רש"י על בבא קמא קי״ט

1 מדקאמר בכל מקום - לוקחין ארבעה וחמשה אלמא האי דקמפליג בין בייתות למדבריות אשתי צאן פליג ולקולא קאי:

2 שבישתא - חבילי זמורות: שומר שכרו הוא נוטל במעות ואין לו חלק בעצים אבל אריס חולק בזמורות ובעצים וביין:

3 והטורטני - מאזנים גדולים ומוכרין פירות במשקל כדרך התגרים דכיון דמוכרין בפרהסיא לא גנבום:

4 רוב - ממונו משלו בלא גזילה הולכין אחר הרוב ונהנין ממנו:

5 אפילו מיעוט משלו - תלינן ואמרינן האי מידי דיהיב ליה מדידיה הוא:

6 אדא - שם האיש:

7 דיילא - שמש דרבנן:

8 מסור - מלשין המוסר ממון חבירו לאנסים:

9 חמיר מגופו - דקיימא לן בפרק שני דע"ז דף כו: דמותר לאבד גופו בידים דקתני המינין והמסורות מורידין אותן לבור ולא מעלין:

10 תקיל ושקיל - לנפשיה מדקדק בחלוקה ואינו מוותר מחלקו כלום לשון אחר מחצה היה נוטל ודרך שאר האריסין ליטול שליש:

11 תקיל ויהיב - לרב חסדא:

12 קרא אנפשיה - רב חסדא צדיק והאריס חוטא ונצפן חילו לרב חסדא דסלקו ונטל חלקו:

13 כי ישל אלוה נפשו - משליך הקב"ה נשמתו ומאבד ממנו נשמה אחת:

14 אל תגזל דל כי דל הוא - אע"פ שדל הוא ואין לו מה לגוזלו:

15 אל תדכא עני בשער - מעשר עני ולקט שכחה ופאה המתחלקין בשעריך אל תדכאהו בם:

16 וקבע את קובעיהם נפש - גוזל נפש גוזליהם:

17 בעלים דהשתא - גזלן שנעשה עכשיו בעלים לממון:

18 ואכל קצירך ולחמך - ודומה לך כאוכל בניך ובנותיך לפי שאין לך שוב במה לפרנסם:

19 מחמס בני יהודה - מגזל שעשו מעלה אני עליהם כאילו שפכו דם נקי:

20 המית הגבעונים - כדמפרש לקמיה שהמית כהני נוב שהיו מספקים מים ומזון לגבעונים שהגבעונים היו משמשין למזבח חוטבי עצים ושואבי מים ומעלה עליו כאילו המית הגבעוני':

21 אבל נפש בניו ובנותיו לא - הא מאת נפש בעליו יקח לא נפקא לן אלא נפש הגוזל אבל בניו ובנותיו לא נענש גזלן אנפש בני הנגזל:

22 דלא יהיב דמי - חמסן יהיב דמי וזה לא היה רוצה למכור:

23 אבל לא יינות ושמנים וסלתות - שדרך האיש למוכרן ואין עושה את אשתו שליח לכך ושמא גנבתו מבעלה:

24 כפה - צעיף ואין הבעל מקפיד:

25 והבדדין - בעלי בית הבד שתגרין הן בשמן לוקחין מן נשיהם זיתים ושמן במדה כלומר דרך מכירה בפרהסיא ודבר מרובה דאין יכולה לגנוב כל זאת ולעשות בצינעא אבל לא במועט דגנבתו ויכולה לעשות בצינעא ולא ירגיש בעלה ל"א במועט במעטן שנטלתן מן המעטן ואין דרך למוכרן כך:

26 בגליל העליון - שהשמן שם ביוקר ומקפיד על דבר מועט:

27 רבינא - גבאי צדקה היה:

28 כבלי - שרשרות זהב:

29 ושירי - צמידין:

30 לבני מחוזא - עשירים הם:

31 מתני' הכובס מוציא - מבגד צמר דבר מועט על ידי שטיפה ואין הבע"ה מקפיד ומן הדין הן שלו והמקפיד לא הוי קפידא:

32 שהסורק מוציא - ע"י הקוצים שקורין קרדונ"ש:

33 סורק - פילונ"ש כך שם האומנות על שם שהוא סורקו בקוצים כעין מסרק:

34 של בעל הבית - שדבר חשוב הוא ולא מחיל:

35 הכובס נוטל ג' חוטין - דרך אורגי בגדי צמר לארוג שלשה חוטין ממין אחר בסוף הבגד והכובס נוטלן ומשוה הבגד ומייפהו:

36 ואם היה החוט שחור - שארגו בבגד לבן רשאי ליטול הכל לפי שהשחור מגנה את הלבן:

37 החייט ששייר מן החוט כדי לתפור בו - ובגמרא מפרש שיעור תפירה:

38 ה"ג ומטלית שהוא ג' על ג' - חייט שהשוה את תפירתו וקיצע הימנה מטלית קטנה שלש אצבעות על שלש אצבעות הרי אלו של בעה"ב:

39 מעצד - דילדיי"ר בלע"ז קטנה ומחליק בה את הנסרים ושפאין שהוא משוה דקין הן טנב"ש בלע"ז:

40 בכשיל - קרדום ומפיל שפאין גסין:

41 אצל בעל הבית - שכיר יום:

42 נסורת - אפי' דק דק היוצא מתחת המקדח שהיא דק מאד של בעל הבית ורישא בקבלן שקיבל לבנות הבית בדמים קצובים: גמ'

43 ולא יטיל בו יותר מג' חובין - דרך הסורקים לתת לולאות של טוי במחט לאורכו של בגד שמותחו בהן כשהוא נסרק וחובטו במקלות וכשנגמר ובולטין אותו מקום הלולאות שנמתח שם משוה אותן ונוטל אותן הקצועים לעצמו כדאמר לקמן ואשמועינן תנא שלא יתפרם לאותן לולאות בחזקה כדי שלא יכול למתחו יותר מדאי אלא ג' חבין יפיינ"ץ בלעז ג' תפירות במחט:

44 ומשויהו - מקום הבליטות שנמתח שם נוטל במספרים:

45 אפילו עד טפח - ליטול ממנו רצועות רחבות טפח:

46 אלימי - גסין שנים:

47 גלימא - טלית העשויה לכל יום וכשהוא סורק לשתיו נוחה ליקרע מהר:

48 סרבלא - עשוי. לכבוד ולנוי וכשהוא סורק לשתיו נאה יותר:

49 ה"ג אמטויי ואתויי חד או דלמא אמטויי ואתויי תרי - מנהג תופר אומן להוליך ולהביא המחט בבגד קודם שימשוך כל החוט וקא מבעיא ליה הנך ג' חוטין דקתני מי חשיבא הולכה והובאה חד דהוו להו ג' הולכות וג' הובאות א"ד הולכה והובאה תרי חשיב להו:

50 גלימא משויהו לארכו - כדפרישית לעיל:

51 המיונא - אינו נראה אלא שני ראשיה התלויין לכך משוה לרחבה ב' ראשיה התלויין:

52 אירין - דרך הגרדי להניח צמר בקנה של ערב כדי שלא יצא הערב מן הקנה לכאן ולכאן והוא של בעה"ב:

53 נירין - ליציי"ץ:

54 פקעיות - לוישיי"ל:

55 פונקלין - טריימ"ש שעושין ליריעות הנארגות מעומד ואין עושין להו קנה כדרך הגרדין:

56 בגד מנומר - כלומר אפילו מנומר בצבעים הרבה אע"פ שרגלים לדבר שגנב הצמר מן בגדים שארג לוקחין מהן דקנינהו בשינוי:

57 טווי אריג - והיינו אירין דאמרן לא יקח אם טלאן הגרדי לוקחין דקנינהו בשינוי:

58 ארוג מבעי - הא ה"ל טווי קודם לאריג:

59 תיכי - שרשרות שרימ"ש דלא טוואן קודם לכן:

60 אותות - כשמביאין לו בגד לצבוע חותך ממנו מעט לפני בעליו לידע אם יקלוט את הצבע ופעמים שמעכבו אצלו ושכחו בעלים:

61 דוגמאות - שמביאין לו הבעלים צמר לצבוע ומביא עמו מעט צמר צבוע ואומר כזה צבע לי:

62 תלושי צמר - שתלש מן הגיזה הצמר מעט מעט:

63 אבל לוקחין ממנו בגד צבוע - דבגד שלם לא גנב ואי נמי גנבו קנייה בשינוי:

64 טווי ובגדים - והנך דוגמאות שטוואן או עשה מהן בגדים לוקחין:

65 השתא טווי שקלינן בגדים מבעיא - הא אין בגדים אא"כ טוואן:

66 נמטי - לבדין פליטר"ש בלע"ז ואין שם טווי:

67 הקיצועין - רונייור"ש בלע"ז שמקצע מן העור סביב:

68 והתלושין - צמר התלוש מן העור:

69 צמר העולה מן שטף המים שלו - דדבר מועט הוא ואפקורי מפקר ליה:

70 קצרא שמיה וקצרא שקיל ליה - הכובס נקרא קצרי בלשון ארמי וקצרא שהוא מקצר מן הבגד איהו שקיל ליה ודידיה הוא:

71 הכל עולין למנין תכלת - אותן שלשה חוטין אם לא קצרן הכובס עולין למדת מלא קשר גודל שצריך להרחיק את תכלת של ציצית משפת הבגד במסכת מנחות דף מב.:

72 קפיד עלייהו - ונוטלן:

73 מלא המחט - מלא אורך המחט:

74 וחוץ למחט - שכל זמן שאין מן החוט אלא מלא המחט מצומצם אין יכול לתוחבו בבגד: בברייתא גרסינן ומטלית שהיא פחותה מג' על ג':

75 לסיכתא - חבין שפירשנו למעלה:

76 פחות מכאן למאי חזי - הא אין יכול להפוך המחט ולתוחבו:

77 מגירה - שייר"ה בלע"ז וסכין הוא שיש בו פגימות הרבה וקוצצת מהר:

78 הנפסק במגירה - פסקי עצים שהעץ ארוך ופוסקו:

79 מקדח - טרייד"א והיוצא משם דק כעפר:

80 רהיטני - פליינ"א:

81 והנגרר במגירה - דק דק שהיא משרת במקום חתך דק כעפר:

82 חד הוא דאיכא - ורבתי היא ומשרת שפאי גסין:

83 מסתתי אבנים - מרבע אותן ומחליק אותן:

84 מפסגי אילנות - כשיש בהן ענפים יותר מדאי קוצץ אחת מבינתים והיינו פיסוג לשון דילוג והרחבה:

85 ניקוף - שייך בהיגא כמו ונקף סבכי היער בברזל ישעיהו י׳:ל״ד:

86 היגא - סנה:

87 ומנכשי זרעים - נוטלים ירקות מביניהם:

88 ועודרי ירקות - כשהן תכופות יותר מדאי נוטל אחת מבינתים כדי שיהא מקום להרחיב ולהתפשט:

89 היגא - סנה:

90 חזיז - שחת של תבואה חטין ושעורין בעודן ירק:

91 מתא מחסיא - מקום בהמות הוא וצריכין למרעה טוב: