רש"י על בבא קמא י״ב

1 לבתר דנפק - ר"נ:

2 אמר להו עולא ליושבין לפניו:

3 הכי אמר ר' אלעזר אפילו מיתמי - דעבדא כמקרקעי דמי:

4 אשתמטין עולא - נשמט ממני וירא משום דס"ל עבדא כמטלטלי דמי ומתיירא הוא שמא אקפחנו בהלכות ובקושיות:

5 הוה עובדא ואגבו דייני דנהרדעא - אפי' מיתמי:

6 הא עולא והא ר' אלעזר כו' - דכולהו סבירי להו כמקרקעי דמו:

7 מר - דאמר כמטלטלי כמאן ס"ל:

8 פרוזבול - מפרש בגיטין דף לו. שתיקן הלל הזקן פרוזבול כדי שלא תשמט שביעית המלוה:

9 חל על הקרקע - דכיון דלא מחוסרי גוביינא וזה כתב לו עליהן שכל חוב שיש לו עליו שיגבנו כל זמן שירצה קיימי ברשותיה דמלוה:

10 נקנין עם הקרקע - אם מכר לו קרקע ומטלטלין והחזיק בקרקע קנה מטלטלין אע"פ שלא משך:

11 ואין נקנין עם העבדים - שאם החזיק בעבדים לא קנה מטלטלין ויכול מוכר לחזור במטלטלין אלמא עבדא כמטלטלי:

12 ה"ג בקרקע לא קנה עבדים - ואע"ג דס"ל להאי תנא עבדים כמטלטלין דמי אפ"ה לא קנה אלא א"כ עומד העבד בתוכה בשעה שהחזיק בה כדמתרץ לקמן שאני מטלטלי דניידי ממטלטלי דלא ניידי:

13 דומיא דערים מצורות - דמהאי קרא נפקא לן במס' קדושין דמטלטלין נקנין בחזקת קרקעות דכתיב ויתן להם אביהם מתנות עם ערי מצורות הלכך בעינן מקרקעי דלא ניידי כי התם:

14 חצר מהלכת היא - אינה קונה לבעליה כלום דלאו חצר היא במהלכת:

15 והלכתא - הא דמתרצינן דקנה ליה עבד בעודן עליו כגון שהעבד כפות שאינו ראוי לילך דדמי לחצר:

16 והתניא החזיק בקרקע קנה עבדים - ולעיל קתני דלא קנה:

17 בעומדין בתוכה - וההיא דלעיל בשאין עומדין בתוכה:

18 הניחא להך לישנא - דאוקי רב איקא לעיל לההיא מתני' דעבדי כמטלטלי דמי כו':

19 הא קיימא לן - בפ"ק דקדושין דף כו. דמטלטלין נקנין עם הקרקע ולא בעינן שיהו עומדין לתוכה:

20 אלא מאי אית לך למימר כו' - והשתא דבעל כרחך אתית להכי אפי' תימא לאידך לישנא דעבדא כמקרקעי דמי ודקשיא לך דשמואל שאני מקרקעי דניידי ממקרקעי דלא ניידי:

21 מעילה הוא - דבעינן דלא להוי בהו בנכסים שאני חייב בנזקין הא אי לית בהו מעילה אע"ג דמקדש קדשי אני חייב בנזקין כגון קדשים קלים שאין בהן מעילה מחיים אלא באימורין לאחר זריקת דם כדגרסינן במסכת מעילה דף ז::

22 מאן תנא - דמחייב בנזקין אם הזיק שורו שור שלמים של חבירו:

23 ממון בעלים הן - ושור רעהו קרינן ביה:

24 ומעלה מעל בה' - וכחש בעמיתו וגו' גבי שבועת הפקדון כתיב:

25 לרבות קדשים קלים - הא דכתיב בה' לרבות קדשים קלים שאם הפקיד בהמת שלמים אצל חבירו וכפר ונשבע והודה משלם קרן וחומש ואשם ואע"ג דבקדשי שמים אין נשבעין עליהן כדגרסינן בפרק הזהב ב"מ דף נו. בקדשים קלים נשבעין:

26 שהן ממונו - של חבירו וקרינן בהו בה' וכחש בעמיתו וכחש:

27 המקדש - אשה בחלקו:

28 כי אמר ר' יוסי הגלילי - ממון בעלים הוי:

29 מחיים - שאחריות הוא עליו:

30 אבל לאחר שחיטה - כי זכו בין כהנים בחזה ושוק בין בעלים בשאר הבשר משלחן גבוה זכו:

31 בכור מוכרין אותו - בזמן הזה כדמוקי לה לקמן והכהנים מוכרין אותו לכהן:

32 תם חי - ולוקח ימתין עד שיפול בו מום וישחטנו אבל תמים שחוט לא דאין לו תקנה אלא קבורה דאסור בהנאה דקדשים השחוטין בחוץ הוא:

33 ומקדשין בו - כהנים:

34 את האשה - דממונן הוא דבעליו של בכור היינו כהן דמשנולד הבכור שלו הוא:

35 לא שנו - דבכור חי הוי ממון בעלים כשהוא תם אלא בזמן הזה:

36 זכייה בגוייהו - מחיים:

37 ואיתיביה - גרסי':

38 שהן ממונו - אפי' בזמן שבית המקדש קיים דהא קרא דשבועת הפקדון בזמן שבית המקדש הוא דמחייב ליה אשם:

39 ומשני רבינא - הכא דקתני דממון בעלים הם בבכור הנולד בחו"ל בזמן המקדש עסקינן דלא קאי להקרבה:

40 ואליבא דר"ש דאמר - במסכת תמורה דף כא.:

41 אם באו - בכורות מחו"ל לא"י תמימים יקרבו:

42 באו אין לכתחילה לא - אלא ירעו עד שיסתאבו והלכך כיון דלאו להקרבה קאי הוי ממון כהן:

43 ואם איתא - דמחיים אמר רבי יוסי הגלילי דממון בעלים הן כדקתני מתני' דחייבין על נזקן ואוקימנא כר' יוסי הגלילי: