רש"י על בבא קמא קי״א

1 דמינח ניחא לה - להתקדש לראשון שהוא שלם על ספק זה שאם ימות תזקק לאחיו:

2 טן דו - גוף שנים כלומר אשה בכל דהו ניחא לה:

3 זה זכה בשלו וזה זכה בשלו - ונהי נמי לרבנן דקנסו ליהויריב דקבול אשם מקמי כסף אלא לרבי יהודה מ"ט דקניס לידעיה:

4 לדברי רבי יהודה - ואע"ג דקניס ליה לידעיה ה"מ היכא דאשם ראשון קיים דיכולין בני יהויריב להקריבו בעוד משמרתן קיימת ובהכשר אבל אם קדמו והקריבוהו בפסול דאשם הבא קודם הקרן פסול הוא כדמפורש לקמן ינתן אשם השני לידעיה:

5 למאי חזי - דקתני זכו:

6 כגון דנפק משמרתם - דהני ודהני ולא תבעו בני יהויריב את הכסף במשמרתם ולא בני ידעיה את האשם במשמרתם ואיצטריך לאשמועינן דלא תימא טעמא דרבי יהודה בדתבעו בני יהויריב שיחזור בעוד משמרתן קיימת אבל היכא דלא תבעו מחלו לבני ידעיה:

7 קמ"ל - דכיון דבני ידעיה נמי לא תבעו לאשם במשמרתן יחזור כסף אצל אשם ויקריבוהו בני יהויריב כשיחזיר שבת משמרתם:

8 האשם המושב לה' לכהן מלבד איל הכפורים אשר יכפר בו - כלומר לא קרב האיל עדיין:

9 אנא מאשר יכפר קאמינא - דכתיב בלשון עתיד מדלא כתיב אשר כיפר ומשמע דכשהשיב לכהן את האשם דהיינו קרן הכסף עדיין לא כיפר:

10 מנין שאם הביא מעילתו - גבי נהנה מן ההקדש קאמר:

11 מעילתו - קרן דהקדש שמעל בו:

12 באיל האשם ונסלח - משמע אין סליחה אלא בשניהם איל כמשמעו האשם קרן כדיליף לקמיה הקדש מהדיוט מה האשם דכתיב בגזל הגר קרן הוא כדאמר לעיל בבא קמא דף קי. אף אשם דכתיב בהקדש קרן הוא:

13 באיל האשם - משמע באיל שהוא בא חובה לאשם שהוא קרן אלמא קרן ברישא מייתי:

14 אין החומש מעכב - את הכפרה:

15 מתני' הגוזל ומאכיל - והניח לפניהם. או שהניח לפניהם הגזילה קיימת:

16 פטורים מלשלם - בגמרא מפרש טעמא:

17 אם היה דבר כו' - בגמ' מפרשי לה מר הכי ומר הכי:

18 גמ' ברשותיה דמריה קאי - וזה שאכלו נעשה כגוזלו מבעליו:

19 זאת אומרת - דקתני והניח לפניהם פטורין:

20 רשות יורש כרשות לוקח דמי - והויא לה כרשות אחרת וכיון דאוקימנא למתניתין לאחר יאוש קני להו יתמי ביאוש ושינוי רשות דאי ביאוש כדי לא קני מדלא קתני פטורא באבוהון:

21 כשאכלום - לאחר מיתת אביהן ונגזל אין יכול לתובען שהרי לא גזלוהו:

22 והא מדקתני סיפא אם היה דבר שיש בו אחריות - כגון דבר הניכר לרבים ונראה כל שעה כעין קרקע או כגון טלית וכסות:

23 חייבים להחזירה - מפני כבוד אביהן שהבריות אומרות זו טלית שגזל פלוני:

24 מכלל דבגזילה קיימת עסקינן - ואפ"ה היכא דלאו משום כבוד פטר להו ברישא במתני':

25 הכי קאמר אם הניח להן אביהן - קרקעות משלו אפילו אכלו את הגזילה חייבין דאשתעביד נכסים דאבוהון מחיים:

26 לא דבר שיש בו אחריות ממש - לא שגזל קרקע והניחה לפניהן:

27 אלא אפילו גזל פרה וחרש בה או חמור ומחמר אחריו - והכל מעידין שהיה דנגזל חייבין אלמא בגזילה קיימת עסקינן:

28 אמר רבא כי שכיבנא רבי אושעיא נפק לוותי - יצא לקראתי:

29 דמתריצנא למתניתין כוותיה - באחריות ממש ובשאין גזילה קיימת וחסורי מיחסרא ולא מוקי לה בדבר המסויים ובגזילה קיימת כרבי דכיון דאשכחן הכי מתריצנא לה מתניתין כברייתא ולא חיישינן למאי דמתני רבי לר' שמעון בריה דברייתא קיימא כוותיה:

30 גזילה קיימת - שלא אכלוה אחרי מותו ותבען הנגזל:

31 חייבין - דרשות יורש לאו כרשות לוקח דמי ויאוש כדי לא קני:

32 אין גזילה קיימת - שאכלוה אחרי מותו:

33 חייבין לשלם - דאשתעבוד נכסיה:

34 דרב חסדא - דאמר לעיל רצה מזה גובה:

35 לאחר יאוש - ואכלוה:

36 תיהוי תיובתא דרמי בר חמא - כיון דלאחר יאוש אוקימתה: