רש"י על בבא קמא י״ז

1 וחד אמר שבעה - ימים:

2 זה חזקיה מלך יהודה - לישנא דש"ס הוא ולא לאשמועינן דזהו חזקיה דהאי קרא בחזקיה כתיב אלא אגב אורחיה דמפרש מאי כבוד עשו לו במותו נקיט ואמר הכי:

3 חלוצי כתף - כמו וחלצה נעלו דברים כ״ה:ט׳ שקרעו בגדיהם עד שנראו כתפיהם:

4 והאידנא מפקינן - ספר תורה קמי גברא רבה:

5 אנוחי - על מטתו לא מנחינן:

6 כי הוה עייל לבית הכסא - כלומר זימנא חדא כי הוה עייל לבית הכסא אמר לן הכי קיים אמרינן לימד לא אמרינן ולימד אמרו לחזקיה והאידנא לא משום כבודו דחזקיה דלימד עדיף מקיים:

7 מביא לידי מעשה - אלמא מעשה עדיף:

8 למיגמר - לעצמו מעשה עדיף אבל לאגמורי לאחריני עדיף ממעשה הלכך לימד לא אמרינן:

9 זורעי - היינו צדקה וחסד כדמפרש לקמיה:

10 לנחלת שני שבטים - דהכי משמע רגליכם ישולחו בנחלת השור והחמור יוסף ויששכר:

11 בנות צעדה עלי שור - היינו כילה:

12 חמור גרם - מתרגמא עתיר בניכסין:

13 יוסף איקרי שור בכור שורו הדר לו דברים ל״ג:י״ז:

14 מתני' כיצד הרגל מועדת - כלומר במה הרגל מועדת:

15 לשבר בדרך הלוכה - כלומר בכך היא מועדת שמשברת דרך הלוכה:

16 הבהמה מועדת כו' - קפריך בגמ' היינו רגל היינו בהמה הא תנא ליה לשבר דרך הלוכה:

17 היתה מבעטת - שינוי הוא זה ותולדה דקרן הלכך חצי נזק ותו לא:

18 או שהיו צרורות מנתזין כו' - אע"ג דלאו שינוי הוא אלא אורחיה הוא אפ"ה ח"נ ותו לא דהלכתא גמירי להו וברשות הניזק קאמר דברה"ר פטור כדאוקימנא בריש פ"ק דף ג: דצרורות תולדה דרגל לפוטרו בר"ה:

19 ונפל על כלי - אחר:

20 ראשון - נזקי רגל הן ומשלמת כולה ואחרון ע"י צרורות נשבר הלכך חצי נזק:

21 דליל קשור ברגלו - כל דבר הנקשר ברגל התרנגול קרי דליל ואית דגרסי דלי:

22 מהדס - מרקד:

23 משלם חצי נזק - דדליל היינו צרורות כדמפרש בגמ' דאדייה אדויי הידוס נמי כגון שהתיז והצרורות שברו את הכלים:

24 גמ' היינו רגל היינו בהמה - מאי רגל ומאי בהמה דתני תרתי במתני' הא חדא היא ואמאי הדר תני הבהמה מועדת:

25 תנא אבות - רגל ממש שדרסה ברגליה וסיפא קתני תולדות הבהמה מועדת להלך כדרכה ולשבר בגופה ובשערה ובשליף שעליה דרך הלוכה דתולדות דרגל הן דהזיקה מצוי ואין כוונתה להזיק:

26 מאי אבות ומאי תולדות איכא - והא ליכא למימר דהאי דתנא בהמה מועדת לאכול פירות וירקות הוי להו תולדה דהיינו שן ממש ותולדה דשן היינו נתחככה בכותל להנאתה:

27 הוה קמהדר ליה - רבא לרבינא:

28 בבדיחותא - בשחוק:

29 וא"ל אנא שנאי חדא - רישא ואת שני סיפא:

30 וטעמא מאי - אסיפא קאי:

31 בעירה - היינו תרגום של בהמה:

32 קמ"ל - מתני' דאשן דחיה נמי מיחייב:

33 דחיה בכלל בהמה - דכתיב דברים י״ד:ד׳ זאת הבהמה אשר תאכלו ומפרש בתריה איל צבי ויחמור:

34 אי הכי הא - שן בהמה מבעי ליה למיתני ברישא והדר שן חיה:

35 רישא נמי ליתני - בהמה דהוי תולדה ברישא דלא כתיבא:

36 אידי ואידי - שן דחיה ושן דבהמה:

37 הכא - גבי רגל:

38 שביק אב ותני תולדה - בתמיה:

39 דסליק מרגל - בפ"ק דף טו: תנן הרגל מועדת ולא תנן הבהמה:

40 אוכף - שול"א בלע"ז:

41 שליף - משאוי שבאמתחת ובמרצופין:

42 סומכוס - לית ליה הלכתא דחצי נזק צרורות אלא נזק שלם ס"ל:

43 נובר - בחוטמו ובלע"ז פורי"ר:

44 התיז - דהוה צרורות:

45 צרורות כי אורחייהו - כלומר אע"ג דאורחייהו להתיז צרורות משלם חצי נזק כדמפרש לקמיה דהלכתא גמירי לה וכן חזיר הנובר ומתיז צרורות בחוטמו הוי נמי כצרורות דרגל דכל מה שהוא כחו ולא גופו קרי צרורות:

46 בכנפיהם - שנגעו בכנפיהם בכלי:

47 רוח שבכנפיהם - היינו צרורות דכחו הוא:

48 מהדסין - מרקדין:

49 ונקרו - בחרטום שלהם שקורין בי"ק:

50 העלו עפר - מן הארץ לעיסה:

51 חצי נזק נמי לא - דלא אשכחן חצי נזק אלא במשונה אבל במידי דאורחיה לא:

52 שבזב טמא - משמע נגיעה ממש:

53 שבזב טהור - כגון שזרק חפץ על אדם הוי טהור ובנזקין כעין צרורות חצי נזק:

54 צרורות אתא לאשמועינן - בתמיה:

55 עגלה מושכת בקרון - אתא לאשמועינן דבזב טמא אם הלכה קרון שהזב עליה על גבי כלים טמאים משום מדרס הזב ובנזקין נמי עגלה שמשכה בקרון ע"ג כלים כגופה הוי ולא כצרורות ואם התיז צרורות מתחת הקרון דבזב טהור בנזקין נמי צרורות נינהו:

56 בפרומביא - רסן:

57 זוג - אישקליטא:

58 מחטטין - מנקרין בחרטומיהן:

59 בתר מעיקרא - שדחפתו ובגופה תבר מנא:

60 ושברו במקל - קודם שנח:

61 פטור - המשברו וחייב הזורק אלמא בתר מעיקרא אזלינן והואיל וסופו לישבר לכשינוח כמי ששברו הוא דמי:

62 הידוס - רקידת התרנגולים:

63 הידוס ס"ד - אמאי לא ליהוו מועד הא אורחיה הוא:

64 הידוס והתיז - שגלגל הכלי ברקידתו למקום אחר ונשבר מ"ד מועד לנזק שלם סבר בתר מעיקרו אזלינן: