בטא האתר בפיתוח
כניסה עם Google

רש"י על בבא קמא כ״ז ב:י׳

מהדורה: מהדורת וילנא

« רש"י על בבא קמא כ״ז ע״ב:ט׳ רש"י על בבא קמא כ״ז ע״ב:י״א »
מקור בבא קמא כ״ז ב:י׳
10 שְׁלַח לֵיהּ רַב חִסְדָּא לְרַב נַחְמָן, הֲרֵי אָמְרוּ: לִרְכוּבָּה – שָׁלֹשׁ, וְלִבְעִיטָה – חָמֵשׁ, וְלִסְנוֹקֶרֶת – שְׁלֹשׁ עֶשְׂרֵה. לְפַנְדָּא דְמָרָא וּלְקוֹפִינָא דְּמָרָא, מַאי?
פירוש רש"י על בבא קמא כ״ז ב:י׳
10 הרי אמרו לרכובה שלש - מנהג הדיינין לגבות מן הבועט את חבירו בארכובתו של בועט ג' סלעים לבשת לפי שגדולה בשת מכת הארכובה מדחיפת היד:
11 לבעיטה - ברגל:
12 לסנוקרת - אוכף של חמור שהכה בו את חבירו:
13 שלש עשרה - סלעים לבשתו לבד חיוב שאר הדברים:
14 לפנדא דמרא - בית יד של פושיי"ר:
15 קופינא - הברזל עצמו אצל הנקב:
« רש"י על בבא קמא כ״ז ע״ב:ט׳ רש"י על בבא קמא כ״ז ע״ב:י״א »