ריטב"א על יומא ל״א

1 חוצץ או אינו חוצץ. פי׳ למאן דאמר טבילה זו דרבנן אם נמצא עליו דבר חוצץ מעכב בטבילה זו או לא כיון שאינה אלא להזכיר טומאה ישנה.

2 ביאה במק׳ שמה ביאה. פרש״י ז״ל לענין טבילה זו והיינו דפשטי׳ דשמה ביאה מדקתני מצורע טובל ועומד ואע״פ שאינו נכנס שם אלא לבהונות שהיא ביאה במקצת.

3 ה״ג תיבעי לבן זומא תיבעי לרבנן וכן גרש״י ז״ל והכי פי׳ תבעי לרבנן דמשנת מדות דסביר׳ להו שאין אדם טהור הנכנם לעזרה טעון טבילה ולא גרסי׳ תיבעי לר׳ יהודה.

4 אלא דלא עביד עבודה. פי׳ דלא עביד עבודה בידים דהא דומיא דמצורע קאמרי׳ שאינו עושה עבודה בידים אלא שהכהן מזה עליו מה שאין כן בזו דעביד עבודה דהיינו שחיטה ואע״ג דשחיטה כשרה בזר עבודה היא מ״מ דהא בעיא פייס או דילמא לא שנא תיקו. וא״ת ואמאי לא פשטי׳ לה מהא דתניא דטמא במוקדשין לא ישחוט כיצד יעשה מביא סכין ארוכה ושוחט בה. וי״ל דשאני התם שהוא טמא גמור ואם נכנס שם חייב כרת הילכך מזהר זהיר מה שאין כן בזו דאפילו לבן זומא אין בו חיוב כרת דליכא אלא עשה דאתי בק״ו דרחץ בשרו במים ולבשם כדאיתא לעיל.

5 וכולן בקדש על בית הפרוה. פי׳ דבטבילות שהן בין בגד לבגד כתיב במקום קדוש:

6 ש״מ עין עיטם גבוה מקרקע עזרה כ״ג אמות וכו׳. דתנן וכו׳ והתם בזבחים אמרי׳ להדיא דעין עיטם גבוה מבית המקדש ובעו למבניינה התם אלא דאמור ניחתי פורתא משום דכתיב ובין כתיפיו שכן והשתא אכרח אביי מהכא דגובהא דידה כ״ג אמות כדמפרש ואזיל שהרי היו נמשכין למקוה שעל השער ואין מים נמשכין אלא ממקום גבוה לנמוך או משוה לשוה:

7 והתניא ורחץ בשרו במים עד שלש אמות יש שפירשו שהם חוץ מראשו של אדם והגאו׳ פי׳ אפילו עם ראשו וכבר פי׳ בפרק בית כור בסד״י והכא אע״פ שמעין עיטם בא לשם כיון דבאשבורן היה צריך מקוה של מ׳ סאה וכדכתי׳ במסכת נזיר בס״ד וכן פי׳ רשב״ם ז״ל וא״ת ומנא לן שהמקוה הזה שעל השער היה גבהו ג׳ אמות ורחבו איזה ושהיה טובל מעומד דילמ׳ היה גבהו אמה באורך ג׳ אמות והיה טובל שוכב או בשיעור אחר שיש בו מ׳ סאה וי״ל דא״כ מיגנדר כהן גדול כבינתא ועיקר טבילה לעשותה יפה שלא בקמטין היינו מעומד כן תירצו בתוספות:

8 כדאמר רב הונא כדי שיכיר שעבודת היום בבגדי בוץ הכא נמי כו׳ והא דרב הונא לקמן איתמרא גבי סיפא נמי דקתני פירשו סדין של בוץ בינו לבין העם ותמיה׳ מילתא אמאי איתמרא התם טפי מהכא וי״ל דלקמ׳ שהוא טובל לצורך עבודה שהיא בבגדי בוץ שייך לומר שלפיכך פרסו סדין של בוץ שם אבל בכאן שהעבודה שיש לו לעבוד עכשיו היא בבגדי זהב לא שייך כולי האי לפרוס סדין של בוץ מהאי טעמא ומשום הכי אמרה רב הונא אדלקמן ותלמוד׳ קאמ׳ דהיינו נמי טעמא דהכא שלא חלקו בין טבילה לטבילה ונוסחי איכא דגרסי הכא אמר רב הונא כדי שיכיר כו'. והכי נמי גרסי׳ לקמן ולפי זה אכולה מתני׳ אמרה רב הונא בחדא אלא שהתלמוד מביאה על כל חדא וחדא ודכותא בתלמודא:

9 דלא כר׳ מאיר. פי׳ אלא כרבנן דסבי׳ להו דתרי קדושי חד הוי אפשיטה וחד הוי אלבישה והכא ליכא אלא חד משום לבישת בגדי זהב שהם קדש. אבל אפשיטה ליכא קדוש כיון דבגדי חול נינהו:

10 רבי מאיר סבר מקיש פשיטה וכו׳ ורבנן סברי. כו׳ וא״ת מכדי קראי כר׳ מאיר וכרבנן דייקי וא״כ במאי פליגי. י״ל דרבנן סברי דלא מסתבר דליעביד קדוש בעזרה בעודו ערום ור׳ מאיר סבר דכיון דקדוש משום פשיטה בתחלה יש לו לעשות דבר שהוא גורם הקדוש שלא יהא הטפל קודם לעיקר ואי משום ערום יכסה עצמו בשום דבר בשעת קדוש.

11 והתניא פרשו סדין. כו׳ פי׳ ומדלא תני לרבנן בסיפא אלא קדוש אחד מכלל דבטבילה ראשונה קיימינן שפושט בגדי חיל ואפילו הכי קתני ר׳ מאיר שני קדושין אלמא לר׳ מאיר אפי׳ בטבילה ראשונה איכא תרי קדושי דתרויהו אלבישה עביד להו:

12 אי תניא תניא. וא״ת וכיון דאתברר דר׳ מאיר פליג אטבילה ראשונה מאי שנא דתני תנא דמתני׳ מאי דפליג בטבילה שנייה ולא קתני מאי דפליג בטבילה ראשונה וי״ל דמשמ׳ ליה דאי תני לה ברישא לא הוה שמעי לסיפא דהוה אמרי׳ להכי קתני ר׳ מאיר שפושט ואח״כ מקדש מפני שלא יקדש בבגדי חול קמ״ל דלבוש בגדי קדש פושט ואח״כ מקדש וכל שכן ברישא ומיהו משום דלא תסוק אדעתין דחדא אפשיטה וחדא אלבישה עביד להו אתא תנא ברא וקתני מאי דפליג ברישא ומאי דלא פריש במתני׳ פריש בברייתא: