מפרשים:
1 הגלל - היינו שן שפעמים מגולה ופעמים מכוסה וכתיב ביה יבער לישנא אחרינא גלל זה רעי שהשן מבערת למאכל ונעשית גלל כמו גללי אדם וגללי בהמה:
2 אידי ואידי - ושלח וביער תרוייהו אשן ושלח אתא לחיוביה היכא דלא כליא קרנא דמשמע כגון שאכלה ערוגה וסופו לחזור ולצמוח אבל לא כתחלה וביער היינו היכא דמכליא קרנא דמשמע וביער שמבער לגמרי ואי קשיא היכא מצי למימר אידי ואידי אשן הא דמכליא קרנא והא דלא מכליא ליכתוב חד להיכא דלא מיכליא דליחייב וכ"ש היכא דכליא תריץ אי מהאי קרא ה"א האי אתי להיכא דמכליא אבל לא מכליא לא הלכך איכא למימר ודאי אידי ואידי אשן אי לאו דכתב רחמנא משלחי רגל השור:
3 מה רגל לא שנא כו' - דהא לא כתיב ביה ובער:
4 מה שן לא שנא כו' - דהא לא כתיב ביה ושילח:
5 או הא או הא או רגל משום דהזיקה מצוי - אבל שן לא:
6 או שן משום דיש הנאה להיזיקה - אבל רגל לא:
7 מכדי - שן ורגל שקולין הן שאין זה חמור מזה שהרי בשניהם יש בהן צד חמור:
8 ויבאו שניהם - מושלח:
9 דהי מינייהו מפקת - דלא ליתי מיניה הא שניהן שוין:
10 איצטריך - ליה ובער דאי מפקת מושלח הוה אמינא הני מילי היכא דשלחי איהו בכוונה לרעות בשדה חבירו אבל אזלא ממילא לא:
11 קמ"ל - ובער וכיון דנפקא לן שן דממילא מובער אתיא רגל וילפה מיניה:
12 נתחככה בכותל להנאתה - והפילתו או טינפה פירות להנאתה שנתגלגלה עליהן כדרך סוסים וחמורים דהיינו דומיא דשן שיש הנאה להזיקה:
13 ומאי שנא שן - מהנך דקא מוקמת מילתיה דרב פפא בתולדה דשן ורגל:
14 כל היזק דרך הילוך שלא בכוונה הוי תולדה דרגל דהזיקו מצוי ואין כוונתו להזיק:
15 ובשערה - שנדבקו כלים בשערה וגררתן ושברתן:
16 מאי שנא רגל - דמיחייב דהיזק מצוי כו':
17 אב עשרה - בור עמוק י' טפחים היינו אב דבכך דרכו להמית:
18 וזה אב לנזקין - דאם נפל שור בבור תשעה ומת פטור בעל הבור ואם הוזק חייב ואב הוא דהא מדיוקא דקרא נפקא מדכתיב והמת יהיה לו דמשמע בור עשרה דבר מקטיל הוא חייב במיתת השור הא בציר מהכי במיתה לא חייב הא בניזקין מתחייב לישנא אחרינא סוף סוף זה אב למיתה וזה אב לנזקין דכי היכי דנפיק לן מקרא בור עשרה למיתה נפקא לן בור ט' לנזקין דכתיב ונפל שמה שור או חמור משמע בין מת ובין הוזק בעל הבור ישלם ומיהו אם מת השור אמור רבנן בבור תשעה פטור דלא מחמת הבור מת דאין בו כדי להמית אבל הוזק חייב דבור תשעה בר נזקין הוא:
19 אבנו או סכינו שהניחן ברשות הרבים - ונתקלו בהן בני אדם והזיקו להם:
20 דאפקרינהו - שהפקירן ונתנן ברשות הרבים:
21 בין לרב בין לשמואל - דפליגי בפרק המניח את הכד לקמן בבא קמא דף כח::
22 היינו בור - דתרוייהו אמרו כל תקלה שהפקיר נפקא לן מבור דחייב כי היכי דבור חיובא ברה"ר היא דהוי הפקר כדאמרינן לקמן בפ' שור שנגח את הפרה בבא קמא דף מט: נ. שעל עסקי כרייה ופתיחה בא לו אף כל תקלה שהפקירה חייב:
23 אי דלא אפקרינהו לשמואל דאמר - התם בהמניח את הכד לקמן בבא קמא דף כח: כל תקלה בור הוא ואע"ג דלא הפקיר היינו בור:
24 ולרב דאמר - כל תקלה שלא הפקירה משור למדנו מה שור שהוא ממונו ואם הזיק חייב אף כל ממונו אם הזיק חייב:
25 היינו שור - ולאו תולדה דבור נינהו ובשור אמרן לעיל תולדה דשור כי שור ואפי' לשמואל נמי דאמר תולדה דבור נינהו מאי חזית לאוקומי מילתא דרב פפא אתולדה דבור מאי שנא בור דחייב שכן תחילת עשייתו וכו':
26 הני נמי תחלת עשייתן - תחילת מה שנעשו בור דהיינו כשהונחו לשם היו עומדים לנזק:
27 וכי קאמר רב פפא - תולדה לאו כאב דידה אתולדה דמבעה:
28 פלוגתא דשמואל ורב במבעה לקמן בשמעתין:
29 אדם ניעור - היינו אב:
30 אדם מועד - ער וישן בשילהי פ"ב:
31 אלא - תולדה דאדם היינו כיחו וניעו. כיחו רוק הפה ניעו ליחת החוטם רוק היוצא מתוך גופיה אגב כח:
32 אי בהדי דאזלי מזקי - שנפל על השיראים וטנפוה או לתוך המשקין ונמאסו:
33 כחו הוא - והיינו אדם גופו וחייב:
34 אי בתר דנייח - אחר נוח הרוק לארץ הזיקו שהוחלק אדם בהם:
35 בין לרב בין לשמואל היינו בור - דהא ודאי תקלה דאפקרה היא:
36 ברוח מצויה - דאי ברוח שאינה מצויה הוי אונס ולא מחייב אבל ברוח מצויה הוי תולדה דאש שהרי אש נמי הרוח מוליכה:
37 דכח אחר מעורב בה - והוה ליה לאסוקי אדעתיה:
38 בחצי נזק צרורות - שהיתה מהלכת והתיזה צרורות ברגליה ושיברו את הכלים דקי"ל דהלכתא גמירי לה למשה מסיני דממונא הוא ולא קנס ואע"ג דפלגא נזק של נגיחה הוי קנס כדאמרינן לקמן האי פלגא נזקא ממונא הוא והלכך לאו תולדה דקרן הוא אלא דרגל דמכח רגל הוא דאתו וכרגל לא הוי דרגל משלם נזק שלם והיינו דרב פפא:
39 ואמאי קרי לה תולדה דרגל - הואיל ואינה משלמת כמותה:
40 לשלם מן העלייה שאם הזיקה יותר ממה שהיא שוה משלם ההיזק מביתו כי רגל דכתיב בה ברגל מיטב שדהו וגו' ולא הויא כי קרן דאין המזיק משלם אלא מגופו כדכתיב שמות כ״א:ל״ה ומכרו את השור החי וחצו את כספו ואם הזיק יותר על כדי דמיו מפסיד הניזק:
41 אמר שומר - אמר הקב"ה:
42 אתא בקר - גאולה לצדיקים:
43 וגם לילה - חשך לרשעים אם תשובו בתשובה ותבקשו מחילה בעיו אלמא באדם כתיב בעיו:
44 איגליין - תרגומו של נבעו אלמא נבעו לשון גילוי הלכך אמר מבעה זה השן דמבעה לשון מגולה הוא דהיינו שן שפעמים מגולה ופעמים מכוסה:
45 נבעה - דמשמע הוא עצמו נבעה נגלה מבעה קתני שהוא מבעה דבר אחר:
46 בועה - לשון בעיו:
47 תנא שור לקרנו ומבעה לשינו - ולקמן פריך רגל מאי שייריה:
48 לא ראי הקרן שאין הנאה כו' - בעל כרחיך הכי מפרש לא ראי הקרן שאין הנאה להזיקו כראי השן כו' כלומר דאי כתב רחמנא קרן דחייב לא אתיא שן מיניה דקרן אין הנאה להזיקו שן יש הנאה להזיקו: