רש"י על בבא קמא ק״ו

1 בפקדון פסול לעדות - ומוקמינן לה בריש שנים אוחזין כגון דאמרי סהדי דההיא שעתא דכפר ליה נקיט בידיה ומפסיל אף ע"ג דלא אשתבע דאי באשתבע מה לי מלוה מה לי פקדון:

2 שבועה קונה - קס"ד להתחייב באונסים משעה שנשבע לשקר קאמר:

3 ואיבעית אימא שבועה קונה - דקאמר אילפא לגמרי קאמר דתו לא משלם כדרב הונא:

4 שבועה קונה - קס"ד להתחייב באונסים משעה שנשבע לשקר קאמר:

5 דלהוצאה ניתנה - ובעיא תשלומין ואיכא למימר דבשבועה אפטר ליה מתשלומין כדכתיב ולא ישלם:

6 אבל פקדון ברשותיה דמריה קאי - ואין כאן ולא ישלם דהא כל היכא דאיתיה דמריה הוא:

7 בפקדון כתיב - גבי שומר שכר:

8 להא שמעתא - דרב הונא:

9 משלם את הקרן - וכפל לא דאין כפל אלא בטוען נגנב וחומש ואשם נמי לא שייכי אלא כשהודה דכתיב בגזל הגר והתוודו:

10 הודה מעצמו - לאחר שבועה קתני מיהא רישא משלם קרן על ידי עדים וקשיא לרב דאמר כיון שנשבע לא ישלם אפי' באו עדים ומסיפא לא פריך דבהודה לא קאמר רב דהא כתיב והשיב את הגזלה ובנשבע והודה משתעי קרא:

11 חוץ לב"ד - לא אלימא שבועה לאפקועי ממונא:

12 כאן בקפץ - ברישא דקתני משלם כשקפץ זה והשביעו קודם שחייבוהו בית דין וכי קאמר רב בלא קפץ והדיינין השביעוהו וקנייה אותה שבועה דקרא בשבועת הדיינין כתיב ואע"ג דסיפא לא מתוקמא בקפץ דקתני כפל וכפל לא איתי' אלא בשבועת הדיינין מ"מ רישא בקפץ וניחא ליה לאוקמי בתרי גווני ובחד דוכתא ולא לאוקמי בשני מקומות וסיפא לא קשיא ליה לרב דאע"ג דקתני משלם כפל לאחר שבועה וכל שכן קרן דמודה רב בטוען טענת גנב כדלקמן בשמעתין דשבועה דקא מחייב ליה כפל לא מקנייה ליה קרנא:

13 משכוני נפשך - לבא במקומו לתרץ קושיות ולהעמיד דבריו:

14 נשבעין ולא משלמין - הנתבע ישבע ויפטר ולא ישבע התובע ליטול:

15 חייב על כל אחת ואחת - חומש ואשם:

16 הואיל ויכול לחזור ולהודות - ונמצא דבכולן כופר ממון:

17 השביע עליו קתני - ומדלא תני השביעו שמע מינה על ידי דיינין הטיל עליו שבועה וקיבל על כרחו וקתני יכול לחזור ולהודות אלמא אכתי ממונא אית ליה גביה:

18 לצדדין קתני השביעו עליו חוץ לב"ד - דאע"ג דחייבוהו ב"ד שבועה כיון דמחוץ לב"ד השביעו לא קנייה ובפני ב"ד דקתני לא אהשביע עליו קאי:

19 אם עד שלא באו עדים הודה משלם קרן וחומש ואשם - ולא כפל דאין משלם קנס על פי עצמו:

20 משלם כפל ואשם - אבל חומש לא דחומשו עולה לו בכפלו כדאמרינן בפרק מרובה לעיל בבא קמא דף סה. אלמא בין נשבע ובאו עדים בין נשבע והודה חייב:

21 אלא אמר רבא - לא תשנייה לתיובתיה דרב המנונא לצדדין דיכול לחזור ולהודות לאו תיובתא הוא לרב הונא דכיון דהודה לא קאמר רב דכל הודה לא שנא טוען טענת גנב ונשבע והודה ולא שנא טוען טענת אבד ונשבע והודה לא אמר רב דפטור:

22 דהא כתיב והתודה - בגזל הגר כתיב במדבר ה ובנשבע דהא קרן וחומש כתיב:

23 וטוען טענת גנב ובאו עדים נמי לא אמר רב - דכפל כי כתיב בהכי כתיב בנשבע ובאו עדים כדאמר בפרק מרובה:

24 אמרה לשמעתא - להא דרבא דאמר כל הודה לא אמר רב:

25 רב המנונא תלמידו דרב הוה - דקיימא לן אמרי בי רב רב המנונא בפ"ק דסנהדרין דף יז: ואי לאו דידע דאפילו בהודה פטר רב לא הוה מותיב ליה מהואיל דיכול לחזור ולהודות:

26 אי אמרת בשלמא אי אתו עדים - אחר שבועה קמייתא מחייב לשלומי קרנא אשתכח דאכתי ממונא הוא גביה ואמטו להכי מחייבינן ליה קרבן שבועה אשבועה שניה דמשום דאין שבועה חלה על שבועה לא תפטריה דהואיל ויכול לחזור ולהודות בין זו לזו נמצא דכל אחת שבועת כפירה בפני עצמה היא:

27 השתא מיהת הא לא אודי - בין זו לזו ואשתכח דכפירת דברים בעלמא הוא ולאו ממונא הוא גביה שהרי אין יכול להוציאו בעדים:

28 טוען טענת גנב - אינו משלם כפל עד שישבע ואחר כך יבאו עדים כדילפינן במרובה:

29 היקישא הוא - דאיתקש גנב וטוען טענת גנב דסמיכי קראי אהדדי אם ימצא הגנב הרי גנב ואם לא ימצא הגנב כמו שאמר אלא הוא עצמו גנבו היינו טוען טענת גנב ונמצא שהוא גנבו:

30 אלא למאן דאמר - בפרק מרובה בבא קמא דף סג::

31 תרוייהו בטוען טענת גנב - דגנב עצמו נפקא לן מאם המצא בידו דכתיב בפרשה אחריתי היכי איתקוש:

32 גנב הגנב - מרבוייא דה"א דאתרבאי בטוען טענת גנב ילפינן לה כל דיני גניבה לרבות תשלומי כפל וד' וה':

33 משלם תשלומי כפל - דטוען טענת גנב:

34 ולישני ליה כגון שאכלו טריפה - דאיכא ר"ש דפטר בהשוחט ונמצאת טריפה מתשלומי ד' וה' לעיל בבא קמא דף ע. ומשני רבי יוחנן כר"מ ס"ל דאמר שחיטה שאינה ראויה לאכילה הואיל ונשחטה כהלכתה שמה שחיטה:

35 ולישני ליה בגונב בן פקועה - שנמצא במעי אמו ופקעה לאחר שחיטה והוציאוהו דאיכא למאן דמכשר ליה בלא שחיטה בפ' בהמה המקשה חולין דף עד: דתנן ר"ש שזורי אומר אפילו הוא בן חמש שנים וחורש בשדה שחיטת אמו מטהרתו:

36 כר"מ - בשחיטת חולין דתנן השוחט את הבהמה ומצא בה בן ט' חי כו':

37 ולישני ליה כגון שעמד בדין - קודם לכן ואמר נגנב ונשבע ובאו עדים שגנבו הוא עצמו וחייבוהו ב"ד ואמרו צא תן לו קרן וכפל ואח"כ שחטו ואכלו וחזר ונשבע עליו דמשלם כפל אשבועה קמייתא ופטור מטביחה כדרבא כו':

38 בשותף שטבח - שותפין שגנבו וטבחו האחד שלא מדעת חבירו אמרינן בפרק מרובה בבא קמא דף עח: שפטור מד' וה' דחמשה בקר אמר רחמנא ולא חמשה חצאי בקר והכא לא קרינא וטבחו כולו בחיובא דעל החצי של חבירו הוה טובח ומוכר אחר הגנב דפטור אבל לדעת חבירו משלמין שניהם דשלוחו הוא ואמרינן תחת לרבות את השליח:

39 על כל אבדה - וגו' ישלם שנים:

40 אין נתינת קטן כלום - דכתיב איש פרט לקטן דאין נשבעין על טענת נתינתו ואין באין לידי כפל על ידו דהכא כפל כתיב:

41 אין לי אלא כשנתנו כשהוא קטן ותבעו כשהוא קטן - דאיכא למימר דהאי איש אהשתא קאי וה"ק כי יתן מי שהוא עכשיו איש בשעת טענה פרט לנתינת מי שהוא עדיין קטן אבל אי הוי עכשיו איש לא ממעט ליה:

42 נתנו כשהוא קטן ותבעו כשהוא גדול מנין - דפטור:

43 ת"ל יבא דבר שניהם - איתקוש נתינה והעמדה בדין להדדי דבתרוייהו בעינן איש:

44 תהוי נמי כאבידה - דליכא נתינה והוי טענה להשביע ולהתחייב כפל וכי תבעו כשהוא גדול ליחייביה להאיך שבועה וכפילא אע"ג דנתינה ליכא:

45 שאכלו - בעל הבית לפקדון בעוד שהמפקיד קטן דלא ירד פקדון זה לתורת טענה מעולם אבל אבידה מכי מטא לידיה דהאי איחייב ליה שהרי יש לה בעלים בני טענתא:

46 הכי נמי דמשלם - דמשהגדיל קטן ונעשה בר טענה נתחייב זה לבא עמו לדין ואע"ג דנתינה לא הואי:

47 דאמר קרא כי הוא זה - היינו הודה במקצת ובפרשת טוען טענת גנב כתיב: