ריטב"א על יומא כ״ט

1 אלא למ״ד לא נתנה ליכתב מאי איכא למימר והקשו בתוספות ומי איכא מאן דאמר לא נתנה ליכתב והא בעי׳ שתהא כתובה על הספר ובדיו ותנן קראה על פה לא יצא ותירצו דההיא מדרבנן בעלמא אבל לא מתקנת אנשי כנסת הגדולה והנכון דלכולי עלמא ניתנה ליכתב לקרות בה ולצאת בה ידי חובה. ומ״ד שלא ניתנה ליכתב היינו שלא ניתנה ליכתב בכלל כתבי הקדש לענין שכתי׳ קדושה לענין לטמא את הידים דהא מ״ד לא נתנה ליכתב ה״ק לה דאסתר אינה מטמאה את הידים וכדפרש״י ז״ל ובמקומה פירשתיה בסד״י:

2 מה אילה זו כל זמן שמגדלת קרניה מפצילות. פירוש מוספת כח וגבורה אף תפילתן של צדיקים וכו'. ואילה נקבה לאו דוקא דהא נקבה אין לה קרנים אלא מין אילה קאמר ומפני כנסת ישראל:

3 לא סגיא בלאו כהן גדול. וא״ת נהי דאפשר בלא כ״ג מ״מ אפשר בכהן גדול ומעשה שהיה כך היה. י״ל שאין דרך התנא לתפוס כהן גדול אפילו על ידי מעשה שהיה אלא ללמדנו שום חדוש:

4 מאור הלבנה מי איכא. פי׳ סמוך לעמוד השחר הא אין זה אלא בסוף החדש ויום הכפורים הוא בעשרה לחדש:

5 ה״ק וביום הכפורים כי אמ׳ ברק ברקאי הורידו כהן גדול לבית הטבילה. פי׳ האי והורידו כ״ג לבית הטבילה מילתא באנפי נפש׳ היא וארישא קאי כי התנא הכניס בנתים המעשה שאירע שהוצרכו לראות אם הגיע זמן השחיטה ואחר כך חוזר התנא להשלים מה שהתחיל בדיני יום הכפורים:

6 לא זו בלבד אמרו. פירוש לענין שחיטת קדשים שפסולה בלילה אלא אף עולת העוף שנמלקה ומנחה שנקמצה בלילה תצא לבית השריפה פרש״י ז״ל דגמר משחיטה דמליקה בעוף וקמיצה במנחות במקום שחיטת הזבח הן ואחרים פי׳ דנפקא לו מדכתיב ביום צוותו להקריב את קרבנהם והאי נמי קרבן הוא ופי׳ רש״י ז״ל יותר נכון דכיון דעל שחיטה מייתי לה סתמא משחיטה גמרי׳ לה דכתיב ביום זבחכם וא״ת וקמיצה בלילה היאך תפסל והא קיימא לן מנחתם ונסכיהם אפילו בלילה והא ליתא שכבר הקשו כן בגמרא דתמורה ותירצו דההיא במנחת נסכים הבאה עם הזבח והכא במנחה הבאה בפני עצמה והקשו בתוספות למה לי׳ למפסלה למליקה בלילה משום מליקת לילה תיפוק לי שנמלקת קודם פתיחת דלתות ההכל שאפילו ביום פסולה כדאמרי׳ התם שלמים ששחטן קודם פתיחת דלתות פסולין ותירצו דהכא פסלינן אפילו בשהיו דלתות ההיכל פתוחות דאע״ג דתנן לא היה שוחט את התמיד עד ששומע קול השער הגדול שנפתח ההיא מדרבנן היא ואורעא למילתא הכא שפתחוהו קודם לכן עוד תירצו דהתם דוקא בשחיטת שלמים משום דכתיב ביה ושחטו פתח אוהל מועד בזמן שפתוח ולא בזמן שנעול מה שאין כן בזה דלא כתיב ביה פתח אוהל מועד וזה יותר נכון עוד הקשו ותיפוק לי מפני שמלק קודם הקרבת התמיד וקיימא לן וערך עליה העולה שלא יהא דבר קודם לתמיד של שחר וכי תימא דההיא למצוה בעלמא והתניא בתוספתא קדשים שהקריבו קודם תמיד של שחר או לאחר תמיד של בין הערבים פסולין ותו דהא בפסח שני תניא ניטמאו הבעלים או שמתו או שמשכו ידיהם ממנו ישרף מיד והוינן בה ש״מ פסח בעי עקירה דאי ס״ד לא בעי עקירה הא פסח בשאר ימות השנה שלמים הוא משום מאי מפסיל משום שנשחט אחר התמיד של בין הערבים עבור צורה בעי אלמא קרבן שנשחט אחר תמיד של בין הערבים פסול דלא קשיא לן אלא דבעו עבור צורה אלמא הא דדרשי׳ וערך עליה השלם כל הקרבנות כולן אינו למצוה בלחוד וה״ה לענין שלא יהא דבר קודם לתמיד של שחר דמחד קראי נפקי תרויהו כדאיתא לקמן בפירקין וי״ל דההוא מדרבנן אבל מדאורייתא לא פסיל הקרבן אי נמי דאפילו מדאורייתא פסול וה״מ כשהקריבו אבל משום שחיטה בעלמא לא מיפסיל כשקדם לתמיד של שחר אבל כששחטו אחר תמיד של בין הערבים כיון שאסור להקריבו מן התורה נפסל על כל פנים מפני שהוא מחוסר זמן אלא שצריך עבור צורה להשרף הלכך ליכא למיפסלה אלא משום דנמלקה בלילה דאי משום דקדם לתמיד של שחר לא מפסיל מדאורייתא אלא ימתין עד לאחר תמיד ותקרב. ואי משום שנמלקה אחר תמיד של בין הערבים הא לא חשיב אלא כשנמלקה ביום לאחר התמיד. וא״ת מ״מ תפסל מפני שאינו יכול להקריבה עד למחר והוי פסול לינה בעמוד השחר וי״ל דאהני פסול לילה שתשרף מיד בלא לינה. כל זה פלפלו בתוספות וכי מעיינת בה שפיר לא קשיא כולי האי דלא שייך למיפסל משום דבר הקרב קודם לתמיד של שחר אלא כשהגיע זמן התמיד אבל זו שנמלקה מבעוד לילה לא שייך בה ההוא טעמא ואין לנו לפוסלה אלא מטעם פסול מליקת לילה:

7 ומנחה שנקמצה תצא לבית השרפה הקשו בתוספות למה לי למימר שנקמצה אפילו לא נקמצה נמי פי׳ כיון שנתקדשה בכלי כדמסקי׳ בסוגיין תצא לבית השריפה בפסול לינה דהא תנן בפ״ב דמעיל׳ קדשו בכלי הוכשרו ליפסל בטבול יום ובמחוסר כפורים וביוצא ובלינה והכא הא איכא לינה ותירצו דאי מההוא טעמא אין לינה פוסלת אלא בעמוד השחר אבל השתא שנקמצה נפסלת מפני שקיעת חמה שאפילו נקמץ ביום אם שקעה עליו חמה נפסל מיד בלינה דשקיעת החמה וכ״ש כשנקמץ בלילה ממש. תדע דתנן בפ״ב דמעילה בתר׳ מתני׳ דלעיל הקומץ והלבונה הוכשרו ליפסל בטבול יום וכו׳ ובלינה ואמאי תנא הקומץ כיון דהא קתני מנחה אלא ודאי דמנחה בכלי שרת אינה נפסלת אלא בעמוד השחר אבל קומץ נפסל בשקיעת החמה וטעמא דמילתא משום דקומץ דמנחה כדם דזבח שנפסל בשקיעת החמה כדאיתא בזבחים. ובההיא בבא דקומץ תנא דם:

8 בשלמא עולת העוף מאי דהוה הוה אלא קומץ נהדרה ונהדר וליקמצה. איכא למידק אע״ג דסבי׳ ליה למקשה שאין כלי שרת מקדשין שלא בזמנן מ״מ כיון שנתנה בכלי שרת מבעוד יום למה לא תפסל בקמיצת לילה לרבנן דפליגי עליה דבן בתירא בפרק ב׳ דזבחים ובפ״ק דמנחות דפ״ו יע״ש וסבי׳ להו קמץ זר או קמץ בשמאל לא יחזיר ויש מתרצי׳ דהכא פרכי׳ בלא נתקדשה בכלי מבעוד יום דהויא כאלו נקמצה בעודה חולין דכולי עלמא יחזיר. ועוד י״ל שאפילו נתקדשה מבעוד יום שאני התם דעבד קמיצה בשעתא וקמיצה בשמאל או בזר פסלה בה ולית לה תקנה אבל הכא כיון דסבי׳ לן שאין כלי שרת מקדשין שלא בזמנם הרי הוא כאלו היתה בכלי חול לגמרי וקמיצה דעבד כמאן דליתה דמיא:

9 הוא תאני לה והא אמר ליה כלי שרת מקדשין שלא בזמנם. פי׳ כשהוא מדעת לדברי הכל אבל שלא מדעת פלוגתא דאמוראי היא כדאיתא פרק לולב וערבה וחזקיה סבר דכלי שרת בזמנם מקדשין שלא מדעת אבל שלא בזמנם אין מקדשין אלא מדעת וכדכתי׳ התם בסד״י והכא קושיין אפילו לחזקיה דהא מדעת נקמצה בכלי שרת:

10 מתיבי זה הכלל כל הקרב ביום וכו׳. ביום אין בלילה לא אלמא שלא בזמנן אין מקדשין כלל ואפילו מדעת ופרקי׳ דילמא אינן קדוש ליקרב אבל קדוש ליפסל:

11 מתי׳ ר׳ זירא סדר את הלחם ואת הבזיכין אחר השבת והקטיר את הבזיכין בשבת פסולה כיצד יעשה וכו׳. כך הגרסא בכל הספרים ורש״י ז״ל כתב דלא גרסי׳ פסולה וליתיה בנוסח׳ דרבי׳ חננאל ז״ל ותדע דאי פסולה היכי קתני כיצד יעשה דהא בתר דנפסלה לית לה תקנתא ומיהו הא לא קשיא דהאי כיצד יעשה ארישא קאי וה״ק סדר את הלחם ואת הבזיכין במוצאי שבת והקטיר את הבזיכי׳ לשבת הבאה אחריה פסולה. דהקטרה זו מחוסרת זמן כיון שלא עמד שם הלחם מיום השבת שעבר וכיון שהקטרה פסולה נפסל הלחם שהרי נפסלו מתיריה ואין בזיכין להתירו. כיצד יעשה מי שסדרו כך שלא בזמנו שלא יקטיר הבזיכין אלא שיניח הלחם והבזיכין למקומו ויסדרנה לשבת הבאה להיות שם עוד שבעה כדינה דמשום יתור זמן לא מיפסלה שאפילו שהא על השולחן כמה ימים אין בכך כלום. ומיהו אידך פירכא דפריך רש״י ז״ל קשיא טפי שאפילו הקטיר הבזיכין במחוסר זמן למה תפסל מערכת הלחם דהא אסיקנא דנעשה כמי שסדר הקוף שלא קדשו השולחן כלל וכאלו היה מונח חוץ לשולחן וכיון דכן לא מיפסלא ובתוספות קיימו גרס׳ הספרים אף לשיטת רש״י ז״ל דהא דקתני פסולה לא שנפסל הלחם אלא לומר שהקטרה פסולה ואינה מתרת את הלחם והיינו דקתני כיצד יעשה להתיר את הלחם.

12 ואמאי ליקדוש וליפסל. כלומר אם איתה דכלי שרת מקדשין שלא בזמנם ליפסל הכא נמי ליקדוש השולחן את הלחם אע״פ שסדרו שלא בזמנו ויפסל במחוסר זמן שסדרו שלא בזמנו אלא ודאי ש״מ שאין כלי שרת מקדשין שלא בזמנם אפילו ליפסל ומשום הכי חשיב כאלו היה מונח הלחם בכלי חול דלא מיפסיל משום מחוסר זמן:

13 אמר רבא מאן דקא מותיב שפיר קא מותיב ואבוה דר׳ אבין נמי דקאמר דמנחה שנקמצה בלילה פסולה לאו שמעתא דנפשיה קאמר דנימ׳ דניתותב דהא איהו מתנייתא קתני ולא סגיא דתיהוי פסולה אלא מטעמא דכלי שרת מקדשין ליפסל שלא בזמנם וצריכין אנו לחזר אחר טעם דלא ליקשו מתנייתא אהדדי דאי לא דקים ליה לרבי אבין דמתנייתא מתרצתא היא לא הוה תני לה בהדיא בבי מדרשא ועל כרחין אית לן למימר דקסבר דלילה לא חשיב מחוסר זמן יום חשוב מחוסר זמן הילכך מנחה שנקמצה בלילה לא חשיב מחוסר זמן לענין זה והרי הוא כאלו היה זמנו להיות כלי שרת מקדשין אותו ליפסל כשם שהיו מקדשין בזמנם אבל סדור לחם הפנים שהיה מרוחק מזמנו יום אחד הרי הוא מחוסר זמן וכל מחוסר זמן כזה אין מקדשין שלא בזמנם דמחוסר יום שלא בזמנם קרינא ביה. ופרכי׳ כי מטא בי שמשי דהיינו ליל שבת תקדוש בשלחן ותפסול אמר רבינא שקדם וסלקו מן השולחן מבעוד יום ולא היה שם ליל שבת כלל:

14 רב אשי אמר אפילו תימא שלא קדם וסלקו כיון שסדרו שלא כמצותו נעשה כמי שסדרו הקוף. פי׳ דכי אמרי׳ לילה אינו מחוסר זמן ה״מ כשנתנו שם בלילה או עשה מעשה פסול בלינה אבל הכא שלא סדרו אלא קודם לכן וממילא הוא דהוי התם בלילה בלא שום מעשה הרי הוא כאלו לא היה שם כלל וכל מה שעשה זה אינו אלא כמי שסדרו הקוף דיום מחוסר זמן הוא. כן פרש״י ז״ל ועיקר והקשו בתוספות מיהא דאמרי׳ בפרק לולב וערבה סוכה דף מ״ח גבי ניסוך המים כמעשהו בחול כך מעשהו בשבת אלא שהיו ממלאין מערב שבת בחבית שאינה מקודשת. ופרכי׳ וליתו במקודשת ומהדרינן אמר זעירי כלי שרת מקדשין שלא מדעת ואי מייתי לה מבעוד יום בחבית מקודשת איפסילו להו בלינה ולמה נפסלו בלינה דכיון דמבעוד יום הניחה שם שלא מדעת מאי דהוי תמן בי שמשי וממילא נעשית כמי שמילאו הקוף שאינו מקדש כלום ותירצו דזעירי לית ליה הא דרב אשי ורב אשי דאמר כחזקיה ואידך אמוראי דהתם דאמרי כלי שרת אין מקדשין שלא מדעת כיון שהונחו שם שלא בזמנן ומאי דלא מייתו בחבית מקודשת אינה אלא משום גזירה כדאיתא התם. ועוד י״ל דאפילו לזעירי נמי אתיא הא דרב אשי דכי אמרי׳ הכא נעשית כמי שסדרו הקוף ה״מ במידי דבעי כהונה כי עבדי ליה כראוי כגון קמיצה וסידור הלחם מה שאין כן במילוי המים לנסוך שיכול זר להניחם בכלי שרת וכיון דכן מאי דהוה תמן בי שמשי אע״ג דממילא הוא הרי כלי שרת מקדשו כיון דלילה אינו מחוסר זמן. והנכון יותר דשאני התם דכיון דעל כרחיה מייתו ליה למים מבעוד יום דאי אפשר להביאו בלילה במקום הכנת לילה עומדת הבאת יום ולא חשיבה כמי שהניחו קוף וזה נראה לי נכון: