ריטב"א על יומא כ״ז

1 והאי מיבעי ליה לגופיה. פי׳ דנתינת אש בעיא כהונה וא״ת וא״כ למה לי קרא להפשט וניתוח דכשרים בזר תיפוק לי דהא לא כתי׳ בהו כהונה וכי תימא כיון דמקבלת הדם ואילך מצות כהונה כמאן דכתיב בהו כהונה דמי א״כ אפי׳ נתינת האש נמי ואמאי מיבעי מכתב כהונה לגופיה י״ל דהפשט וניתוח כיון דמגופיה דזבחא הוא אמרי׳ ביה מקבלת הדם ואילך מצות כהונה מה שאין כן בנתינת אש דלא הוי מגופיה דזביחה ובעי למכתב ביה כהונה בהדיא:

2 דהוה קא מסדר ליה לבריה ושחט וכו' פי׳ ברייתא היא דקתני ושחט שחיטה בזר כשרה וכו׳ עד למד על שחיטה שכשרה בזר. ומדיוקא דההיא מתניתא דהוה מסדר ליה אביי לבריה אתי רב שימי למידק דנתינת אש לא בעי למכתב ביה כהונה לגופיה כדקא מפרש ואזיל.

3 מכדי מקבלה ואילך מצות כהונה וכו'. ואיכא למידק מה הוספנו ראיה מפני זו הברייתא כי עדיין אנו יכולין לומר כדאמרינן מעיקרא דלגופיה איצטריך משום דנתינת אש לא הוי מגופיה דזביחה. תירצו בתוס׳ דרב שימי סבירא ליה דכיון דגלי ליה קרא אתה ובניך אתך תשמרו את כהונתכם הא ודאי כולהו בכלל שאף שחיטה דלא כתוב בה כהן והויא מקמי קבלת הדם. וכתבה רחמנא בתר סמיכה שהיא בזר. הוה ס״ד לאתויי דבעיא כהונה מדכתיב תשמרו את כהונתכם. אלא דאתיא קבלת הדם וגלי על השחיטה שתהא כסמיכה שכשרה בזר אבל כולהו שארא דכתיבי בתר קבלת הדם מסתמ׳ בעו כהונה והוו בכלל תשמרו את כהונתכם ואם כן כהונה דכתיבא בנתינת אש לא צריכא לגופיה אלא למעוטי הפשט וניתוח ופרכי׳ דאכתי איכא למימר דלגופיה אצטרי׳ דהוה אמינא דנתינת אש לא בעיא כהונה וליתא בכלל תשמרו את כהונתכם כיון דלאו עבודה דמעכבא כפרה היא קמ״ל קרא דבעיא כהונה וא״כ הפשט וניתוח דכשרים בזר מנא לן. וא״ת נימא דהפשט וניתוח נמי כיון דלא כתיבא בהו כהונה בהדיא ולא מעכבא בהו כפרה דלא בעו כהונה י״ל דשאני הפשט וניתוח דהוו מגופיה דזביחה וגרירי בתר קבלת הדם אי נמי כדפרש״י ז״ל בסמוך גבי וערכו למה לי דאע״ג דלא מעכבא כפרה הא גלי רחמנ׳ גבי נתינת אש שאין זה מעכב וצריך כהונה:

4 ואימא למעוטי שני גזירי עצים דלא בעו כהונה. פי׳ בגזירי עצים של בין הערבים דלא כתיב בה כהן בהדיא דאלו בתמיד של שחר בהדיא כתי׳ ביה ובער עליה הכהן וא״ת ושל בין הערבים למה לי קרא דלא בעי כהונה תיפוק לי דלא הוי מגופה דזביחה ולא כתי׳ ביה כהונה בהדיא וי״ל דהא כתיב כהן ברישיה דקרא ונתנו בני אהרן אש והוה אמינא דוערכו דסיפא אבני אהרן קאי קמ״ל אידך קרא דלא בעי כהונה בהדיא:

5 והקריב הכהן את הכל זו הולכת איברים לכבש. פי׳ דבהקטרה לא מיירי קרא דהא כתי׳ בהדיא והקטיר המזבחה עולה הוא אשה ריח ניחוח אלא ודאי להולכת איברים לכבש אתא וכדאיתא במסכת חגיגה ולגופיה לא צריך קרא דהא מקבלת דם ואילך מצות כהונה. אלא ודאי לדיוקא אתא דהולכ׳ איברים לכבש בעי כהונה הולכת עצים לא בעי כהונה ואי משום הא לא איצטריך דמהיכא תיתי דבעי כהונה אלא ודאי למהדר ולמידק הא סדור שני גזירי עצים בעי כהונה ואם אינו ענין לתמיד של שחר תנהו ענין לתמיד של בין הערבים וא״ת ומנא לן לגלגולי כולי האי אימא הכי הולכת איברים לכבש בעי כהונה הא סדור עצים לא בעי כהונה י״ל דהא ליתא דא״כ למה לי למכתב כהונה בהולכת איברים לכבש דהא מכהונה דכתיבא בעריכת נתחים ממעטי׳ דסדור שני גזירי עצים לא בעי כהונה כדפרכי׳ השתא בהדיא וא״ת ונימא הכי הולכת איברים לכבש בעי כהונה הולכת עצים לא בעי כהונה הא הפשט וניתוח בעי כהונה וערכו למעוטי סדור שני גזירי עצים וי״ל דטפי איכא לרבויי שני גזירי עצים למבעי כהונה שכן עצים דכותה דהולכת עצים וא״ת והא כי אמרינן וערכו למעוטי הפשט וניתוח לא הוי דכותה וטפי הוי דכותה כי אמרי׳ למעוטי סדור עצים י״ל דאנן אית לן למידק מאי דהוי דכותה אע״ג דלא כתיב בהאי ענינא או מאי דהוי בהאי ענינא אע״ג דלא הוי דכותיה אבל לית לן למידק מאי דלא הוי דכותה ולא כתיב בההוא ענינא הילכך השתא דדרשינן מהולכת איברים סדור עצים הוי דכותה אע״ג דלא כתיב בענינא ודרשי׳ מעריכת נתחים להפשט וניתוח דכתיב בענינא אע״ג דלא הוי דכותה ואלו הוה דרשי׳ מוהקריבו ההולכת איברים הפשט וניתוח הוי מידי דלא כתיב בענינא ולא הוי דכותה:

6 ונתנו לגופיה. פי׳ כדאסקי לעיל משום דלאו עבודה דמעכבא כפרה:

7 וערכו שנים וכו׳. וא״ת ולמאי דסליק אדעתין דערכו למעוטי הפשט וניתוח ששה בטלה מנא לן וי״ל דתרויהו ש״מ מדלא כתיב בני אהרן הכהן כדכתיב גבי נתינת אש ודאי למנינ׳ אתא. ומיהו כתב רחמנא מנינא בהאי לישנא למעוטי הפשט וניתוח. והשתא סבי׳ לן דכוליה לא אתא למנינא בלחוד. האי בבן בקר כתיב פי׳ חדא מיניהו נקט דהוא הדין דמצי למפרך דהאי בעולת יחיד כתיב:

8 איזהו דבר שנאמר בו עצים ואש ומזבח. פרש״י ז״ל שנ׳ בו למצוה ולחיוב שאפילו יש שם אש הרבה חובה לעשות מערכה כדכתיב בקראי מה שאין כן בשאר קרבנות דכל היכא דאיכא אש במזבח בהכי סגי להו.

9 כיצד הוא עושה. פי׳ להכשיר המערכה מיהת דאלו במיתה כבר נתחייב ופרכי׳ מאי אהני להכשר מערכה אם הוא עצמו סודרה:

10 וכי יש לך עבודה כשרה בלילה. ופסולה. פי׳ ופסול׳ כולי האי לחייב עליה מיתה גבי זר דאלו לאיפסולי ליכא מאן דפליג דהא כתיב בה כהן בהדיא דכתיב צו את אהרן היא העולה על מוקדה על המזבח כל הלילה אלא ודאי כדאמר׳ דעל חיוב מיתה הוא דמתמה דמשמע ליה דכיון דכשרה בלילה ליכא למחשבה עבודה כולי האי לחייב מיתה ואע״ג דגבי הזר הקרב יומת לא כתיב יום כיון דעיקר קרבנות אינו אלא ביום כדכתיב ביום צוותו את בני וגו':

11 והרי תרומת הדשן. פי׳ ולוי מחייב עליה מיתה ואפי׳ לרב נמי הוה מחייב אי לאו דכתיב עבודת מתנה ולא עבודת סילוק למעוטה ופרקי׳ תחלת עבודה דיממא פי׳ וכיון דכן עבודת יום חשיבא. וא״ת והלא תרומת הדשן קודמת לסדור מערכה והיכי הויא תרומת הדשן עבודת יום וסדור מערכה עבודת לילה וי״ל דשאני סדור מערכה שפעמים רבים צריך לסדר המערכה בלילה כשכבו הגחלים לצורך עבודת לילה ממש מה שאין כן בתרומת הדשן שאינו נעשה לעולם אלא לצורך עבודת היום ובהתחלתו שנתנה לו תורה בוקר לבקרו:

12 שכבר קדש מתחלת עבודה. פי׳ אלמא עבודת יום היא והא דלא משני דה״ק שכבר קדש מתחלה לעבודה כדמתרצי׳ בריש פירקי משום דההוא שינויא דחיקא הוא וליתיה אלא ללישנא קמא כדכתיב׳ התם:

13 אלא מעתה תיבעי פייס. פרש״י ז״ל כיון דעבודת יום שחייבין עליה מיתה תיבעי פייס ועיקר פירכא משום חיוב מיתה הוא ועלה קאמר אלא מעתה דמשמע לפי דבריך דאלו משום דהויא עבודת יום הא מסתמא כולהו מודו בה וכדכתיב׳ בה ובער עליה עצים בבוקר בבוקר:

14 אשתמיטתיה הא דתניא מי שזכה וכו׳. ולא ניחא לן לשנויי השתא כדמשנינן לקמן דהא פריך פייסו לה בפני עצמה דלישנא דתיבעי פייס לא משמע הכין השתא:

15 משום מעשה שהיה ובדין הוא דמצי לשנויי כדלעיל דתחלת עבודה דיממא הוא אלא דהא עדיפא ליה אבל לעיל דלא מצי לשנויי כי הכא תריץ דתחלת עבודה דיממא הוא:

16 שאני שחיטה דתחלת עבודה דיממא. פי׳ ואע״ג דכשרה בזר כיון דתחלת כל העבודות היא וביום ראויה היא לעשות לה פייס כשהיא בכהן וא״ת ואמאי לא פריך והרי דישון מזבח הפנימי ומנורה והולכת איברים לכבש דאין זר חייב עליהן מיתה כדאיתא לעיל בפלוגתא דרב ולוי ואפילו הכי בעו פייס וי״ל דמצי מדחי ליה דשאני דישון מזבח שהיא תחלה לעבודת קטורת ודישון מנורה תחלת לעבודת נרות ועבודת פנים והולכת איברים לכבש תחלת ההקטרה:

17 ואילו זמן שני גזירי עצים לא קתני. פי׳ אלמא עבודת לילה היא ומאי דכתיב בבוקר בבוקר היינו לתת בוקר לבקרו ולמהוי אפילו בחצות. דלית ליה תקנתא קתני פי׳ שאם טעו לשחוט התמיד ביום לית ליה תקנתא ומשום הכי דייקי בה אם האיר מזרח מה שאין כן בסידור עצים שאם טעו באור הלבנה וסדרוה בלילה אית ליה תקנתא לפרקה ולחזור ולסדרה: