רש"י על בבא קמא צ״ב

1 יכול אפי' מעולה בדמים - לקורה יותר מפירות יהא סרק קודם לו:

2 ת"ל רק - מיעט הקדמה:

3 כל השבטים - יצאו עצמותיהם ממצרים ונקברו בארץ ישראל שנאמר והעליתם את עצמותי מזה אתכם שמות י״ג:י״ט משמע שאף עצמותם העלו ולא נכתב יוסף אלא להודיעך שבחו של משה שכל ישראל נתעסקו בביזה והוא עסק במצוה:

4 גופני קני דיקלי - מדמי היין יכולין אנו לקנות קרקעות ואילו דקלי לא קני גופני אין שבחן עולה אלא לדבר מועט:

5 גמ' כל אלו שאמרו - סלע מנה ומאתים וד' מאות דמי בושת הן:

6 מקורייהו - מקור שלהן ועיקרן ל"א הבא לי קור שהוא רך לאכול וגדל סביב שרשיו כלומר כלה עיקרם מפני שמפסיד ונאכל את הקור:

7 גופני קני דיקלי - מדמי היין יכולין אנו לקנות קרקעות ואילו דקלי לא קני גופני אין שבחן עולה אלא לדבר מועט:

8 מתני' אע"פ שהוא נותן לו כו' - סתמא היא ולא ר' עקיבא קאמר לה:

9 על מנת לפטור - בגמ' מפרש לה:

10 גמ' כל אלו שאמרו - סלע מנה ומאתים וד' מאות דמי בושת הן:

11 אבל צער - שדואג על בושתו אינו נמחל לו:

12 שהיה לו ללמוד - דרך ארץ ולא למד מדקאמר ליה רחמנא נביא הוא דמשמע אין ממש בדבריך וראוי אתה ליהרג:

13 שכבת זרע - שבמעי אשה לא יכולה לפלוט:

14 פי טבעת - נקב הגדולים לפנות:

15 פקד - מדלא כתיב ויפקוד את שרה וכתיב פקד משמע פקד כבר תחילה לאבימלך:

16 בהדי הוצא לקי כרבא - קוץ הגדל אצל הכרוב כשבא לעקרו פעמים שנעקר הכרוב עמו ונמצא לוקה בשבילו כלומר שכיני רשע לוקין עמו:

17 כולכם פשעתם - אף הנביא במשמע:

18 עד אנה מאנתם - ומשה ואהרן בכלל:

19 אותם שהוכפלו שמותם - בברכת משה דן זבולון גד ואשר ונפתלי הודיעך הכתוב שחלשים שבכולן היו וצריכין חיזוק לפיכך כפל את שמם לחזקם ואותן הביא יוסף לפני פרעה כדי שלא יברור אותם להיות ראשי גייסות ולהטריחם:

20 מגולגלין בארון - לא היה שלדו קיימת ומחוברת מפני נידוי דקאמר ליה ליעקב אם לא אביאנו אליך וחטאתי לך כל הימים בראשית מ״ג:ט׳ ואע"פ שנתקיים התנאי נפקא לן במסכת מכות דף יא: קללת חכם אפי' על תנאי היא באה:

21 מי גרם לראובן כו' - מדרש אגדה הוא בתנחומא מכיון שהודה יהודה ואמר צדקה ממני עמד ראובן ואמר אני בלבלתי יצועי אבי:

22 לשפא - נכנס כל עצם ונתחבר למקומו ששף משם לשפא אשלוייה שדונא בלע"ז כמו שף מדוכתיה חולין דף מב::

23 אליבא דהלכתא - לא הוה מסתייעא מילתא למימר מילתא דתהוי הלכתא כוותיה:

24 לא הוה סלקא ליה - כלומר לא היה עולה בידו למימר שמעתתא אליבא דהלכתא:

25 הסלין והבכורין נותנין לכהן - והעשירים לא היו נותנין קלתותיהן לכהן:

26 נצרים - שבטים:

27 וטמא טמא - לא די לו נגעו אלא שמבייש את עצמו על כרחו הטיל עליו הכתוב חובה:

28 שיתין רהוטי רהוט - ששים איש רצו ולא הגיעו לאוכל שחרית:

29 אוכפא לגביך מוש - כלומר טול אוכף של חמור והסירהו אליך ושים אותו על גביך כלומר הודה לדבריו ואל תענהו. מוש לשון לא ימיש שמות יג כלומר הסירהו אליך כמו סורו נא בראשית יט:

30 שפחת שרי - אמר לה והיא ענתה שרי גברתי:

31 ועיניה מטייפי - עיניו מצפות למעלה למרחוק למזונותיו וחבירו בכתובות דף ס. נטוף עיניך:

32 שפיל ואזיל - כלומר מחמת ענותנותו של אדם לא יהא בוש מלשאול דבר הצריך לו בין לתורה בין לפרנסתו ולתבוע חובו:

33 שיתין - לאו מקרא נפקי אלא מילתא בעלמא הוא דקאמרי אינשי ולאו דוקא הוא:

34 תכלי - אבלות ומכאובות:

35 ולי אני עבדך - אלמא קובל היה עליו שלא זימנו למשתה:

36 ויוסף אברהם - נתקנא ביצחק:

37 חמרא למריה וטיבותא לשקייה - היין של מלך הוא והשותין אותו מחזיקין טובה לשר המשקה ולא למלך:

38 ויסמוך את ידיו - תלה החכמה והגדולה במשה כאילו הוא נותנה ליהושע והיא אינה אלא מפי הקב"ה:

39 גללי - אבנים לשון מורי. ל"א גללים ממש וראשון ישר דגללים ממש אורחיה הוא:

40 קינא דשרכי - אילנות בטלים ואין עושים פרי כמו גברא דשרכא בטל כלומר דרך דקל רע ליגדל בצד אילן סרק:

41 המחובר לטמא טמא כו' - במסכת כלים היא בפרק טבעת אדם דקתני אונקלי של דרגש ושל שולחן טמאה ושל מנורת עץ טהורה זה הכלל המחובר לטמא טמא לטהור טהור אונקלי מסמר של מתכת עשוי כמזלג לתלות שם בהמה בשעת הפשטה ותחוב בכותל כדאמרינן בתמיד נשחט פסחים סד. אונקליות של ברזל היו תחובין בעמודים כו' ואם תחבו במנורת עץ דפשוטי כלי עץ בטל מסמר לגבה ואינה מקבלת טומאה ואפי' נגעה בו טומאה אבל בדרגש ובשולחן שמקבלין טומאה הן אף הוא מקבל טומאה:

42 לא לחנם הלך זרזיר - רבי אליעזר סבר זרזיר עוף טמא הוא ורבנן פליגי עליה בשחיטת חולין באלו טריפות חולין ד' סה.:

43 זרזיר - אשטורוני"ל:

44 קרית חברך - להוכיחו ולא ענך:

45 דחי גודא - כותל הפל עליו כלומר הניחו ויפול ברשעו דחהו בידים:

46 דשתית מיניה - ששתית מינה כבר בצמא:

47 לא תשדי ביה קלא - מוט"א בלע"ז כלומר דבר הנצרך לך פעם אחת שוב לא תבזהו:

48 אי דלית דורא דלינא - אם תדלה ותגביה המשוי עמי דלינא דורא משוי משל הוא שאין אדם רוצה ליכנס בסכנת היזק ממון ותחת עול דבר אלא אם כן משתתף חבירו עמו:

49 כי הוינן זוטרי לגברי - כשהיינו קטנים היינו חשובים כגברי:

50 השתא דקשישנא - עכשיו שהזקננו הננו שפלים כתינוקות: