שהיה בו דבור כדאמרי׳ בפרק הוציאו לו שהיה מונה אחת אחת ואחת וכו'.

6 תנן התם פורשין מבין האולם ולמזבח בשעת הקטרת הקטורת. פי׳ ופרישה זו מדרבנן דאילו מדאורייתא אין איסור אלא דאוהל מועד כדאיתא לעיל ואוהל מועד היינו היכל או אולם למ״ד קדושת היכל ואולם חדא היא.

7 לא שאנו אלא בשעת הקטרה דהיכל. פרש״י ז״ל שהוא קרוב לבין האולם אבל בשעת הקטרה דלפני לפנים מהיכל פרשי שהוא קרוב מבין האולם לא פרשי כי רחוק הוא לפני לפנים וקשה דהא בשעת הקטרה דלפני לפנים אסור מן התורה להיות בהיכל כדאמרינן לעיל ואם כן אמאי לא גזרינן בבין האולם דילמא עייל להיכל וי״ל דמידי דמתעבד לפני לפנים חמיר להו לאינשי ולא עייל כלל ותו דכי הויא גופה דהקטרה בהיכל שהוא קרוב איכא למיחש דילמא משתלי ועייל אבל היכא דהקטרה ליתא אלא לפני לפנים שהוא רחוק אפילו להיכל למה להו למיעל:

8 ויש מתרצים דכי עביד הקטרה לפני לפנים ניחא להו לרבנן לאוקומה אדינא דאורייתא כי היכי דליחזו ליה ולירתת שלא יתקן מבחוץ ויכניס לפנים כצדוקי. ואע״גב דאכתי מצי עביד בין הפרוכות מאי דאפשר לתקוני מתקנינן:

9 בשעת מתן פר כהן וכו' פי׳ דבכל הני איכא הזאות בהיכל על הפרוכת ועל מזבח הזהב כדאית׳ בפרק איזהו מקומן.

10 מאי לאו בשעת הקטרה דלפני לפנים. וא״ת ומנא ליה הא י״ל חדא דהקטרה סתם קתני וכל הקטרה במשמע מסתמא. ועוד מטעמ׳ דמפרש בסמוך דלא קתני בין האולם ולהיכל אלא מעלה אחת וזה ברור. ובתוס׳ פי׳ דהשתא ס״ד שלא בשעת ההקטרה היינו שעת מתן דמים דאי לא עביד מידי אמאי פריש כלל. ועל כרחין במתן דמים דלפני לפנים קאמ׳ דאלו במתן דמים דהיכל אפילו מתן דמים דהיכל נמי כדקתני רישא בהדיא וכיון שלא בשעת הקטרה דהיינו דמים מיירי לפני לפנים דכותה נמי שעת הקטר׳ ממש שעת הקטרה דלפני לפנים. ופרקי׳ דלא מיירי הך אלא בשעת הקטרה דהיכל ופי׳ זה נכון הוא אלא שאין אנו צריכין לו לפי מה שכתבנו. ופרכינן אי הכי דהקטרה הקטרה דהיכל היא בלחוד היכי קתני מעלה אחת בינייהו לענין מתנות דלפני לפנים הא איכא מעלה אחריתי דאלו דהיכל פרשי בין בשעת הקטרה דידה כו'. ופרקי׳ הא קתני שבהיכל כו׳ כלומר הכי נמי קאמר והא שבהיכל פורשין בין בשעת הקטרה דהיכל בין בשלא שעת הקטרה דהיכל אלא דלפני לפנים ובין אולם ולמזבח לא פרשי אלא בשע׳ הקטר׳ דהיכל בלחוד ופרכי׳ דא״כ אמאי לא איירי אלא בענין הקטרה בלחוד דלא קתני אלא חדא מעלה דהא איכא מעלה במילתא אחריתי לענין מתן דמים דלפני לפנים דאלו היכל פרשי בקידושין דידה. פי׳ בשעת מתן דמים והוה ליה למימר שתי מעלות. ופרקינן שם פרישה אחת היא כלומר חדא מעלה חשיבי דמשום דבר הנעשה בפנים בין בשביל הקטרת ובין בשביל מתן דמים פרשי בהיכל ולא פרשי בין האולם ולמזבח ואפשר דשלא בשעת הקטרה דקתני הכל בכלל אי נמי כדפרש״י ז״ל דאפילו תימא דלא מיירי תנא אלא לענין מעלה דהקטרה ממילא שמעינן דה״ה לענין מתן דמים דהא פשיטא דשוות נינהו:

11 ש״מ מעלות דאורייתא. פי׳ מעלות שאמרו בפ״ק דכלים בעשר קדושות ונתנו מעלה לבין האולם ולמזבח על העזרה כדאיתא התם. אותה מעלה דאורייתא דקדושת בין האולם ולמזבח לחוד וקדושת עזרה לחוד דאי חדא קדושה היא כי היכי דפרשי מבין האולם ליפרשו מבין העזרה כיון דמדאוריתא חד דוכתא הוא אלא ודאי כדאמרן ומהדרינן דלעולם מעלות דרבנן נינהו ועזרה כיון דאיכא מזבח החיצון דפסיק מינכרא מלתא ולא אתו למיעל. ומיהו לא אמרינן השתא אלא דמעלות בין האולם ולמזבח על העזרה דרבנן אבל ודאי יש בעשר מעלות דהתם דברים שהם דאורי׳ כגון זבין ומצורעין וכל הטמאין שנכנסו לפנים ממחיצתן. ובתוספתא תניא נכנסו מצורעין לפנים מן החומה לוקין ארבעים זבין וזבות נדות ויולדות להר הבית לוקין שמונים ומיהו מאי דקתני בסופא דהך ברייתא לוקה שמונים משבשת׳ היא דליכא אלא חד לאו דלא יטמאו את מחניהם דאי משום ולא יבא אל תוך המחנה דכתיב בבעל קרי הא בפרק אלו דברים אסקינן דההוא במחנה שכינה כתיב והתם נמי איתא להא תוספתא ולא גרסינן בה אלא לוקה ארבעים וכן עקר:

12 התורה חסה על ממונם של ישראל. פרש״י ז״ל ואנן נמי חיישינן וחתיית גחלים שוחקת את הכלי ומחסרתו. ובכי האי גונא ליכא למימר אין עניות במקום עשירות:

13 תנא ונתפזרו לו קב גחלים. פי׳ הנותרים מן המחתה שהוא חותה בה. מכבדן לאמה פי׳ סילון שבעזרה היוצא לחוץ עד נחל קדרון. והקשה רבינו נסים גאון ז״ל היאך משליכין אותם במקו׳ זה להפסידן בידים ולזלזל אותם והלא הם קדושי׳ בכלי שרת כדאמרינן לקמן פר׳ הוציאו לו את הקומץ והלבונה והגחלים שנגע טבול יום במקצתן פסל את כולן. ותירץ ר׳ דכלי שרת אין מקדשין אלא מדעת והכא אין דעת לקדש את המתפזרים. והקשה עליו הר׳ אלחנן ז״ל דהא פלוגתא דאמוראי היא במסכ׳ סוכה ואיכא מאן דאמר דמקדשין שלא מדעת אפילו שלא בזמנן וכ״ש בזמנן ולדידיה מאי איכא למי׳ והנכון כמו שתירץ רבי׳ נסים ז״ל דלקמן מיירי בגחלי׳ שמכנים לפנים שאותה מחתה היתה כלי שרת. וכן נראה מן הירושל׳ שאמרו בירושלמי דחגיגה גחלים מאי כלומר למה פוסל את כולם אמר ר׳ אבדן תפתר בגחלים של יום הכפורים שבמה שהוא חותה הוא מכניס אבל של כל יום לא כדתנן התם נתפזרו לו קב גחלים מכבדן לאמה ואתמר נמי מפני שהוזקקו לכלין. פי׳ דמחתה שמכניס בה הוא כלין והוא מצרפתן ולא מחתה שחותה בה ופי׳ בתוספו׳ דיום הכפורים דנקט בירוש׳ לאו דוק׳ אלא לאפוקי מחתה שחותה בה וכן נראה מן הטעם שאמרנו שם מפני שהוזקקו לכלין:

14 לא רבנן ולא ר׳ יוסי. פי׳ דלר׳ יוסי ג׳ קבין נשתיירו במחתה ראשונה ולאו קושיא רבה היא דהא אין כולן מתפזרין וכיון דכן נקט קביים שהוא חשבון שלם אלא קושיא כל דהוא היא משום דאיכא לפרושה שפיר אפילו כפשטה כדמפרש ואזיל ודכותה בתלמודא:

15 בסאה מדברית. פי׳ שאין בה אלא חמש קבין ירושלמיות עירה שלשה ונשארו שתים:

16 בכל יום לא היה לה נושתיק. פרש״י ז״ל טבעת של זהב בראשה משום ונשמע קולו בבאו אל הקדש פי׳ דאע״ג דההוא גבי מעיל כתיב גמור מינה רבנן להא דהכא נמי והגאו׳ ז״ל פי׳ שהוא כסוי כדי שלא יכבו הגחלים או לפי שלא יכוו פניו מחום הגחלים כי בכל יום לא היה צריך לכך שהיה יכול ליתן ידו השמאלית נגד פניו שהרי לא היה נושא בה שום דבר וכיוצא בלשון הזה בילמדנו ב״ר פ׳ ס״ט מערטלו מנשתיקו כלו׳ מנרתיקו: