רש"י על בבא קמא קי״ג

1 אבל איתיה במתא לא - משמתינן ליה דהנהו איתתא ושיבבי לא עבדי שליחותם:

2 דאמרי שליחא דבי דינא אשכחיה ואמר ליה - אלא משדרינן ליה עוד שליחות אחרינא בתריה:

3 ולא אמרן אלא דלא חליף אבבא דבי דינא - כי אתי ההוא פלוני לביתיה לית ליה אורחא לבבא דבי דינא אבל חליף אבבא דבי דינא לא סמכינן אשיבבי דאמרי בי דינא אמרי ליה:

4 אישתלי - שכחו שליחותם קודם ששב אותו פלוני לביתו:

5 עד דאתא לבי דינא לא קרעינא ליה - ואע"ג דאמר אתינא אתינא:

6 על דלא ציית לבי דינא - שאמרו צא תן לו ולא קיים:

7 עד דציית דינא - ויפרע לו:

8 לא מקרעינן ליה - ואע"ג דאמר פרענא:

9 ולא היא כיון דאמר דצייתנא קרענא - לאלתר דדלמא לית ליה זוזי השתא וטרח אבל באתא לדינא כל כמה דלא אתי אפקרותא הוא:

10 קובעין זמן - ליום שני בשבת ואם לא יבא מזמנין אותו ליום חמישי ואם לא יבא מזמנין אותו ליום שני ועד למחר לא כתבינן פתיחא שכל היום ממתינין שמא יבא:

11 לא יהבינן זימנא ביומי ניסן - אין מזמנין אדם לדין בניסן ובתשרי שהן זמן קציר ובציר:

12 אבל לבתר ניסן - שולחים שיבא ביום פלוני באייר:

13 לבני כלה בכלה - באין לשמוע הדרשה בכל שבת אין אומרים לו בא ביום שני לדין דממנע ולא אתי לכלה:

14 בריגלא - באין לשמוע הלכות הרגל קודם הרגל ל' יום:

15 כי אתו - תובעין לקמיה דרב נחמן ביום כלה להזמין בעלי דינין לדין:

16 אמר להו וכי לדידכו כנופייכו - לצורך דינכם הקהלתי אתכם:

17 מטה ושלחן מהו - כיון דמידי דקאי בגו בית' הוא ולא מתחזי לעלמא כי פרה וחמור וליכא זילותא דאבוהון או דלמא כיון דנפקי ועיילי אינשי לביתייהו וחזו להו איכא זילותא:

18 דאמרי שליחא דבי דינא אשכחיה ואמר ליה - אלא משדרינן ליה עוד שליחות אחרינא בתריה:

19 ויחכם עוד - כפרה וחמור כן מטה ושלחן:

20 מתני' אין פורטין - להחליף סלעים בפרוטות מיד מוכסים ליטול הפרוטות מתיבתן שנותנין בה מעות המכס וכן מכיס של גבאי המכס שגובה כסף גולגולת וארנונא לפי שהן של גזל:

21 מתוך ביתו - של מוכס ממעות שלו:

22 או מן השוק - אם יש לו מעות בשוק שאין לוקח מתיבת המכס:

23 גמ' אבל נותן לו דינר - היה חייב לו פרוטות למוכס מן המכס בשוה חצי דינר ואין לו הפרוטות נותן לו דינר כסף ומקבל הימנו פרוטות בשוה חציו מפני שהוא כמציל מידו:

24 דינא דמלכותא דינא - וזה שקיבל את המכס מן המלך בדבר קצוב כך וכך לשנה אין גזלן:

25 שאין לו קצבה - אלא נוטל ככל חפצו:

26 מאליו - שלא מאת המלך אפי' יש לו קצבה:

27 כדי להבריח את המכס - ואע"פ שאין כוונתו להנאת לבישה אלא להבריח בו בלבישת כלאים:

28 דינא דמלכותא דינא - ונמצא שגוזל את המוכס ישראל זה שקיבל את המכס מיד המלך נכרי בהיתר:

29 נודרין - קונם כל פירות עלי אם אין תבואה זו של בית המלך:

30 הורגים - רוצחים:

31 חרמים - בעלי תיגרה ומריבה וגוזלי ממון:

32 במוכס שהוא כנעני אנס - ואין לחוש אם גוזלו היכא דליכא חילול השם שאין מבין שזה מכזב:

33 באין עליו בעקיפין - בחכמה עד שפוטרין את הישראל:

34 אחרי נמכר - בעבד עברי הנמכר לנכרי בשוק משתעי:

35 שלא ימשכנו ויצא - כלומר שלא יוציאוהו בית דין מיד הכותי אלא בגאולה:

36 יגלום - יכול יניח את הכנעני לכפול ולהוסיף ולתבוע מה שלא נתן:

37 גר תושב - אין עובד ע"ז ואוכל נבילות:

38 ולא לך אלא לגר - בקדושין היא ד' כ. ובערכין דף ל: כמה קשה אבקה של שביעית אדם שנושא ונותן בפירות שביעית סוף מוכר את עצמו שנאמר ונמכר לך לא לך אלא לכנעני כו' ולע"ז עצמה לחטוב עצים ולשאוב מים ואכולהו קאי גאולה תהיה לו אלמא גזל כנעני אסור:

39 בהפקעת הלוואתו - שאין גזל ממש שרי כי ליכא חילול השם ולהבריח המכס הוי כהפקעת הלואתו:

40 הפקעת הלואתו הוא - שהלוהו על עבודתו ואפי' הכי אמר ר' עקיבא לא יצא על כרחו:

41 גופו קנוי - כל שש שנים ונמצא שגזלו ממש:

42 והני מילי דבורלא - אברול ארעא מס קרקע שאכל פירות:

43 טעותו - היה חייב לו לישראל וטעה בחשבון דליכא חילול השם:

44 לקנא דדהבא במר דפרזלא - מזרק של זהב בחזקת של נחושת:

45 ואיבלע ליה זוזא - ועוד טעות אחרת שעיכב זוז מדמיו והטעהו בחשבון שלקח ג' במקום ד':

46 לצלחא - לבקע:

47 מעיקרו - פסקית של צד העיקר קח לצרכי שהן עבים:

48 דכותי מניינא ידע - מנין הפסקים מנה אבל לא נתן עיניו כמה דקים יש וכמה גסים יש:

49 שיבשא - זמורות:

50 קטופי - אשכולות:

51 היכי מיאשי - כלומר מי הוי יאוש הא יאוש כדי הוי ואין כאן שנוי רשות שברה"ר הן ושינוי מעשה נמי ליכא דהשתא נמי גובא דדיקלא מקרו:

52 והא לא עבדי שליחותיה כדקאמר מלכא - ואשתכח דלאו דינא דמלכותא הוא ואמאי עברינן עלייהו:

53 באגא - בקעה:

54 ולא טרח - אין עליו לטרוח וליקח מזה אחד ומזה אחד:

55 דמשתכח בבי דרי - היו ארבעה שותפין בגורן והביאו שלשה חלקן בביתן והרביעי' נמצא בגורן:

56 פרע מנתא דמלכא - בשביל כולם ולכשיבאו חביריו אין יכולין לומר שלך היה ולא שלנו ואם גבאי זה ישראל הוא שקנה מן המלך את המס אין כאן משום גזל דדינא דמלכותא דינא ואם כותי הוא מותר לקנות ממנו:

57 אריסותיה מפיק - דאין לו חלק בגופו של קרקע ואין עליו לפרוע חלק על הבית ולענין זבוני לא מזבנינן מיניה דגזל הוא מה שנטלו מן האריס:

58 בר מתא אבר מתא מיעבט - רשות ביד ישראל גבאי המלך למשכן בן העיר על מס בן עיר חבירו דדינא דמלכותא דינא:

59 וכרגא - כסף גולגולת דשתא דא:

60 אבל שתא דחליף חליף - והוא הגבאי כבר פרע למלך כל קצבה שקיבל עליו שנה שעברה ומעתה המס שלו ולו אין כח למשכן את זה על חבירו:

61 דדיירי דרי - עכו"ם שיש להם בהמות ומזבלין מהן שדות בשכר:

62 אסור ליקח מהן - בהמה שמא נתחברה עם בהמותיהם של ישראל ושל בני ישראל הוא: