ריטב"א על יומא מ׳

1 אלא למאן דאמר מעכבא הא מני. וא״ת ואמאי לא אוקי כרבי שמעון דאמר לקמן במתניתא דהגרלה לא מעכבא וכדמתרצי לקמ׳ בשמעתין וי״ל דהשתא לא הוה ידע לה תלמודא לההיא דרבי שמעון ועוד דטפי ניחא ליה לאוקמוה ככולי עלמא כל היכא דאפשר מלאוקומה כר׳ שמעון לחודיה:

2 תני מצוה להניח. פי׳ דהגרלה דקתני גמר הגרלה בעי למימר דהיינו נתינה:

3 מביא חבירו שלא בהגרלה. פי׳ דסבי׳ ליה הגרלה לא מעכבא ומצוה הא עבדא בהגרלה ראשונה:

4 לא הוה ידע מאי אמרי רבנן. פירוש לא ידע ליש׳ דהגרלה דאמרי רבנן אי הגרלה ממש הוא או גמר הגרלה דהיינו נתינה ואמר להו אם לא הגריל כשר דאפי׳ הגרלה לא מעכבא ואי הגרלה הנחה קאמריתו פי׳ אבל בהגרלה סבירא לכו דמעכבא פליגנא עלייכו בתרתי בהגרלה ובוידוי.

5 ת״ש פר מעכב את השעיר וכו׳ דאי אקדמיה לשעיר מקמי פר פי׳ בהזאות שבפנים לא עשה כלום דפר הוה ליה לאקדומי וחוקה כתיב ביה לדברי הכל.

6 אילמא דאקדים מתנות דפר בהיכל על הפרוכת מקמי מתנות דשעיר בפנים על הכפורת אמאי לא מעכב. הא חוקה כתיב בהו. פי׳ והא לפי סדר הפרשה של שעיר היה לו להקדים. וא״ת מ״מ מתנות פר בהיכל דבר הנעשה בחוץ חשיב כדאיתא לקמן ולרבי יהודה מאי איכא למימר. ועוד דהא במתנות שבפנים קתני. י״ל דאפילו הכי כיון דמתנות שעיר בפנים שהיה לו להקדים הם דבר שבפנים חקה דפנים חשיב דהא מ״מ עשה הפסקה בין עבודת שבפנים שלא היה לו להפסיק ושינה סדר עבודת פנים. וא״ת וכיון דבהא שעיר מעכב את הפר אמאי לא קתני לה כדקתני פר מעכב את השעיר. י״ל דעיקר רבותיה אינו אלא לאשמועינן דאפילו בעבודה שבפנים משכחת לה דבר שאינו מעכב ולא משכחת לה אלא בשעיר שאינו מעכב את הפר. דאע״ג דאשכחן לקמן בסמוך שהפר אינו מעככ את השעיר בעבודת שבהיכל הנהו עבודת חוץ נינהו:

7 ומדסדרן לא מעכב הגרלה לא מיעכבא. פי׳ דקס״ד דאלו היתה הגרלה דבר חשוב לעכב כשאינו עושה אותה כלל דין הוא שתעכב גם כן כיון שמשנה בה בעבודת פנים ואע״ג דהיא גופה נעשית בחוץ וכדפריש׳ לעיל לענין מתנות שבהיכל עם מתנות שבפנים אבל אי סבי׳ לן דהגרלה אינה מעכבא בעצמה הא ודאי לא חשיבא לעכב כסדרן. היינו דלא אוקי׳ מתניתי׳ בדעבד מתנות מקמי נתינה וכיון דנתינה לא מעכבא כסדרן לא מעכבא דההיא פשי׳ דלא תעכב דהא נתינה לאו עבודה היא לכולי עלמא אבל בהגרלה אשמעי׳ רבותא דהגרלה לא מעכבא.

8 ורבי יהודה היא וכו׳. ובדין הוא דמצי לאקשויי דא״כ דכותה נמי פר אינו מעכב את השעיר אלא דאידך פירכא עדיפא ליה דהא מתנות שבפנים קתני דמותיב ליה מגופה דברייתא:

9 ואי בעי׳ אימא לעולם רבי יהודה ונהי דכסדרן לא מעכבי הגרלה מיהת מעכב. פי׳ דאע״גב דהגרלה מעכבא כשאינו עושה אותה כלל אינו דין שתהא מעכבת לרבי יהודה בדבר הנעשה בפנים כיון דהגרלה גופה דבר הנעשה בחוץ. ופי׳ ר״י ז״ל דהשתא להאי תירוצא כי היכא דהדרי׳ ממאי דס״ד מעיקרא דכל היכא דהגרלה מעכבא כסדרן נמי מעכב ואע״ג דהגרלה דבר הנעשה בחוץ ה״ה דהאי דאמרי׳ לעיל דאי אקדים מתנות דפר מקמי מתנות דשעיר בפנים חקה היא ומעכב דהשתא הדרי׳ כן מההיא סברא וסבירא לן דלרבי יהודה כיון דמתנות פר בהיכל דבר הנעשה בחוץ הוא אינו מפסיק ואינו מעכב כסדר עבודות שבפנים. ובדין הוא דמצי׳ השתא לאוקומי סופא דקתני שעיר אינו מעכב את הפר בדאקדים מתנות דפר בהיכל מקמי מתנות דשעיר בפנים. אלא דניחא לן לאוקומה בההיא מילתא גופה דהוה ס״ד לאותובי מינה דהיינו הגרלה כן כתבו בתוספות ואינו מחוור דהא להדיא נקיט תלמודא לעיל דאי אקדים מתנות פר בהיכל מקמי מתנות שעיר בפנים שהוא מעכב דאלמ׳ פשיטא להו דהכין הלכתא. ושאני הגרלה דהיא גופה אינה עבודה שלימה ואינה כדאי לעכב לעשות שינוי בדברים הנעשים בפנים מה שאין כן במתנות פר בהיכל שהיא עבודה שלימה דכי אפסיק בה בין מתנות שבפנים דין הוא שתהא חוצצת ומפסקת ומבטלת חקה דכתיב בה כנ״ל:

10 ואזדו לטעמייהו. פרש״י ז״ל והוא הנכון דקאי אפלוגתא דאיפליגו לעיל רבי שמעון ורבנן בדין הוידוי דלרבנן אינו מעכב ולר״ש מעכב ובהא אמרינן דאזדו לטעמייהו.

11 דתניא יעמד חי לפני ה׳ לכפר עד מתי זקוק להיות חי. כלומר שאם מת יהא חייב להביא אחר תחתיו עד שעת מתן דמו של חברו כו'. וטעמא דפלוגתייהו דלרבי יהודה מוקי׳ כפרה דאמר רחמנא לכפר עליו במתן דמים של חברו משום דסבירא ליה דוידוי אינו מעכב ולרבי שמעון מוקי׳ לה בוידוי משום דסבירא ליה וידוי מעכב. וא״ת והא לא תליא פלוגתא אלא בהקישא דרבי יהודה יליף מדכתי׳ וכלה מכפר את הקדש ורבי שמעון קאמר בכפרה שבגופו של שעיר הכתוב מדבר. י״ל דהא לא הוי עיקר טעמייהו דהא איכא למימר הכי והכי אלא משום דסבר רבי יהודה וידוי אינו מעכב מפיק קרא מפשטיה דמשמע בכפרה שבגופו. ומוקי לה בכפרת דמים של חברו. ור׳ שמעון משום דסבירא ליה וידוי מעכב מפרש לה בוידוי שבגופו ואע״ג דסתם כפרה מתן דמים היא מוקי לה בכל היכא דאפשר:

12 מה להלן כפרת דמים אף כאן כפרת דמים. וא״ת והא איכא כפרה של וידוי כדכתי׳ וכפר בעדו ובעד ביתו וכדאיתא לעיל בהדיא וי״ל דאין הכי נמי אבל כיון דסבירא ליה דוידוי אינו מעכב טפי איכא לפרושה בכפרת דמים כרוב כפרו׳ דעלמ וכדכתי'.

13 אלא לאו לעכב וש״מ הנחה לא מיעכבא הגרלה מיעכבא. פי׳ וק׳ למ״ד דאפילו לר׳ נחמיה הגרלה לא מעכבא. ולמ״ד דלרבי יהודה לא מעכבא איכא לאקשויי נמי מיהא משום דסתם ספרא ר׳ יהודה:

14 ג״ה שיכול והלא דין הוא. וה״פ שיכול לומר בהפך והלא דין הוא לומר בהפך ויש כיוצא בזה אבל רשב״ם ז״ל לא גריס והלא דין הוא ואין צורך:

15 קדש השם. פי׳ כדנפקא לן מולקח ועשה כדאית׳ לקמן ודקתני מקום שלא קדש הגורל. פרש״י ז״ל שלא מצינו בשום מקום שקדש הגורל פי׳ דכיון שלא מצינו כן אין לנו לומר שיקדש דמיום הכפורים לא גמרי דהא כתי׳ בה מיעוטא אשר עלה עליו הגורל וכדאי׳ לקמן: