רש"י על בבא קמא י״ט

1 משונה הוא - התרנגול שאין דרכו לתקוע בכלי:

2 דשדו ביה בזרני - שיש זרעים בכלי דאורחיה להכניס ראשו בתוכו ולאכול וכיון דאורחיה לאכול אורחיה נמי לצעוק:

3 יש שנוי לצרורות לרביע נזק - לרבנן דפליגי אסומכוס ואמרי צרורות כי אורחיה חצי נזק היכא דשינה בהן כגון בעטה ברגלה ומחמת ביעוט התיזה צרורות ושברה כלים מי חשיב שנוי והוי כתם ומשלם רביע נזק דהא אהעדאתן חצי נזק הלכך תמותן רביע נזק:

4 או אין שנוי - לשלם רביע דלעולם חצי נזק שאין תמות והעדאה בהם דלא אשכחן תם דמשלם בציר מפלגא:

5 מכלל דאין שנוי - דאי יש שנוי לרביע הוי ח"נ להעדאתן ואמאי אצטריכא לרבא למיבעי ודאי אין העדאה לשלם נזק שלם דהא תמות רביע נזק והעדאה חצי נזק:

6 ומשני רב אשי דלמא רבא אם תמצי לומר קאמר ותרוייהו מספקי ליה והכי קא מבעיא ליה יש שנוי או אין שנוי ואם תמצי לומר אין שנוי וזו היא צד תמותו יש העדאה לתמות זו או אין העדאה:

7 מי גמיר הלכה - למשה מסיני דחצי נזק צרורות ומוקים לה בכח כחו או לא גמיר:

8 והזיקה בבעיטה - בלא צרורות ותולדה דקרן היא:

9 ת"ש - דקתני סיפא דמתני':

10 דרסה על הכלים כו' - מדחייב לצרורות חצי נזק ש"מ מתני' לאו סומכוס היא:

11 ראשון להתזה - אותו כלי שנשבר מחמת התזת שברי כלים שדרסה עליו קרי ראשון ואע"ג דצרורות נינהו משלם נזק שלם דסומכוס היא:

12 אחרון אחרון להתזה - כגון שמאותו כלי שנשבר ע"י צרורות התיזו שברים ושברו כלי שלישי דהוי כח כחו ומשו"ה משלם חצי נזק:

13 תפשוט - בעיא דרב אשי:

14 רב אשי כרבנן מוקי לה - והך בעיא דבעי רב אשי לעיל יש שנוי לצרורות או אין שנוי אהא מתניתין בעי לה והכי קבעי היתה מבעטת כו':

15 היתה מהלכת - בחצר הניזק מלאה צרורות וא"א שלא תהא מנתזת כו':

16 אורחיה הוא - וכצרורות דעלמא הוא ומשלם ח"נ:

17 או דלמא השתא מיהא מחמת ביעוט הוא - וא"ת יש שנוי לצרורות לרביע נזק הא רביע נזק משלמת: לישנא אחרינא אורחיה הוא וצרורות נינהו ותולדה דרגל אפילו אייעד בביעוט והתיזה הא לא משלם אלא חצי נזק דהא בלאו הכי הואי מנתזה או דלמא מחמת ביעוט אתי ואם הועדה בכך משלמת נזק שלם דכיון דמשונה הוא הוי תולדה דקרן מפי המור"ה אבל הראשון עיקר:

18 לקרן מדמינן ליה - הואיל ובעיטה וחייבת ח"נ כי קרן:

19 או דלמא - כל צרורות כי אורחייהו תולדה דרגל נינהו ופטור ברה"ר:

20 התיזה ברה"ר - כי אורחיה והלכו צרורות ברשות הניזק ושברו כלים:

21 הנחה יש כאן - בתמיה כלומר פטור הואיל ועקירה הואי במקום פטור:

22 והזיקה ברה"ר - חייבת אי אמרת בשלמא צרורות כי אורחייהו לקרן מדמינן להו לחייב ברה"ר כי קרן דהא דמי לקרן דמשלמת חצי נזק כי קרן ואע"ג דקרן משונה הוא וצרורות אורחה הוא הלכך ברשות הרבים חייבת חצי נזק אלא לדידך דאמרת כל צרורות כי אורחיה לרגל מדמינן להו משום דהוי תולדה דרגל ואע"ג דהתם נזק שלם וצרורות חצי נזק אמאי תני ברה"ר חייב:

23 על הראשון פטור - דרגל הוי ועל האחרון חייב מאי לאו כו':

24 והא"ר יוחנן - לקמן בהאי פירקין בבא קמא דף כו:

25 אבל ברה"ר פטור - דבעינן ובער בשדה אחר ואכסות וכלים נמי פטור בגמרא מפרש לה:

26 כי קאמר רבי יוחנן - אין חצי נזק חלוק על חצי נזק דקרן קאמר דכתיב יחצון וחצו תרי זימני לאפוקי ממאן דפריך לקמן ולא תהא קרן ברה"ר חייבת כלום מק"ו אבל חצי נזק דצרורות לעולם פטור ברה"ר:

27 אקילעא - פרק"א שלפני הבית:

28 כשכשה בזנבה מהו - אורחה הוא ופטורה ברה"ר או לא:

29 וכי יאחזנה - בעלה בזנבה וילך ודאי פטור ברה"ר:

30 הא אורחה היא - ותולדה דרגל היא:

31 כשכוש יתירא קמבעיא ליה - אי אורחיה הוא או לא:

32 לא שנו - דחצי נזק ותו לא:

33 אלא שנקשר מאליו - הדליל ברגל התרנגול:

34 אבל קשרו אדם חייב - הקושר נזק שלם דהוי בור ואם נתקל בו אדם חייב בנזקו:

35 נקשר מאליו - דמתניתין:

36 מאן חייב - לשלומי חצי נזק:

37 אי בעל הדליל - שאין התרנגול שלו:

38 פושע הוא - וכוליה נזק בעי לשלומי שהרי בורו הוא שהשליכו לרה"ר:

39 אלא דאצנעיה - בביתו והוציאו תרנגול מביתו וחייב בעל התרנגול:

40 איש בור ולא שור בור - כי יכרה איש בור אמר רחמנא ולא כי יכרה שור בור והאי דליל תרנגול כרהו:

41 אלא מתני' - לא מתוקמא אלא באדייה אדויי שזרק התרנגול הדליל ושיבר בזריקתו כלים דהוו צרורות ואפילו קשרו אדם נמי לא משלם אלא ח"נ בעל התרנגול והקושר פטור שלא נתקל אדם בבורו ודרב הונא לא מתוקמא אמתני' אלא בעלמא אתמר והכי אתמר דליל הפקר כו':

42 נקשר מאליו - בתרנגול ונתקל בו אדם פטור דמאן ליחייב דליל לית ליה בעלים בעל התרנגול נמי איש בור אמר רחמנא ולא שור בור:

43 קשרו אדם חייב - הקושר דקנייה בהגבהה ויש לו להאי דליל בעלים:

44 משום מאי מחייב - דהא לאו בור מעליא הוא שהרי לא הזיק במקום שקשרו שם שהתרנגול גררו למקום אחר:

45 בורו המתגלגל - דמייתינן ליה בפ"ק ד' ו. בהצד השוה:

46 מתני' כיצד השן מועדת - ומשני לאכול את הראוי לה:

47 משלמת ח"נ - דמשונה היא:

48 אבל ברה"ר פטור - דבעינן ובער בשדה אחר ואכסות וכלים נמי פטור בגמרא מפרש לה:

49 מצדי הרחוב משלמת מה שהזיקה - כדין קרן תם חצי נזק ומועד נזק שלם ובגמ' מפרש לה:

50 מה שנהנית - לאו תשלומין מעליא נינהו כדמפרש בגמ':

51 גמ' ופרה שאכלה שעורין - שהן מאכל חמור:

52 וחמור שאכל כרשינין - שהן מאכל פרה וכן חזיר וכלב ואע"ג דאינן רגילין בכך הואיל ואורחייהו למיכלינהו ע"י הדחק כשהן רעבין ראויין להן קרינן ביה:

53 כל מידי דלאו אורחיה - למיכל כל שעה:

54 ואכלה ע"י הדחק - כלומר ואורחיה למיכל ע"י הדחק כי הני:

55 שמיה אכילה - ואפילו שלא ע"י הדחק:

56 שונרא דאכל תמרי - אורחיה למכלינהו ע"י הדחק אבל כסות וכלים אפילו ע"י הדחק לאו אורחיה למכלינהו אלא מתכוין להזיק:

57 ופלסיה - לעסו לישנא אחרינא פלסיה סדקו ולא שמעתי:

58 אסלא חצי נזק - דמשונה הוא וכגון דתפס ניזק דאין דנין דיני קנסות בבבל ופלגא נזקא קנסא:

59 אורחיה לפלוסי סלא - כשהוא לועס הפת לועס הסל עמו:

60 בחיה - שאין דרכה בפת אפילו ע"י הדחק אבל חמור דרכו בכך:

61 דמטוי - צלי אש:

62 בטביא - צבי אין דרכו בפת ובשר:

63 ובפתורא - שעל השלחן אכלו שאין דרכו בכך: