ריטב"א על יומא ע״ב

1 אמר קרא לעשות בתוך התכלת ובתוך הארגמן וגו'. פי׳ ומשמע מיהא שאין הזהב עומד בפני עצמו. אלא שהיה מעורב עם שאר המינין וליכא למימר אלא שיתן חוט אחד של זהב בכל אחד מן המינין וכדמפ׳ ואזיל. הילכך הוה ליה כל מין ומין משבעה חוטין:

2 מי כתי׳ שלא יקרע מי כתי׳ שלא יזח ושלא יסורו. והכין קיימ׳ לן שכל אלו לאוין גמורין הם והכין איתא בהדיא נמי בפרק אלו הן הלוקין *ושלא כדברי הר״ם במז״ל:

3 ה״ג וכתי׳ והבאת את הבדים בטבעות. ולא גרסינן והובא את בדיו דההוא גבי מזבח הזהב כתיב. וק״ל אמאי לא נקטינן ושמו את בדיו דכתי׳ בפ׳ נשא גבי מסעות ומחנות דההוא משמ׳ טפי שהיה נשמט בכל מסע ומחנה. דאלו והבאת איכא למימ׳ דלא מיירי אלא בהכנס׳ ראשונה שהכניסום שם. וי״ל דודאי על ושמו את בדיו סמכינן ונקטינן והבאת את הבדים בטבעות מפני שהוא מיותר לדרשא דהא כתיב בטבעות הארון יהיו הבדים ובדידיה סגי:

4 מתפרקין ואינן נשמטין. פרש״י ז״ל מתפרקין ממקומן למעלה או למטה אבל לא היו נשמטין לחוץ לגמרי לפי שהיו עבין בראשם. ור״י ז״ל פי׳ דאין נשמטין לגמרי אבל יכולין היו לישמט על ידי פירוק הקשרים והחוליות שעשו שם בטבעות:

5 חיצון עשרה ומשהו והתניא אחד עשר ומשהו ל״ק הא כמאן דאמר יש בעביו טפח הא כמאן דאמר אין בעביו טפח. יש שפירשו דפלוגתא בעובי שוליו של חיצון של זהב דמאן דאמר עשרה ומשהו סבר אין בעובי שוליו של חיצון טפח אלא משהו ושל עץ היה בעובי שוליו טפח. וחללו אמה וחצי שהם תשעה טפחים נמצא ציפוי׳ שבחוץ עשרה טפחי׳ כשיעור חללו ושוליו של עץ. ומאן דאמר אחד עשר ומשהו סביר׳ ליה שאף בעובי שוליו של חיצון יש טפח ופירוש זה עולה קצת כשטת רש״י וקשה לשטה זו הא דאמרי׳ בפ״ק דסוכה ודוכתי אחריני ארון תשעה וכפורת טפח ושכינה למעלה מעשרה וא״כ ההיא אתיא דלא כחד מהני דההיא לכולי עלמא גובהו של אמצעי עשרה דהתם כוליה ארון משערי׳ ואפילו עם ציפויו. ורש״י ז״ל פי׳ כדרך שטה זו אלא שהוא אומר דלרב יהודה האמצעי של עץ תשעה עם עובי שוליו. וחללו שמנה בלבד כי עובי שוליו טפח והפנימי כל קומתו עם שוליו והחיצון עשרה ומשהו משהו לשוליו וט׳ כנגד קומת האמצעי וטפח עודף עולה למעלה לכסות עובי הכפורת שהוא טפח וא״ת אתיא ההיא דסוכה כרב יהודה אבל קשה דהא עובי הכפורת בולט היה להזאת כנגדו. ויש שפירשו דלכולי עלמא אין בגובה כולו אלא תשעה טפחים והכא בעובי כותליו של אמצעי פליגי ודכולי עלמא ציפוי הפנימי לא היה מכסה כל הכתלים של עץ מבפנים אלא היה משייר בו טפח שהיה כורך עליו סוף הצפוי החיצון ומ״ד אחד עשר סבר יש בעביו של כותל של עץ טפח הלכך הוו להו אחד עשר טפחי'. תשעה כשיעור גבהו מבחוץ וטפח כנגד עובי הכתל וטפח שהיה כורך לכסות בפנים. ומאן דאמר עשרה ומשהו סבר אין בעביו טפח אלא משהו וזו שיטת ר״ח ז״ל:

6 לא זכה סמא דמותא. פי׳ כשהוא שונה להתגדל ולהתגדר וכדאמרי׳ עלה בפ׳ הקורא נוח לו שנהפכה שליתו על פניו. והא דאמרינן התם לעולם יעסוק אדם בתורה ובמצוות אפילו שלא לשמה התם בשעושה מיראה:

7 נאמנת היא להעיד בלומדיה. יש שפירשו להעיד עליו ליום הדין ויש שפירשו שמפרסמת אותו כההיא דדרשינן במסכת מועד קטן מדכתי׳ חכמות בחוץ תרונה כל העוסק בתורה מבפנים תורתו מכרזת עליו מבחוץ:

8 לפיכך שני פרצופין. פי׳ שהפרצוף נרא׳ משני צדדין פנים ואחור: