רש"י על בבא קמא ס״ו ב:ו׳

מהדורה: מהדורת וילנא

« רש"י על בבא קמא ס״ו ע״ב:ה׳ רש"י על בבא קמא ס״ו ע״ב:ז׳ »

1 ביאור ראובן פתח ↗

ד"ה מי איכא. "חד מהני אמוראי". כלומר, רבה ורב יוסף וכדאיתא בתוספות.

2 רשימות שיעורים פתח ↗

רש"י ד"ה דגזל קרבן דחבריה. ז"ל אפי' לאחר יאוש לא קנייה דקרבן אינו נגזל דכל היכא דאיתיה בי גזא דרחמנא איתיה עכ"ל. וצ"ע, דנהי דהקדש אינו נגזל מ"מ גוף הקרבן נגזל מרשות הבעלים ולמה לא יקנה מהבעלים שנתייאשו.

2 ביאור ראובן פתח ↗

ד"ה דגזל. "ואפי' לבעלים הראשונים". כלומר, כיון דלא היתה בדעתו להביא בשביל הבעלים הראשונים, אבל אם שחט לשם בעלים אמרינן לקמן עו. דחזרה קרן לבעלים, א"כ מוכח דעלה לרצון לבעלים, ומהתם נמי מוכח דאם לא שחט לשם בעלים לא עלה לרצון לבעלים.

6 מי איכא למ"ד - חד מהני אמוראי שינוי לא קני הא ביאוש הוא דפליגי:

7 דגזל קרבן דחבריה - שהקדיש חבירו ולעולם לפני יאוש ואיצטריך לאשמועינן דאינו עולה לרצון כלל ואפי' לבעלים הראשונים ואע"ג דלא הוה יאוש. ל"א דגזל קרבן דחבריה הלכך אפי' לאחר יאוש לא קנייה דקרבן אינו נגזל דכל היכא דאיתיה בי גזא דרחמנא איתיה:

2 רשימות שיעורים על בבא קמא פתח ↗

ועכצ"ל דהרמב"ם מיירי בגזל קרבן דחבריה. וקודם יאוש הקרבן פסול, ולאחר יאוש הקרבן כשר. שיטת הרמב"ם היא דכשגזלן מקריב קרבן דחבריה לשם עצמו ולא לשם בעליו לפני יאוש הקרבן פסול. וכתב עוד "והקב"ה שונאו כו' ואין צ"ל שאינו מתקבל", "הקב"ה שונאו" ר"ל שמעשה ההקרבה דגזלן מהווה מעשה עבירה. יש איסור מיוחד להקריב קרבן גזול. ומש"כ "ואין צ"ל שאינו מתקבל", ר"ל בנוסף למעשה העבירה שיש בהקרבת קרבן גזול לשם עצמו הקרבן גם נפסל דלא דמי לקרבן שנקרב שלא לשם בעליו דכשר ואינו עולה לבעליו לשם חובה, דהכא הקרבן נקרב בעד הגזלן והקב"ה שונאו ולכן אינו מתקבל גם בעד הבעלים הראשונים86ויתכן דבזה גם מבואר הפירוש הראשון ברש"י לסוגיין ד"ה דגזל..

2 פירושים והערות מהרב יהושע הרטמן על דרך חיים פתח ↗

436 לשונו למעלה פ"ב מ"ט תשכה.: "ואמר שם 'הלוה מן האדם כאילו לוה מן המקום'. וזה כי 'לה' הארץ ומלואה', והכל הוא אל השם יתברך, ולפיכך נחשב הלוה מן האדם כאילו לוה מן המקום". ובגבורות ה' פס"ד רצג: כתב: "'לה' הארץ ומלואה'... כי בודאי הכל הוא להקב"ה, ואין לבריאה דבר מצד הדין והמשפט... כי אין לבריה שום דבר מצד הדין, והכל הוא של הקב"ה". וכן ביאר להלן תחילת משנה ז ראה שם הערה 821. ובתחילת דרשת שבת הגדול קצג: כתב: "כל הנהנה מן העוה"ז בלא ברכה כאילו נהנה מקדשי שמים, שנאמר 'לה' הארץ ומלואה' ברכות לה.... כי מה שחל עליהם שם קדושה, כמו שחל קדושה על הקרבן שבו עובדין אל השם יתברך. וכן הנמצאים כולם יש בהם שבח השם יתברך, לכך שם קדושה עליהם, שעומדים לשבחו ולפארו, ואם יאכל בלא ברכה הרי נהנה מקדשי שמים". וכן הוא בגו"א ויקרא פ"כ אות ו הובא למעלה פ"ב הערה 1251. וצרף לכאן מאמרם חולין קלט. "מנה זה לבדק הבית, ונגנבו או נאבדו... ריש לקיש אמר, כל היכא דאיתיה בבי גזא דרחמנא איתיה, דכתיב 'לה' הארץ ומלואה'", ופירש רש"י שם "אינן אבודין, שבכל מקום שהם, של הקדש הן". ורש"י ב"ק סו: כתב "גזל קרבן דחבריה... לא קנייה, דקרבן אינו נגזל, דכל היכא דאיתיה - בי גזא דרחמנא איתיה".

« רש"י על בבא קמא ס״ו ע״ב:ה׳ רש"י על בבא קמא ס״ו ע״ב:ז׳ »