רש"י על בבא קמא ל״ט

1 משום דהוי ליה ממון שאין לו תובעים - אי אמרת ליהוי דעניים מאן אתי תבע ליה לדינא אי תבע ליה עני א"ל לעני אחר יהיבנא ליה:

2 מתני' שור של חרש שנגח לשור של פקח פטור - בגמ' מפרש דאין מעמידין אפוטרופוס לתם לגבות מגופו אבל בנזקי מועד מעמידין אפוטרופוס לשור היתומים להיות במקום הבעלים לקיים והועד בבעליו וגובים הנזק מנכסי הקרקע של יתומים אבל תם דגבייתו מגופו הוא והוא מטלטלין אין מעמידין אפוטרופוס לכך כדאמרינן בפ"ק דף יד: שוה כסף מלמד שאין ב"ד נזקקין אלא לנכסים שיש להם אחריות ואוקימנא ביתמי ואיכא דאמר טעמא משום דפלגא נזקא קנסא ויתמי לאו בני קנסא נינהו וקשיא לי א"כ מאי לגבות מגופו דנקט ועוד לקמן בשמעתין אמרינן במועד למ"ד צד תמות במקומה עומדת אינה נגבית מן היתומים מהאי טעמא ואי טעמא משום קנסא הוא במועד מי הוי קנסא הא לאו בחזקת שימור קיימי:

3 ומעידין בהן בפני אפוטרופוס - וקס"ד השתא דהאי מעידין בהם דקאמר למגבי ח"נ תמות וקשיא רישא לסיפא ולאחר שלשה עדיות נעשה מועד ומשלם נ"ש מעלייה:

4 חזר לתמותו - דקסבר רשות משנה מועד שיצא מרשות זה ונכנס ליד בעלים אחרים הרשות משנה את דין העדאתו:

5 שור האצטדין - שמיוחד לנגיחות ומלמדין אותו לכך:

6 גמ' אין מעמידין אפוטרופוס - לשור תם של חש"ו להיות אפוטרופוס במקום בעלים לקיים והועד בבעליו ויגבה חצי נזקו מגופו:

7 הכי קאמר - שור של חרש שוטה וקטן שנגחו והוחזקו נגחנין מעמידין להם אפוטרופוס ולא לגבות ח"נ אלא לשוייה מועד דכי הדר נגח משלם מעלייה:

8 אין נזקקין - ב"ד לנכסי יתומין לגבות מהן כלום ואפילו שטר שכתב אביהם כדמפרש טעמא במס' ערכין דיתמי לאו בני מעבד מצוה נינהו אלא נטר עד דגדלי ומפקי ליה וגבי והתם מותבינן ליה כמה תיובת' ושנינהו בשטר שיש בו רבית:

9 אלא אם כן רבית אוכלת בהן - שלוה אביהן מנכרי ברבית דחיישינן להפסד שלהן ומוכרין בית דין מנכסיהן ופורעין אותו חוב:

10 משום מזוני - שכל זמן שלא יתנו לה כתובה ניזונת משלהם:

11 דיינא הוא - ולא קאמר דנזקקין לנכסי יתומים:

12 ממנעי ולא עבדי - אפוטרופוס:

13 מעליית אפוטרופוס - שלא שמרהו כראוי:

14 וחוזרין ונפרעין מן היתומים לכי גדלי - דאי לא ממנעי ולא עבדי:

15 חזר לתמותו - לקמן מפרש מאי קאמר:

16 מאי הרי הוא בתמותו דקאמר סומכוס - ברישא:

17 אילימא דלא מייעד - בשלש נגיחות לשלם מעלייה כשהועד:

18 הא מדקתני סיפא נתפקח החרש חזר לתמותו - דקסבר רשות משנה מכלל דמעיקרא אייעד ליה:

19 הרי הוא בתמימותו - דלא גבי נגיחות תמות מיניה דאין מעמידין אפוטרופוס לתם לגבות מגופו:

20 רשות משנה - הרשות שנשתנה לה שיצא מידי אפוטרופוס ונכנס לרשות בעלים משנה את העדאתו:

21 ה"ג - ר' יעקב משלם ח"נ:

22 במאי עסקינן - דאצטריך ליה למיתני ח"נ ולא תנא רבי יעקב מחייב:

23 אי דעבד ליה שמירה - מעולה ונפרצה בלילה או שפרצוה לסטין משום הכי פטר ליה מנזק שלם כלל כלל לא בעי לשלומי:

24 ואי דלא עבד ליה שמירה - מעולה כוליה נזק בעי לשלומי:

25 שמירה פחותה - נעל בפניה כראוי ואמרינן לקמן ד' נה: דלת שיכולה לעמוד ברוח מצויה זהו כראוי והיינו שמירה פחותה אצל רוח שאינה מצויה ואצטריך לאשמועינן דמשתלם ח"נ ולא כולו ולאפוקי מהני תנאי דפליגי בשילהי פירקין דאיכא למ"ד דפטור ואיכא דמחייב ליה נזק שלם ואשמועינן הכא דרבי יעקב סבר לה כרבי יהודה דאמר בשילהי פירקין במועד סגי ליה בשמירה פחותה דמייתרי ביה קראי ומפטר מנזק שלם ומיהו בחצי נזק מחייב כדאמרינן לקמן לא פטר ר' יהודה אלא על צד העדאה שבו אבל צד תמות במקומה עומדת ותם לא סגי ליה בשמירה פחותה דלא מייתרי ביה קראי ואע"ג דהך צד תמות מגופיה משתלם אית ליה לר' יעקב מעמידין אפוטרופוס לתם לגבות מגופיה כרבנן דפליגי עליה דסומכוס לעיל:

26 ולא פליגי - ר' יעקב ורבי יהודה:

27 ולאביי דאמר פליגי במאי פליגי - אי בתם לא קאמר רבי יהודה נ"ש ואי במועד ושמירה פחותה הא שמעינן ליה לרבי יהודה אפילו בשור של פיקח ח"נ ותו לא ואי בדלא נטריה כלל מאי טעם דר' יעקב:

28 ולא נטריה כלל - וקאמר רבי יהודה נ"ש החצי מן העלייה והחצי מן גופו דשמעינן לרבי יהודה לקמן דכל תם ונעשה מועד צד תמות במקומה עומדת ומגופו נגבית והאי אע"ג דלית ליה בעלים בני דעה מעמידין אפוטרופוס לתם לגבות מגופו צד תמות:

29 ורבי יעקב סבר לה כרבי יהודה בחדא - דכל תם ונעשה מועד צד תמות במקומה עומדת לגבות מגופו הלכך הכא פטור מצד תמות דבהך פליג עליה דקסבר אין מעמידין אפוטרופוס לתם כו':

30 בשלמא לאביי דאמר פליגי שפיר - מוקי לה במועד למתניתא קמייתא דבתם ליכא לאוקמא לאשמועינן דמעמידין אפוטרופוס לתם דאשמועינן ליה במתניתא בתרייתא דאמר אין מעמידין הלכך ע"כ קמייתא נמי במועד ולא נטריה כלל ומשלם ח"נ דמועדת:

31 אלא לרבא דאמר לא פליגי - ואית ליה לר' יעקב מעמידין אפוטרופוס לתם:

32 אדמוקי לה - לקמייתא במועד לוקמא בתם: