רש"י על בבא קמא מ״ז

1 ליתא לפרה - ותם אין משלם אלא מגופו ואמר ליה הב לי כולה פלגא הזיקא מולד דאיהו נמי אזקן בהדי פרה ורבא ס"ל דחד גופא הוא והוי כאחד מאבריה כדמפרש בסיפא דמילתיה משלם ליה מינה רבעא דנזקא ואידך רבעא מפסיד ואפי' שוה הולד כל פלגא נזקא:

2 משתלם כוליה חצי נזקא מולד - כי ליתא לפרה:

3 פרשא - דבר המופרש ממנה:

4 אין שמין - ארישא קאי שור שנגח את הפרה והפילה אין שמין כל אחד בפני עצמו שעולין דמי הנזק הרבה אבל שמין פרה מעוברת כמה היתה יפה תחילה וכמה היא שוה עכשיו אם מתה אם חיה:

5 מכחיש - מפסיד ולקמיה פריך אי דינא הוא לכחוש:

6 בקוטע יד עבדו של חבירו - אין שמין היד בפני עצמה לומר כמה אדם רוצה ליטול לקטוע יד עבד כזה דודאי הרואה עבדו שלם אין קוטע ידיו אלא בדמים מרובים אבל שמין עבד זה כמה הוא שוה עכשיו וכמה היה שוה תחלה:

7 המזיק שדה חבירו - קוצץ נטיעותיו או אכל ערוגה אחת אין שמין אותה לבדה אלא שמין בית סאה באותה שדה כמה היתה יפה תחלה ומה פחתו דמיה בשביל ערוגה זו:

8 פטומא - מה ששמין אותה שהיתה יפה מפני שומנה הוי דבעל פרה דהא ולד מחמתיה לא אתי שומנה:

9 נפחא מאי - מה שהיתה יפה מפני נפחא למי ישלם:

10 מתני': היה אביו או בנו - של בעל הבית בתוכו:

11 משלם את הכופר - בגמ' פריך הא תם הוא ואמאי נקט הכי:

12 גמ' טעמא דשלא ברשות - משום הכי אם הוזקה בהם בעל קדירות חייב:

13 מני רבי היא - דאמר בסיפא בכולן אינו חייב כו' דקס"ד דלרבנן כי היכי דבעל חצר ברשות מיחייב בנזקי קדירות דבסתמא קביל עליה נטירותא הכי נמי מיחייב בעל קדירות בנזקי בעל הבית דבסתמא כי יהיב ליה בעל הבית רשותא למיעל קביל עליה קדר נטירותא דלא ליזקו קדירותיו לבעל החצר:

14 תברא - קשה אהדדי רישא וסיפא דת"ק ומי ששנה זו לא שנה זו ותנאי היא אליבא דרבנן מר סבר פליגי רבנן עליה דרבי ומר סבר לא פליגי:

15 אפי' נשברין ברוח - דעול ואנטריה לך קאמר ליה אבל בעל קדירות לא קביל עליה מידי:

16 לא שנו - הא דקתני אם הוזקה בהן בעל הפירות חייב:

17 אבל אכלה - יותר מדאי ומתה:

18 באפרזתא - עשב דעבידא למיכליה והוא סם המות לבהמה:

19 והתריז - אנפורד"א בלע"ז:

20 היכא דקביל עליה נטירותא - כגון לרבנן סתמא ולרבי דאמר ליה כנוס שורך ואני אשמרנו:

21 דנפשיה - שלא יגחנו שורו ולא ישכנו כלבו: