ריטב"א על יומא נ״ז

1 הוי המנו וד״א ולא הוי הקישא. פרש״י ז״ל דמאי דיליף פר משעיר בפנים לאו הקש הוא שהרי בכל א׳ מהם כתיב הזאה למעלה ולמטה ומנין בעלמא הוא שלמדין זה מזה וכל דבר שהעקר ממנו ודבר אחר מפרטיו למד בהקש אינו חשוב היקש ואלו לא נאמר הזאה בשעיר למטה כלל והי׳ למד אותה מך הפר בהקש זהו הקש שאינו חוזר ומלמד. ותימה א״כ היכי פרכי׳ לעיל שלא יאמר בפר למעלה כלל דגמר מלמעלה דשעיר דהא אלו לא יאמר למעלה כלל לא הי׳ חוזר ומלמד לחוץ. וי״ל דלעיל סמכינן אאיד׳ שינויי דבסמוך דמקומות הוא דגמרי א״נ דחוץ ופנים כחדא זימנא גמר.

2 הניחא למ״ד דלא הוי היקשא כו׳ פלוגתא היא בפ׳ איזהו מקומן.

3 מקומות הוא דגמרי אהדדי. פרש״י ז״ל אין זה היקש הלמד מן ההיקש שהרי בהיקש הראשון למדו הבהמות זו מזו ובהיקש השני לא היקש שום דבר מבהמה לבהמה אלא המקומות הוקשו זו לזו.

4 חוץ מבפנים בחד זימנא גמר. פרש״י ז״ל א״נ סבי׳ לן דפנים בהיקש למד יכול לחזור וללמד על ההיכל בהיקש לפי שבפנים כתוב דבר מפורש שאין בו הקש והחוץ צריך ללמוד מפנים אותו דבר המפורש ג״כ וכיון שכן בעוד שלמד חוץ מפנים מה שמפורש בו יכול ללמוד ממנו בבת אחת אפי׳ מה שבא לפנים בהקש. ור״ח ז״ל פי׳ אין כאן אלא היקש אחד דהיינו מאי דיליף פר משעיר ושעיר מפר ובין בחוץ ובין בפנים ילפי׳ בחד זימנא מהדדי דחוץ ופנים כחדא מילתא הוא מכיון דכתיב בהדיא וכן יעשה באהל מועד וזה פי׳ נכון ומסייעי לי׳ גירסת רוב הספרים דגרסי חוץ ופנים בחדא זימנא גמר. ולמאן דגריס חוץ מפנים הכי פי׳ כי באותה שעה שלמדין פר משעיר ושעיר מפר מבפנים יליף חוץ מבפנים ביחד:

5 אני ראיתי׳ ברומי והי׳ עלי׳ כמה טפי דמים ותמי׳ מילתא וכי לרבנן ר׳ אליעזר בר״י שקורי משקר וי״ל דסברי רבנן דדילמא שלא במתכוין נפלו בפרוכת כדאמרי׳ לקמן ואם נגעו נגעו ור״א סבר שאלו לא הי׳ במתכוין לא הי׳ נוגעים כולם ועוד דכהנים זריזין הן כן תירצו בתוספ'.

6 שלא כסידרן. פי׳ שלא היו כסידרן של יה״כ א׳ למעלה וז׳ למטה ולמ״ד שהיו נוגעין בפרוכת הא ודאי הוו ח׳ למעלה בקצה זה וז׳ למטה בקצה האחר.

7 נתערבו לו דמים. פי׳ דם של פר בדם של שעיר. ומיירי כשנתערבו לאח׳ גמר מתנות דלפני לפנים דאי אמרת קודם לכן הי׳ נשחט השעיר קודם מתן הפר לפנים ואיכא מ״ד לקמן בפרקי׳ שעיר ששחטו קודם מתן של פר לא עשה ולא כלום.

8 משום דדיירי בארעא דחשוכה אמרי שמעתתא דחשיכן. פי׳ הר״ם במז״ל בתשו׳ שאלה דר ירמ׳ לטעמי׳ דאמ׳ במחשכים הושיבני כמתי עולם זה תלמוד בבלי וטעמא משום דלא נהירי להון טעמי דמתנייתא כהלכה כמה דנהירי לרבנן דא״י. ור׳ זירא נמי בעי דלשתכח לי׳ טעמיה דבבלאי משום דלא נהירן לי׳ בתר דשמע טעמא דמערבאי דמנהגא דעלמא דמדכר איש טפי מאי דגמר ברישא. מיהו לאו בכל הדורות היו כן אלא בימי רבא ורב יוסף ואביי ורבא דהוו להו שמדות כדאיתא בהשוכר את הפועלים. ואמר׳ נמי בפרק אלו טריפות ערקו רבה ורב יוסף ור׳ זירא אמר להו ערוקאי שהי׳ בורחין מחמת השמדות ואמר להו ר׳ זירא שעם כל זאת לא ישכחו דברי התורה ואמרינן בפרק המנחות והנסכים והיו חייך תלואים לך מנגד זה הלוקח תבואה משנה לשנה ואם כך ללוקח תבואה משנה לשנה כ״ש לשמדות שיש בו סכנת נפשות וזהו טעמן של ר׳ זירא ור׳ ירמי'. אבל אח״כ נתגברה התורה בבבל כ״ש בימי רב אשי דאמרי׳ מימות רבי ועד רב אשי לא מצינו תורה וגדולה במקום אחד ע״כ דברי רבנו ז״ל וחיים הם למוצאיהם.

9 אלא אמר ר׳ ירמי׳ נותן א׳ למעלה וז׳ למטה לשם פר וחוזר ונותן א׳ למעלה וז׳ למטה לשם שעיר. הקשו בתוס׳ ואכתי קושיא דר׳ ירמי׳ בדוכתה קיימה ומדויל ידי׳ משתלים דכיון שהדמים מעורבין כשנותן א׳ למעלה לשם הפר הרי דם השעיר מעורב עמו ומקדי׳ לי׳ מקמי שבע דפר הניחא למ״ד מצוות צריכות כונה איכא למימר דכל שאינו מתכוין לו כמאן דליתי׳ דמי אלא למ״ד אין צריכות כונה מאי איכא למימר. וי״ל דכל שלא בזמנן דכולי עלמא צריכו׳ כונה והכא כשעושה הזאות דפר לא הגיע זמן ההזאות דשעיר וכשחוזר ועושה הזאות דשעיר כבר עבר זמן הזאות של פר. ומהאי טעמא נמי לא חיישינן בכולה סוגיין משום בל תוסיף אליבא דרבי יהושע דסבר דבדבר המעורב איכא משום בל תוסיף כדאי׳ בפרק התערובת גבי דם של מתנה אחת שנתערב בדם של שתי מתנות ואית׳ נמי בפרק בתרא דראש השנה משום דהכא שלא בזמנו הוא וכל שלא בזמנו לעבור בעי כונה לדברי הכל כדאי׳ התם ובמסכת עירובין בפרק המוציא תפילין. עוד כתבו בתוספות וצריך לומר דהאי סוגיא סבירא ליה כמאן דאמר במסכת זבחים יש בילה דאי אין בילה הנה דם השעיר שהוא מועט כמאן דליתיה אלא ודאי כדאמרן ואפי׳ למ״ד בעלמא אין בילה שאני הכא דכיון דדם הפר ודם השעיר שוין במתנותיהן דכולי עלמא יש בילה וסבירא לן נמי דמתנות דהכא אין צריכות שיעור דאי אמרת צריכות שיעור דילמא ליכא בהאי שיעורא מדם השעיר שהוא מועט:

10 נתערבו לו. כו׳ במתנות אחרונות. פי׳ לאחר שהזה אחת בפר קודם שיזה שבע. סבר רב פפא קמיה דרבא למימר כו׳ ולא שמיע ליה לרב פפא גדופא דר׳ ירמיה דלעיל:

11 נתערבו לו כוסות בכוסות. פי׳ שלא נתערבו הדמים ממש זה עם זה אלא שאינו יודע איזה כוס הוא מדם הפר ואיזה כוס הוא מדם השעיר. נותן מאחת מהן אחת ושבע וחוזר ונותן בשני אחת ושבע וחוזר ונותן בראשון אחת ושבע ונותן הראשונה לשם פר לבדו והאחרונה לשם שעיר לבדו והאמצעית נותן על הספק. מה נפשך אם הראשונה היתה בשל פר הרי השנית לשם שעיר והקדים פר לשעיר. ושלישית כמאן דליתה דמיא וכיון דשלא בזמנה הוא אין בכך כלום ואם הדם הראשון היה של שעיר הרי השני הוא של פר וכשחוזר פעם שלישית הרי הוא מזה בראשון שהוא של שעיר והזאה ראשונה היתה קודם זמנה וכמאן דליתה דמיא ואין כאן משום בל תוסיף על הדרך שאמרנו:

12 למ״ד כוס אחד עושה חברו שירים. כו׳ היינו פלוגתא דתנאי דמייתי׳ בסמוך במי שהיו לו שתי כוסות של דם ועשה זריקה בכוס האחד ונשאר השני דאיפליגו תנאי אם הכוס השני הוי דחוי או השיריים:

13 למעוטי שירים שבצואר הבהמה. פי׳ ואידך תנא סבר דההוא לא הוה צריך למעוטיה דמכיון דלא חזי להזאה כדתניא לעיל פשיטא דדחוי הוא ולאמה אזיל:

14 והא דתנן עירה דם הפר לדם השעיר כו'. הוינן עלה בגמר׳ ואמרי׳ תנן כמאן דאמר מערבין לקרנות כלומר שצריך לערב דם הפר ודם השעיר בשעת הזאה על קרנות מזבח הפנימי ביום הכפורים. דאיתמר ר׳ יאשיה ורבי יונתן חד אמר מערבין וחד אמר אין מערבין אלא שמזה כל אחד בפני עצמו ואע״ג דר׳ יאשיה ורבי יונתן תנאי נינהו אמרו בגמ׳ דאיתמ׳ מפני שלא נשנה מחלוקתם זו במשנה ולא בברייתא אלא שהאמוראין היו מקובלין שנחלקו בזה ואתמר כן בבי מדרשא מפי׳ האמוראין:

15 תסתיים דר׳ יאשיה הוא דאמר מערבין דאשכחן ליה בעלמא דסבירא ליה דאע״גב דלא כתיב יחדיו כמאן דכתי׳ דמי כלומר דמשמע שניהם כאחד. הכא נמי כי אמר רחמנא ולקח מדם הפר ומדם השעיר שניהם ביחד משמע ולר׳ יונתן דאמר בעלמא דמשמע נמי כל אחד בפני עצמו סבירא ליה הכא שאין מערבין ואע״ג דבעלמא סבירא ליה דמשמע נמי שניהם כאחד מ״מ הכא סברא הוא שיהא כל אחד בפני עצמו כיון שדם השעיר מועט וקרייה רחמנא דם השעיר. ודחינן אפילו תימא רבי יונתן הוא דאמר מערבין ושאני הכא דכתיב אחת פי׳ דכתי׳ וכפר אהרן על קרנותיו אחת בשנה ומדלא קאמר פעם אחד ואמר אחת ודאי בא ללמד ג״כ שתהא הכפרה אחת. וא״ת אי רבי יונתן הוא דאמר מערבין ר׳ יאשיה אמר אין מערבין והא היאך אפשר דהא בעלמא סבירא ליה דאע״ג דלא כתיב יחדיו כמאן דכתי׳ דמי. י״ל דשאני הכא דאמר רחמנא מדם הפר ומדם השעיר וכיון דקרייה דם השעיר מכלל דבאנפי נפשיה קאי דאי לא הרי דם הפר מרובה ודם השעיר מתבטל בתוכו דסבירא ליה דעולין מבטלין זה את זה והכין איתא בהדיא בזבחים ומנחות דמ״ד מערבין לקרנות סבר העולין אין מבטלין זה את זה ומ״ד אין מערבין לקרנות סבירא ליה דעולין מבטלין וא״ת והא לכולי עלמא מערבין על טהרו של מזבח ותיקשי למ״ד עולין מבטלין תירץ ר״י ז״ל דבשלמא בקרנות קרייה רחמנא בהדיא דם השעיר ולהכי מאן דסבירא ליה עולין מבטלין אית ליה למימר שאין מערבין לקרנות אבל בהזאה שעל טהרו של מזבח לא כתיב ביה בהדיא דם השעיר וכיון דכן אע״ג דמערבין כך גזרת הכתוב ולא תיקשי למ״ד עולין מבטלין: