ריטב"א על יומא י״ט

1 ללמדו חפינה. פי׳ שהיא קשה בעבודות שבמקדש כדלקמן.

2 לשכת הפרוה. פירוש מגוש אחד היה שמו פרוה והיה חופר מחילות תחת המקדש שיראה עבודת יום הכפורים לפני לפנים והרגישו אותו כשהיה חופר בעזרה והרגוהו שם ועשו שם לשכה שקרויה על שמו ועל גגה בית הטבילה פי׳ שהיה שם מקוה שמשכו לו מים מעין עיטם.

3 לשכת הגזית. פי׳ שהיתה בנויה מאבני גזית שנגררו בחוץ שלא נאסר אלא במזבח אבל בשאר מקומות מותר ובלבד שיגררוהו בחוץ כדכתי׳ כל כלי ברזל לא נשמע בבית בהבנותו ויש שפירשו שנקראת לשכת הגזית מפני ששם דנין את הכהנים כדאמרינן בסמוך ומסלקין הכהנים הפתולים מלשון ויגז שלוים ומלשון גזי נזרך והשליכי וכן פירשו בתשובות הגאוני ז״ל:

4 לשכת הגולה. פרש״י ז״ל שנקראת כן לפי שעשאוה בני גולה והראב״ד ז״ל פי׳ שהוא מלשון וגולה על ראשה ונקרא כך מפני הגלגל הנתון עליו. הגהה לאחד קדוש ז״ל.

5 בדרום דתנן שבעה שערים וכו'. וא״ת והא במתני׳ דלעיל נמי אמרו דאיכא לשכה לכהן גדול בדרום וי״ל דההיא אבא שאול בלחוד היא אבל ר׳ אליעזר בן יעקב פליג עליה וקאמר לשכה למה היתה משמש׳ כלומר ויודע בבירור שלא היתה משמשת למה שאמר אבא שאול ולהכי איצטריכינן להא מתני׳ אחרינא דקתני ליה סתמא דבצד לשכה היתה ודע דרב פפא לאו מתני׳ אתא לאשמועי׳ אלא לאשמועי׳ דלשכת פרהדרין בדרום כו׳ אתא והכי קאמר שתי לשכות שהיו לכהן גדול כדתנן במתני׳ מסתברא דלשכת פרהדרין בדרום כו'.

6 ובהדי פניא מדו עליה והדר אזיל לדרום וטביל. פי׳ מדו עליה כדקתני שהיו מזין עליו כל שבעה. והדר ואזיל לדרום וטבל אליבא דרבי עקיבא דאמר טהור שנפלה עליו הזאת טומאתו וכדפרש״י ז״ל:

7 הני כהני שלוחי דרחמנא נינהו וק״ל דבמסכת נדרים איבעיא לן אי שלוחי דידן אי שלוחי דרחמנא ולא איפשיטא. תירצו בתוספות דהתם לגבי קרבנות של כהן דאיהו מצי עביד הוא דאיבעיא לן. והא דרב הונא לגבי של ישראל ולא נהירא דהא סתמא איתמר הכא והתם ועוד תירצו דהתם בעינן למפשטא ממתניתין או ממתנית׳ ולא מממרא דאמוראי דהא איכ׳ דכותה גבי התורם משלו על של חברו. ובר מן כל דין טובא איכא בגמרא דהוו בעיא ולא איפשיטא בחדא דוכתא ומיפשטי להדיא בדוכתא אחרינא ומ״מ הלכתא כרב הונא בריה דרב יהושע הלכך אומרים בברכת כהנים האמורה לאהרן ובניו כהני׳ עם קדושך וכן הגיהו רבותינו הצרפתים ז״ל.

8 ה״ק משביעים אנו עליך על דעתינו. פי׳ דלאו שלוחנו להקרבה קאמרי׳ אלא שלוחנו לשבועה זו שאתה נשבע אותה על דעתנו שהוא במקום דעת ב״ד שאנו שלוחיהם:

9 והיו תולעין יוצאין מחוטמו. פי׳ רש״י ז״ל כי מפני שחוטמו נכנס שם בתחלה לפיכך נדון תחלה ואחרים פי׳ לפי שהריח מריח הקטורת חוץ לקדש הקדשים:

10 ומצאו רגל עגל בין כתיפיו שנאמר וכף רגליהם ככף רגל עגל. ההשו בירושלמי דהכתיב וכל אדם לא יהיה באוהל מועד בבואו לשרת בקדש ודרשי׳ אפילו אותם שנאמר עליהם ודמות פניהם פני אדם ותירצו דשניא הא דהכא שלא נעשה הקטורת כמצותו. עוד הקשו כן על מעשה דשמעון הצדיק שבשלהי מסכת מנחות ולקמן בפרק טרף בקלפי שהיה רואה שם ביום הכפורים כאיש לבוש לבנים ומעוטף לבנים נכנס עמו ויוצא עמו. ותירצו דכבוד שכינה היה נראה שם כעין איש לבוש לבנים.

11 ה״ג וכן גרש״י ז״ל מתני׳ רב נחמן בר חייא לחייא בר רב קפוטל בפ״ה ומחזי ליה רב קבוטל בבי״ת. ויש שגורסי׳ דמתני ליה קבוטל ואחוי ליה קפוטל: ולא נהירא דא״כ בכל המשניות שאנו גורסי׳ קבוטל בטעות׳ גרסי׳ ליה.

12 וכי האי גוונא מי שרי והתניא הקורא את שמע כו׳ ושמעינן מהא שאסו׳ לקרוץ ולרמוז אפילו בדבר מצוה ומיהו לאפרושי מאיסורא דלית ליה תקנתא מותר לרמוז ואפילו להפסיק ולומר לו. דלא גרע מן המפסיק לקרוא שלום מפני היראה או מפני הכבוד דכבוד שמים עדיף.

13 הא בפרק ראשון הא בפרק שני יש שפי׳ דהא דנקטינן פרק ראשון היינו לרב דס״ל דבעי כונה בפרק ראשון. אבל אנן דקיימא לן כרבא שאין חובת כונה מעכבת אלא בפסוק ראשון הכא נמי בפסוק א'. ויש אומרים דלענין דלא לשוויי עראי בקריצה וברמיזה אפי׳ רבא מודה דכוליה פרק ראשון אסור וזה דעת הגאונים ז״ל וכבר פריש׳ לה בפר׳ מי שמתו בס״ד:

14 בם ולא בתפלה. פרש״י ז״ל בם הדבור בקול מותר ואריך. ולא בתפלה שהתפל׳ צריכה בלחש כדכתיב וקולה לא ישמע. ואחרים פירשו לענין שאלת שלום. דבק״ש מותר להפסיק אבל לא בתפלה שאפילו נחש כרוך על כתפו לא יפסיק וכן פי׳ בירושלמי ואחרים פירשו שזה לענין אותה שאמרו בפ׳ יציאות השבת חברים העוסקים בתורה מפסיקים לק״ש ואין מפסיקים לתפלה. אי נמי שלא יאריך בתפלה יותר מדאי שיתבטל הרבה מתורתו שלא להניח חיי עולם ולעסוק בחיי שעה.

15 מאי צרדא אמר רב הונא צרתא דדא. פרש״י ז״ל האצבע שהוא סמוך לגודל והוא שני לו אבל ר״ת ז״ל פי׳ כי היא האצבע הארוכה שהיא כנגד הגודל ובו נשמע הקול יותר. וכן יסד הפייט הקלירי תבל וכל עפרה בצרדה הכילו וזה לפי שדורש וכל בשליש עפר הארץ כי באצבע שלישי בראו וקורא לאצבע שלישי צרדה וכן הוא בתוספתא איזו היא אצבע צרדה זו אצבע גדולה של ימין. וכן בילמדנו בס׳ בוא אל פרעה ושיעור רצועה של יד אמ׳ ריש לקיש עד אצבע צרדה. ומאי אצבע צרדה אמצעית פי׳ אצבע צרודה וכן פירש בעל הערוך ז״ל.

16 עמוד והפג אחת על הרצפה. פי׳ הפג וסלק שינה מעיניך והלך על הרצפ׳ שמצננת הרגלים ומנדדת השינה.

17 אמר רבי יצחק עוד על חדת. כלומר עוד עושה דבר אחר על הרצפה מאי היא אמרו ליה אחוי קידה פי׳ ולזה רמז התנא כשאמר הפג אחת על הרצפה.