רש"י על בבא קמא ל״ג

1 אחר לית ליה אימתא - דנפח עליה והוה ליה לאסוקי אדעתיה שמא לא יצא:

2 וחייב בד' דברים - דהוה ליה פושע שזרק למקום שבני אדם מצויים:

3 מאן דמתני אהא - חייב בארבעה דברים:

4 כל שכן אקמייתא - הנכנס לחנותו של נגר דכיון דחזייה דעייל איבעי ליה לעיוני:

5 בבית - בביתו ולא בשוק:

6 מתני' במותר - שמין מה הזיקו של זה יותר על נזקיו של זה ובאותו מותר משלם מי שהזיק יותר את החצי:

7 מועד בתם משלם במותר - כלומר אם הוא הזיק את התם יותר משהזיקו תם:

8 גמ' כמשפט הזה יעשה לו - רבנן לא דייקי הזה דמייתי ליה לדרשה כדלקמן:

9 כך משפט שור באדם - דהאי קרא בשור באדם כתיב או בן יגח וגו':

10 כתחתון ולא כעליון - משפט התחתון משתעי במועד וקרא קמא בתם רבי עקיבא הזה דייק כלומר דינא דסליק האי קרא מיניה:

11 יכול - תם שחבל באדם יהא כמועד לכל דבריו אפי' לשלם מן העלייה:

12 מגופו משלם - ואם אינו שוה כנגד כל החבלה יפסיד ניזק ואינו נוטל אלא השור:

13 לפוטרו מארבעה דברים - דהכי משמע משפט זה יש לו לשלם נזק שלם ולא משפט אדם החובל בחבירו:

14 הני מילי צער לחודיה - משום דלא חסר ביה ממונא:

15 אבל רפוי ושבת - דחסר ביה ממונא אימא כי נזק נינהו ומיחייב:

16 קמ"ל - יתורא:

17 מתני' נוטל את השור - דהיינו חצי נזק:

18 גמ' יושם שור - המזיק בב"ד ויתן לו מזיק מעות דמי השור שהוא חצי נזקו ובשוה מנה שנגח לשוה מאתים ואין הנבילה שוה כלום קמיירי:

19 הוחלט השור - השור עצמו יקח ולקמן מפרש מאי בינייהו:

20 שותפין נינהו - בההוא שור דמשתעי ביה קרא שוינהו רחמנא שותפים וקרא משתעי בשוה מאתים שנגח לשוה מאתים כדתנן במתניתין זהו שור האמור בתורה הלכך הכא דמזיק אינו שוה אלא מנה נוטל את השור:

21 הקדישו ניזק איכא בינייהו - לרבי ישמעאל לא קדיש ליה לרבי עקיבא קדיש:

22 כיון דמשעבד ליה - דאי לא יהיב ליה דמי שקיל ליה לשור דרחמנא שעבדיה ניהליה:

23 והתניא מכרו מכור - אמר ליה חוזר וגובהו ניזק מלוקח:

24 לרידיא - שאם חרש בו לוקח אינו נותן דמי החרישה לניזק:

25 ש"מ - בתמיה והא מטלטלין לאו מידי דקאי בעיניה ולא סמיך מלוה עלייהו ואמאי טרפינן להו מלוקח:

26 אפותיקי - רחמנא שוייה למיגבי מהאי שור:

27 אין בעל חוב גובה ממנו - והכא אמאי גבי ליה מלוקח:

28 ומשני עבד טעמא מאי - גובהו מלוקח משום דאית ליה קלא לשעבודיה כי שווי' אפותיקי:

29 בר מערבא - מא"י הוה:

30 מכרו אינו מכור - קס"ד אפי' לרדיא:

31 לעולם מזיק - ומכרו אינו מכור לגופיה קאמר דהדר גבי ליה ואפילו לרבי ישמעאל:

32 הקדישו מוקדש - לאו קדוש ממש אלא ליתן דבר מועט בפדיונו:

33 כדרבי אבהו - דאמר במסכת ערכין דף כג: גבי מקדיש נכסיו והיתה עליו כתובת אשה ובעל חוב וקתני התם דיהיב להקדש מידי פורתא וגבי בעל חוב דיליה ואמר ר' אבהו דהא דבעי למיתב להקדש מידי משום גזירה שמא יאמרו הקדש גמור יוצא לחולין בלא פדיון:

34 מכרו מכור - כולה הך ברייתא מפרש לקמן:

35 משעמד בדין - נשתעבד גופו לניזק ושלו הוא:

36 מכרו - מזיק:

37 אינו מכור - ואפי' לרדיא:

38 הקדישו אינו מוקדש - ואפילו מידי לא יהיב להקדש:

39 קדמו בעלי חובות כו' - מפרש טעמא לקמן:

40 מכרו מכור - אשור תם קאי עד שלא עמד בדין:

41 כדרבי אבהו - דיהיב דבר מועט:

42 נתנו במתנה מה שעשה עשוי לרדיא - כמכירה:

43 אלא שחטו - קס"ד מה שעשה עשוי לאפקועי מניזק קאמר דהתם ליכא למימר לרדיא:

44 נתנו במתנה מה שעשה עשוי לרדיא - כמכירה:

45 לפחת שחיטה - מה שנפחתו דמיו בשחיטתו אין המזיק משלם:

46 שעבודו של חבירו - קרקע המשועבדת לחבירו:

47 פשיטא - דמהכא שמעינן לה בלא מימרא דרב הונא:

48 ה"ג הא נמי רבה אמרה דאמר רבה - רבה אדם חשוב היה ומאדם חשוב כגון רב או רבה פרכינן כאילו כתיב במשנה או בברייתא:

49 כמאן דחפר בה בורות שיחין ומערות דמי - שהרי השחיטה נראית ונכרת:

50 בין הזיק עד שלא חב - עד שלא לוה בעליו המעות מבעלי חובין: