ריטב"א על יומא ד׳

1 מכל חטאות שהיו שם. פי׳ כי מכל פרה ופרה מצניעין בחיל למשמרת כדאי׳ התם. והכי תנינן התם כל ז׳ הימים היו מזין עליו מכל הפרות שנשרפו כבר לא מצאו משבע עושין משש וכו'. ויש שפירשו דלהכי נקט חטאות שהיו שם לפי שלא היתה פרה שלא היה שם משל משה והראשון עיקר.

2 בענין המלואים. וא״ת מהיכן אנו למדין דקאי אמלואים וי״ל דהכי כתיב ביה אחרי מות שני בני אהרן שמתו בשמיני למלואים.

3 לאפוקי צדוקי׳ שלא יקטיר בחוץ ויכנס לפנים כדברי הצדוקי׳ וכדאיתא לקמן בפרקין.

4 וכשם שמפרישי׳ וכו׳. כלו׳ דרבנן אמרו כן מסברא ולאו דליהוי בקרא:

5 גרסת הספרים לעשות אלו מעשה פרה. לכפר אלו מעשה יום הכפורים וקשה דהא תניא כוותיה דר׳ יוחנן אמרי׳ ור׳ יוחנן לא מתני אלא חדא כדאיתא לעיל. ולא משמע דבעי׳ למימר דתניא כוותיה בחדא בלחוד מדלא פריש לה תלמודא ועוד כי בעי׳ לקמן מאי ואומר נימא דאיצטריך ללמד על מעשה פרה להקישו להפרשה דיום הכפורים לגמרי ולהכי כתיב לעשות ולכפר הלכך הנכון דה״ג לעשות לכפר אלו מעשה יום הכפורים וכן גרסין בתוספות ולמאן דגריס כגרס׳ הספרים י״ל דפרה לאסמכתא בעלמא נקטיה לה בקרא:

6 מאי בזאת ש״מ תרתי. וא״ת והאי בזאת אצטריך למה שאמרו במדרש שנכנס בחבילות של מצוה בזכות התורה שנאמר מאת התורה וכו'. ר״ל דאין משיבין מדברי מדרש שאינם אלא סמך בעלמא ופשוטיה דקרא בעי דרשא.

7 ת״ש כאשר עשה וא״ת מ״מ בזאת למה לי. י״ל דאתא למעוטי פרה דלא ליתני אלא חדא אי נמי דאי לאו בזאת הוה אמינא דדוקא כהן גדול קמא והשתא דאיכא תרי קראי שמעי׳ בכל כהן גדול ובכל יום הכפורים:

8 זה היה מעשה אחר עשרת הדברות. פי׳ דליכא למדרש ויכסהו הענן למשה במעשה של קודם הדברות שהרי קודם מתן תורה בכל יום ויום היה עולה ויורד משה להר כדאיתא בקראי ור׳ נתן ור׳ מתיא תרוייהו כר׳ יוסי הגלילי סבי׳ להו שהיה מעשה אחר עשרת הדברות אלא דר׳ יוסי הגלילי סבר דטעמא משום פרישה דנכנס למחנה שכינה ור׳ נתן סבר דפרישה לא היתה אלא למרק אכילה שבמעיו ור׳ מתיא סבר לאיים עליו ודריש לקיש כר׳ יוסי הגלילי:

9 במקום גילה שם תהא רעדה. פרש״י ז״ל במקום גילה של מתן תורה של לוחות כדכתיב פקודי ה׳ ישרים משמחי לב וק׳ דהא בפרק אין עומדין מייתי לה לענין מילי דעלמא וכדאמרי׳ אביי הוה בדח טובא אמר לו רבא וגילו ברעדה כתיב במקום גילה שם תהא רעדה וי״ל דהתם נמי רבא סבר כי אביי בתורה הוה בדח דהוה צילא ליה שמעתא דהא אסור לאדם שימלא שחוק פיו בעולם הזה ולהכי אמר ליה רבא וגילו ברעדה כתיב ואמר ליה תפילין מנחנא ויש לפרש דהכא מעבדו את ה׳ ביראה גמרי׳ שכל עבודת השם תהא ביראה ובאימה וכיון דאתי׳ רישא דקרא פרישנא סיפא דידיה וכדעובדי׳ בפרק אין עומדין.

10 במאי קא מפלגי. פי׳ במאי תלי טעמא דפלוגתייהו ומה ראיה מביאין לדבריהם שזה דורש הכתוב קודם מתן תורה וזה לאחר מתן תורה, וכן פרש״י ז״ל.

11 מאן דאמר בששה נתנה בששה עלה וכו׳. אין זה ענין לכאן אלא דמסיים לה כדמסיים בפרק ר׳ עקיבא ולאשמועי׳ נמי מנין ארבעים יום דלקמן דלכולי עלמא התחילו משבעה בסיון וכן פרש״י ז״ל.

12 קול לו קול אליו. פרש״י ז״ל מדכתיב וישמע את הקול מדבר אליו ולא כתיב מדבר לו שמעי׳ הכי וגמר׳ גמירי לה דלהאי דרשא אתא דהא איכא בקראי טובא דלא דרשי׳ הכי כך יש לפרש לפי שטתו ז״ל. ובשם הר״י ז״ל דדרשי׳ מאי דכתיב בקרא אליו אליו תרי זימני מדבר אליו וידבר אליו ואלו אליו קמא לית בה שום דרשא והרי הוא כאלו נכתב לו אבל השני שהוא מיותר בא לדרשא זו. ונקטי׳ קול לו לאשמועי׳ דכל היכא דליכא אליו יתירה כמאן דכתיב לו דמי ולא אתי לדרשא ושמעתי מהנדזין בזה הרבה ללא תועלת:

13 הא בקריאה הא בדיבור. פי׳ דבקריאה שומעין כל ישראל כשקורא אותו אבל קול בדיבור לא היו שומעין.

14 עד שיאמר לו לך אמור ת״ל וידבר ה׳ אליו מאהל מועד לאמר. פי׳ ודרשינן ליה מהאי לאמר דהכא לאשמועינן דאפי׳ במקום שיש קריאה ששומעין הכל הדבור הוא בבל יאמר עד שיאמרו לו אמור: