רש"י על בבא קמא ע״ט

1 והקיף - מכר באמנה ואשראי ולא קיבל דמים:

2 גנב ופרע בהקיפו - שהקיפו חבירו פרקמטיא באשראי ופרע לו בהמה זו:

3 מתני' וטבחו ומכרו חוץ מרשותו - כשהוציא מרשותו נעשה עליו גנב לרב יהודה וקנאו:

4 או שגנב חוץ מרשותו - קנאו במשיכה מיד ונעשה גנב עליו אבל גנב וטבח ומכר ברשותו פטור דלא נעשה עליו גנב:

5 היה - גנב מושכו ויוצא פטור מכלום:

6 הגביהו - אפי' ברשות בעלים שהרי הגבהה קונה בכל מקום במסכת קדושין דף כה::

7 נתנו - בעליו לבכורות בנו לכהן בה' סלעים של פדיון הבן. ל"א נתנו גנב לבכורות בנו ונתנו לו שם במקום שגנבו לשומר חנם ולשואל:

8 היה מושכו - הכהן או בעל חוב או השומר ומת ברשות בעלים:

9 פטור - הגנב מכלום ולשון אחרינא עיקר האי חייב אגנב קאי דמחייב גנב בקנין שלוחיו דאי בנותנו בעליו מאי חייב נהי דשואל מצי למימר חייב באונסין אלא שאר שומרים מי חייבי במתה כדרכה ועוד לגבי כהן ובעל חוב מאי חייב ופטור איכא הפסיד ולא הפסיד מבעי ליה:

10 גמ' תיקנו משיכה בשומרים - שלא יתחייב שומר בשמירה עד שימשוך:

11 מאי לאו - היה מושכו שומר ומת חייב גנב במשיכת שומר:

12 גמ' תיקנו משיכה בשומרים - שלא יתחייב שומר בשמירה עד שימשוך:

13 לא גנב - והכי קאמר נתן בעל הבית לבכורות בנו כו' ובא גנב לגונבו משם היה מושכו ויוצא כו':

14 שכירות דמטלטלי - שהשכיר לו כליו:

15 בני שטרא נינהו - בתמיה הא לא מקנו מטלטלין אלא במשיכה כדאמרינן בקדושין דף כו. ונהי נמי דמקנו בכספא לענין קבולי מי שפרע מיהו בשטר לא מיקנו מידי דדברים בעלמא נינהו כדאמרינן בהזהב ב"מ דף מט. דברים אין בהם משום מחוסרי אמנה:

16 שהטמין בחורשין - שנטמן ביער לגנוב בהמות הרועות שם:

17 גמ' בחורשין - ביערות כדמתרגמינן ביער חורשא:

18 וכיון דראוהו גזלן הוא - ולא דומה לגנב בפני שנים דהתם אע"ג דחזו ליה שאר אינשי לא מיסתפי מינייהו דמימר אמר לא מינייהו שקילנא מידי אבל חורשין מרעה לכל היא ולא ידע דמאן ניהו הך בהמה וכיון דלא מיסתפי מכולי עלמא גזלן הוא:

19 החמירה תורה - לשלם כפל ארבעה וחמשה:

20 השוה כבוד עבד - לא ירא מבני אדם כדרך שלא ירא מהקב"ה אבל גנב לא השוה עבד לקונו אלא כיבד העבד יותר מקונו שהוא ירא מבני אדם ומעין של מעלה לא נזהר:

21 לסתיר עצה - כמו להסתיר יועץ במסתרים לגנוב להרע:

22 שה שהרכיבו - הגנב על כתיפו וזלזל את עצמו בו לפיכך היקל הקב"ה עליו בתשלומין:

23 מתני' אין מגדלין בהמה דקה בארץ ישראל - משום ישוב א"י שמבעיר את השדות וכל שדות א"י סתמן דישראל:

24 אבל מגדלין בסוריא - ארם צובה דדוד כיבשה וקסבר דלא שמיה כיבוש והויא כחוצה לארץ ובחוצה לארץ מותר לגדל דלא חיישינן לישוב ואם יפסידו שדות אחרים ישלמנה:

25 אין מגדלין תרנגולין בירושלים - אפי' ישראל:

26 מפני הקדשים - שישראל אוכלים שם בשר שלמים ותודה ומעשר בהמה ודרך תרנגולים לנקר באשפה שמא יביאו עצם כעדשה מן השרץ ויטמאו את הקדשים:

27 ולא יגדלו כהנים תרנגולין - בכל א"י:

28 מפני הטהרות - שהכהנים אוכלין תרומה הן צריכין להזהר בטהרתן:

29 חזירין - טעמא מפרש בגמרא:

30 את הכלב - מפני שנושך ומנבח ומפלת אשה מיראתו:

31 נישובים - פחים שלא ילכדו בהן יוני בני הישוב:

32 שלשים ריס - ארבע מילין:

33 גמ' בחורשין - ביערות כדמתרגמינן ביער חורשא:

34 בהמה גסה - צריכה בישוב למשאוי ולחרישה:

35 שלא ישהה האחרונה שבהן שלשים יום - לקח בהמות קודם לרגל שלשים יום וסמוך לרגל לא יאמר הריני שוחט את המוקדמות ומאחר את האחרונות אף לאחר הרגל עד מלאות שלשים יום למקחן: