ריטב"א על יומא ס״ג

1 מאי טעמא מחוסר פתיחה כמחוסר מעשה דמי. ואף על גב דחסרון פתיחת דלתות אינו בגופו של זבח מ״מ דבר של מצות הזבח הוא. כן פרש״י ז״ל ונכון הוא והא דתלינן סברא דמחוסר הגרלה כמחוסר מעשה כרב חסדא. משום דאמרה איהו בהדיא. דבלאו הכי נמי היינו סברא דתלמודא מדפרכי׳ לעיל להדיא חייב על שניהם למאי חזו. או אפשר דההיא פרכא מלישנא דרב חסדא. ודכותה בריש פרק אלו מציאות ודוכתי אחריני כדכתיבנא התם. והא דאמרינן בסוגיין דאמרי׳ מחוסר מעשה לקולא קשה אסוגיין דפרק תמיד נשחט פסחים דף ס״ב דאמרי׳ התם בחד לישנא היכא אמרינן מחוסר מעשה לחומרא אבל לקולא לא אמרינן י״ל דהתם הוא מדרבנן אבל הכא דאורייתא דכל בדאורייתא לא שנא לקולא ולא שנא לחומרא וכן פירשו בתוספות:

2 ומי אית ליה לרב חסדא הואיל עד לשמו פטור שלא לשמו חייב. גרש״י ז״ל טעמא דשלא לשמו הוא דחייב הא סתמא פטור ואמאי לימא הואיל וכו׳ אבל ברוב הנוסחאות לא גרסי׳ טעמא דשלא לשמו וכו': אלא דגרסי ואמאי לימא הואיל וכו'. ומיהו כולהו נוסחי לחד טעמא סלקי דהשתא סבי׳ לן דכי קתני לשמו פטור ושלא לשמו חייב. שלא לשמו דוקא. ולשמו היינו סתמא דסבי׳ ליה דפסח בשאר ימות השנה עקירה בעי. וסתמו פסח הוא ואע״ג דדחי׳ הכי השתא התם בעי עקיר׳ לאו משום דמעיקרא לא הוה סבי׳ לן הכי. אלא אדרבא אתמהי׳ אקושיין דלא דמו כיון דהאי בעי עקירה והאי לא בעי עקירה. ובודאי שכן הדעת נותנת. דאי סלקא דעתך דהשתא הוה סבירא לן דפסח לא בעי עקירה וכי קתני לשמו פטור היינו בדקאמר בהדיא בשעת שחיטה לשם פסח אם כן היכי ס״ד דנימא הואיל וראוי שלא לשמו דהא ליכא למי׳ הואיל אלא במידי דשחטיה סתמא אבל לא בששחטו בחוץ בפי׳ לשם דבר שאינו ראוי לפנים אלא ודאי כדאמרן. ואנן דחי׳ דאפילו הכי לא דמו דהתם כיון דבעי עקירה ליכא למימר בה הואיל אע״ג דשחטיה סתמא אבל הכא דלא בעי עקירה כי שחטו בחוץ סתמא אמרי׳ הואיל. כן נראה לפי שטת רש״י ז״ל שכתב כאן. אבל יש שפירשו דלא כגרש״י ז״ל. והשתא הוה סבי׳ לן דפסח לא בעי עקירה וכי קתני לשמו פטור דשחיטה בפסח לשמו דאילו סתמא היינו שלא לשמו. וסבי׳ לן דאפילו הכי הוה לן למימר הואיל. ודחי׳ דהא ליתה דפסח עקירה בעי וכיון דבעי עקירה ליכא למימר ביה הואיל. ואף רש״י ז״ל כן כתב שם בפ׳ תמיד נשחט:

3 עקירת חוץ לא שמה עקירה. פי׳ דכי מהנייא עקירה למעבדיה שלמים ה״מ כששחטו בפנים אבל כששחטו בחוץ לא מהנייא ביה עקירה ואכתי פסח הוא. והיינו משום דסבי׳ לן דפסח בעי עקירה אפילו בפנים דאלו סבי׳ לן דלא בעי עקירה וממילא הוי שלמים הא ודאי ליכא לאיפלוגי בין פנים לחוץ:

4 חטאתן ואשמן בחוץ פטורי׳ עולותיהן ושלמיהן בחוץ חייבי׳ בפ״ב דזבחים אמרי׳ דמעיקרא לא הוה תנינן במתני׳ מצורע ופרכי׳ זב וזבה ויולדת בני אשם נינהו. אמר זעירי תני מצורע בהדיהו. כלומר וכי קתני אשמן משום מצורע לחוד נסבה. תו פרכי׳ והני בני שלמים נינהו אמר רב ששת תני נזיר בהדיהו. כלומר וכי קתני שלמים משום נזיר בלחוד נסביה ואמרי׳ דזעירי קבעוה תנאי במתני׳ דרב ששת לא קבעוה תנאי:

5 לא שאנו? אלא לשמו אבל שלא לשמו חייב. פירוש ארישא קאי דקתני פטור. ואאשם בלחוד קיימי דכשנשחט שלא לשמו כשר אלא שלא עלה לבעלים לשם חובה. דאלו חטאת ששחטה שלא לשמה פסולה היא כדאי במתני׳ קמיתא דזבחים. ובדידה בין לשמו בין שלא לשמו פטור. וכדפרש״י ז״ל:

6 ופליגא דרב חלקיה בר טובי. פי׳ דלדידיה עקירת חוץ שמה עקירה מדקאמר שלא לשמו חייב:

7 ת״ר אי קרבן יכול וכו'. לאו היינו רישא דמתנית׳ אלא דתלמודא נקיט לה הכי ואורחה דתלמודא הוא והכי רישא דמתניתא יכול השוחט חולין בפנים יהא חייב ודין הוא וכו׳ עד על הקרבן הוא חייב ואינו חייב על החולין אי קרבן שומע אני אפילו קדשי בדק הבית וכו':

8 יש גורסי׳ ולא אוציא פרת חטאת ושעיר המשתלח שהן ראויין לפתח אהל מועד. וטיעותא היא דאילו פרה אינה ראוייה לפתח אהל מועד כלל וכדאיתא בזבחים בהדיא. אלא ה״ג וכן גרש״י ז״ל ולא אוציא שעיר המשתלח שהוא ראוי לפתח אהל מועד ופרש״י ז״ל שהוא ראוי להגריל ולהתודות עליו. ולפי הלשון הוה נראה דאפי׳ קודם הגרלה מרבי׳ ליה לפטורא מדכתי׳ לה׳ ולא דק בה מרן ז״ל. דהא תניא לעיל דקודם הגרלה חייב משום הואיל ולא מוקמינן פלוגתא בכדי בין מתנייתא:

9 לה׳ לרבות שעיר המשתלח. פי׳ דאפילו שעיר המשתלח אם הוא מחוסר זמן פסול:

10 הא מני חנן המצרי היא דתניא וכו'. פי׳ קס״ד דהא דקתני אפי׳ דם בכוס מביא חברו ומזויג לו דמביא חברו שלא בהגרלה קאמר כפשוטא דלישנא וקאמר דבכי הא דלא בעי הגרלה איצטריך רחמנא למיפסליה משום מחוסר זמן. ומהדרינן דדילמא כי קתני חנן המצרי מביא חברו ומזויג לו בהגרלה קאמר שיביא שנים וירגיל עליהם ויטול של עזאזל לזויג לו והשני ירעה. דסבירא ליה לחנן המצרי דלא אמרינן בעלי חיים נדחין:

11 כגון שהומס וחללו על אחר. פי׳ שהומם שעיר המשתלח לאחר הגרלה וחללו על שעיר אחר דאותו שעיר שני לא בעי הגרלה ואיצטריך רחמנא למיפסלי׳ היכא דהוי מחוסר זמן:

12 ומנא תימרא דפסיל ביה מומא דתניא. כו׳ לה׳ לרבות שעיר המשתלח והקשו בתוספות ולרבינא למה לי לרבויי דפסיל ביה מומא בהאי קרא תיפוק לי מקרא דלעיל דפסול במחוסר זמן ולית ליה אוקמתא אלא בשהומם. ותירצו דאע״ג דרבינא לא משכח ביה אוקמתא אחריתי אלו לא אשכחן בעלמא דפסיל ביה מומא לא הוה מוקמינן ליה להכי אלא דאמרינן דמלתא אחריתי אתא ולא ידעינן לה או בחדא מאידך אוקמתי: