ריטב"א על יומא נ״א

1 יש גורסין הא איכא בכור ומעשר ושלמים ורש״י ז״ל לא גריס שלמים דקרבן שלמים אין חל על בעל מום ליאסר בפדיונו בגיזה ועבודה דגבי בכור הוא דכתיב לא תפדה וגבי מעשר בהמה כתיב לא יבקר בין טוב לרע ולא ימירנו וכתיב לא יגאל. וי״ל דנקט שלמים לענין שאינו דוחה את השבת דקתני רישא שהזבח דוחה.

2 שם תמורה אחת. פי׳ שכל הדברים האמורין במשנה זו שנוהגין בתמורה או שאין נוהגין בה שוין הם בכל תמורה שבעולם משא״כ בזבח דאיכא בכור ומעשר שחלין על בעל מום ואינן יוצאין לחולין לגגזו צ״ל לגזוז ולעבוד.

3 ונוקמה בפסח שני הקשה ה״ר אלחנן דא״כ היכי קתני שנוהג בצבור שהרי אין פסח שני אלא ביחידים דצבור אינן נדחין ותירץ ר״י ז״ל דאתיא אליבא דר׳ נתן דסבר דאכילה אינה מעכבא וכל ישראל יוצאי׳ בפסח אחד ומש״ה קרי קרבן צבור שדינו כק״צ שאין אכילה מעכבת בו.

4 פסח שני מי דחי שבת וטומאה. פי׳ וקושיין מטומאה אליבא דרבנן דאמרי לקמן שאינו דוחה את הטומאה דלא ניחא לן לאוקומה כרבי יהודה דאמר דוחה את הטומאה כיון דיחידאה היא ואע״ג דברייתא דלעיל אוקי׳ בסמוך כר״י התם ליכא תירוצא אחרינא אבל הכא טפי עדיף לאוקומה בפרו או באילו וכדרבנן מלאוקומה בפסח וכר״י. ולפי׳ ר״י ז״ל בדין הוא דמצינן למידחי דהא דלא כר׳ נתן אלא דאידך פירכא עדיפא לן.

5 ותיפוק לי׳ דאשר לו אמר רחמנא וכו׳ עד שנה עליו הכתוב לעכב. פי׳ וכיון דקפיד רחמנא כולי האי פרו של יחיד הוא ואינו דין שיעשה תמורה. והקשו בתוס׳ ודילמא אשר לו שני לעיכובא דצבור ואשר לו שלישי למעט בני אהרן למצוה אבל בני אהרן עיכובא ליכא. ותירצו דכל היכא דאפשר לאוקומי קרא למעוטי למצוה דאחרים לא מוקמינ׳ לי׳ לעכב הלכך אית לן לאקדומי מיעוטא דבני אהרן מקמי דנדריש עיכובא. וכי אתי אשר לו שלישי לעכובא ע״כ קאי אכולהו. עוד י״ל דלעיכובא דצבור לא בעי קרא לעיכובא כיון שאינם מתכפרים בו.

6 מספקא להו לרבנן אי קדושתי׳ כלפנים או כלחוץ. פי׳ וכיון שכן אם היו נותנין את הפרוכת כלפי פנים ונותנין אמה ריוח להיכל דילמא כלפנים הוא ונכנס לפני ולפנים בשעה שנכנס להיכל וקא עבר משו׳ ואל יבא בכל עת אל הקדש ואם נותנין הפרוכת כלפי חוץ ומניחין אמה של ריוח כלפי פנים דילמא היכל הוא וכשיצא להזאת מן הבדים הבולטים על הפרוכת כעין דדי אשה כדלקמן כסבור להזאת לפני ולפנים והרי הוא מזה בהיכל. וכן בהזאות שעושה כנגד הפרוכת בפר כהן ובפר העלם דבר עושה אותם בהיכל והי׳ לו לעשותן בפנים ומדלא קשיא לן אלא משום דמספקא בקדושתו שמעינן מינה שאין לחוש אם מוסיפין על אויר ההיכל או על אויר קה״ק כל היכא דליכא משום חלושי קדושה ולר״י דלא עביד אלא פרוכת אחת אית לן למימר דלדידי׳ ליכא האי ספיקא וקים לן דקדושתי׳ כלפנים או כלחוץ אלא דלא איתפרש לן אי כלפנים ס״ל או כלחוץ כל זה פי׳ רי״בא ז״ל.

7 בין המזבח למנורה. פי׳ שהי׳ בא מן הצפון ונכנס בין המזבח ולמנורה שבדרום והולך לפתח של דרום ונכנס שם בפתח הפרוכת החיצונה וכדאמרינן לקמן דס״ל פתחא בדרום קאי. ור׳ מאיר אמר בין שלחן למזבח פי׳ שבא מדרום המזבח ונכנס בין השלחן שבצפון ולמזבח ויוצא ונכנס בפתח שבצפון דסבי׳ לי׳ כר׳ יוסי דפתח׳ בצפון קאי וי״א בין שלחן לכותל כל׳ שאינו מעקם דרכו אלא נכנס להדיא בין שלחן לכותל וס״ל כר״י דאמ׳ ליכא אלא חד פרוכת ופתחו בצפון וכדמפרש ואזיל.

8 מאן יש אומרים אר״ח ר׳ יוסי. פי׳ דאזיל בשיטתא דר״י דאלו י״א ר׳ נתן הוא כדאיתא בהוריות ועדיפא מיהא אשכחן בפ״ק דב״ב בענין איוב דקתני י״א דפליג עלי׳ ר׳ נתן ושמא ההיא איתמרא מקמא עובדא דבמסכת הוריות שקראוהו יש אומרים.

9 שולחנות צפון ודרום מונחים. פי׳ כי עשר שולחנות עשה שלמה והיו מונחים שתי שורות של חמש חמש בצפון איכא מ״ד במנחות שהיו נתונות לארכו של היכל מזרח ומערב ואיכא מ״ד צפון ודרום לרחבו של היכל ולמ״ד צפון ודרום עומדין היו מחזיקין כל הצפון של היכל שהרי רחב ההיכל עשר אמות והשלחן אמתים ארכו הרי לחמש שלחנות עשר אמות ואין שם מקום פנוי ליכנס ביניהם ולכותל צפוני. הילכך בין מזבח לשולחן כי המזבח משוך הי׳ כלפי חוץ כדאיתא לעיל ונכנס בצד סוף השלחן הסמוך לו בין שלחן למנורה והולך לצפון והא דקתני בין המזבח לשלחן לאו דוקא אלא לאשמועינן שבא מן הדרום לצפון ששם השלחנות.