רש"י על בבא קמא קי״ד א:ה׳

מהדורה: מהדורת וילנא

« רש"י על בבא קמא קי״ד ע״א:ד׳ רש"י על בבא קמא קי״ד ע״א:ו׳ »

1 רשימות שיעורים על בבא מציעא פתח ↗

ובכתבי הגר"ח זצ"ל משיעוריו בוואלאזין עיין בשיעורי רבנו חיים הלוי עמ"ס ב"מ דף כה. ד"ה ואם נטל לא יחזיר כתב ליישב את שיטת הרמב"ם, וז"ל ואשר יראה ליישב דעת הרמב"ם דהנה בהינוח לא הוי אבידה כלל, וא"כ הא הוי גזילה מי שנוטלו, ובספק הינוח חשיב ספק גזילה. אכן במוצא אבידה קודם יאוש כיון דהויא אבידה ודאית, א"כ הוי משיב אבידה ובספק חשיב ספק מוצא אבידה. והנה יעויי"ש בגמ' ב"ק דף קיד. נטלו מוכסין חמורו ונתנו לו חמור אחר הרי אלו שלו מפני שנתייאשו הבעלים. וכבר הקשו הראשונים עיי"ש ברש"י ד"ה הרי ובתוס' דף סז: ד"ה אמר דהא יאוש דאיסורא לא קני. ועיין ברמב"ם פ"ה מהל' גזלה ה"י שכתב הטעם משום ספק גזילה וז"ל נטלו מוכסין כסותו והחזירו לו כסות אחרת נטלו חמורו והחזירו לו חמור אחר הרי אלו שלו מפני שזו כמכירה היא וחזקתן שנתיאשו הבעלים מהן ואינו יודע בודאי שזו גזלה וכו' עכ"ל. וחזינן לדעת הרמב"ם דודאי יאוש וספק גזילה קני. ולפי"ז הכא גבי ספק הינוח כיון דהוי ודאי יאוש וספק גזילה שפיר מותר וזכה בו. והנה יעויין ברמב"ן במלחמות ה' דף כו: שכתב דלהכי לא מהניא יאוש גבי מוצא אבידה מפני שהאבידה ברשות הבעלים דרשות השומר כרשות הבעלים דמי. ולפי"ז הא נמצא דגבי אבידה ליכא יאוש כלל וגם יאוש ושינוי רשות או שינוי השם דמהני גבי גזילה לא מהני גבי אבידה, וא"כ בספק שומר אבידה הוי ספק בהיאוש, וע"כ באמת לא מהניא, משא"כ בספק הינוח דהוי ספק גזילה והוי ודאי יאוש שפיר זכה בו וכש"נ. והראב"ד לטעמיה אזיל דכתב שם הטעם דהוי שינוי רשות60דהראב"ד פירש בנטלו מוכסין את חמורו ונתנו לו חמור אחר הרי אלו שלו משום יאוש ושינוי רשות עיין ברשב"א ב"ק קיד. ד"ה תנא מש"כ בשם הראב"ד. וחזינן לדעתיה דיאוש לחוד לא מהניא אף בספק גזילה, וע"כ שפיר כתב הכא דיהא מונח, וכש"נ עכ"ל הגר"ח זצ"ל. הגר"ח זצ"ל ביאר דלשיטת הרמב"ם ודאי יאוש וספק גזילה קני, וכדמוכח ממה שפסק בפ"ה מהל' גזילה ה"י לענין נטלו מוכסין חמורו והחזירו לו חמור אחר. וה"ה לגבי ספק הינוח אם נטלה זכה בה דהוי ספק גזילה וודאי יאוש. ונראה לבאר דברי הגר"ח זצ"ל דיאוש מועיל לקנות בספק גזילה משום דהמוצא הוי תפוס, וליכא חזקת מרא קמא מאחר שנתיאשו הבעלים, דאע"ג דבעלמא יאוש בכדי לא קני בגזילה מ"מ מהני היאוש לבטל החזקת מרא קמא של הבעלים, ואם נטלו זוכה המוצא מספק. אמנם נראה דכ"ז רק בספק גזילה דחל חלות שם יאוש בכדי בגזילה, דאע"פ שאינו קונה אך מ"מ היאוש מועיל להפקיע החזקת מרא קמא, והמוחזק התופס זוכה מספק. משא"כ יאוש בספק אבידה דאם נטלה קודם יאוש ליכא חלות יאוש כלל, וחזקת מרא קמא קיימת ולכן אין התופס זוכה בה כנגד המרא קמא, דלית ליה לתופס טענה וחזקת מרא קמא עדיפא מתפיסה בלי טענה.

1 פרישה פתח ↗

נטלו לו מוכסין כו' כן הוא בב"ק דף קי"ד ופירש"י שם דקנהו האי ביאוש ושינוי רשות: ומש"ר והרי הוא כאילו מכרו לו כלומר אע"ג דביאוש כדי לא קנה ואחר הבא ונוטלו מבית גזלן לא מיחשב שינוי רשות כמש"ר בסי' שס"א אא"כ הגזלן מעצמו מכר או נתן אפ"ה כאן קנה דזה מיחשב כאילו מכרו וק"ל: מפני שהבעלים מתייאשין הא אם ידוע שלא נתייאשו צריך להחזיר. ומש"ר בשם הרמב"ם ואם ת"ח ותיק הוא כו' בפ' הנזכר כ"כ ואע"ג דשם בגמרא איתא דאיכא דאמרי כן וכמ"ש לשונו בדרישה ע"ש דכתבתי ג"כ דהתוס' מפרשין ללישנא קמא דלשם מיירי בלא נתייאשו עד אחר שבא לידו דהאיך וא"כ הו"א דבזה איירי נמי הלישנא בתרא ואין ראיה מוכרחת משם ודוק ועד"ר:

2 רשימות שיעורים על בבא קמא פתח ↗

ולכאורה נראה שכמו שחלוקים ב' הדיעות בתוס' בביאור קנין יאוש ושינוי השם כמו"כ חלוקים בביאור קנין יאוש ושינוי רשות. לדיעה הראשונה עיקר הקנין ביאוש ושינוי רשות הוא היאוש. בלי שינוי רשות אין יאוש קונה לגזלן עצמו דבאיסורא אתי לידיה. ועם שינוי רשות הלוקח קונה דבהתירא אתי לידיה מאחר שלא גזל. נמצא דבעיקרו הקנין הוי קנין יאוש ובתנאי דבהתירא אתי לידיה. מאידך לדיעה השניה שבתוס' יש קנין חדש של יאוש ושינוי רשות, כי היאוש נותנת כח לגזלן להקנות את החפץ ללוקח ויסוד הקנין הוא הקנאת הגנב ושינוי הרשות92עיין בקצוה"ח סי' שנ"ג ס"ק א', וסי' שס"ב ס"ק א' ובאבני מילואים סי' כ"ח ס"ק ד'. ועי' בסמוך במש"כ רבינו זצ"ל בשיטת הראב"ד. ועי' במשנה לקמן דף קיד א ובפרט בדברי רש"י שם ד"ה אם ובגליון הש"ס..

2 חידושי הלכות פתח ↗

בפרש"י בד"ה אם נתייאשו כו' וקשיא ליסטים דסיפא אליסטים דרישא ובגמרא פריך ומשני לה כו' עכ"ל ליתא מפורש בהדיא בגמרא אבל מדקאמר רב אסי אסיפא דקתני אם נתייאשו אין אבל סתמא לא ל"ש אלא עכו"ם כו' א"כ ע"כ רישא דקתני מפני שהבעלים מתייאשין דמשמע סתמא נמי מתייאשין מיירי דוקא בישראל ואע"ג דסתמא דתלמודא לא משמע ליה לישנא דרישא מוכרח הכי כדקאמר בשלמא לעולא כו' ה"נ בידוע וד"ה היינו לפי סברת המקשה אבל למאי דמסיק תלמודא בליסטים מזוין ור"ש היא שפיר איירי לכ"ע רישא דמתני' נמי אפי' בסתמא דהכי משמע לישנא דרישא מפני שהבעלים כו' ולא קתני אם נתייאשו כו' ואין להקשות דא"כ אמאי לא פריך בפשיטות מההיא דעורות לרב אסי דמוקי רישא דמתני' דהכא אפי' בסתמא לרבנן קשיא גזלן לר"ש קשיא גנב דאיכא למימר דהך מתני' דהכא איירי בליסטים ישראל דמייאשי אפי' לר"ש והך דעורות איירי בגנב עכו"ם דלא מייאשי לר"ש בסתמא ומיהו לרבה לא בעי תלמודא למפלג הכי דכיון דאיהו לא מפליג בין סתם לידוע ואפילו בידוע שנתייאשו אינו יאוש אין סברא נמי לפלוגי בין עכו"ם לישראל ודו"ק:

3 בבא קמא פתח ↗

מַתְנִי׳ נָטְלוּ מוֹכְסִין אֶת חֲמוֹרוֹ וְנָתְנוּ לוֹ חֲמוֹר אַחֵר, נָטְלוּ לִסְטִים אֶת כְּסוּתוֹ וְנָתְנוּ לוֹ כְּסוּת אַחֶרֶת – הֲרֵי אֵלּוּ שֶׁלּוֹ, מִפְּנֵי שֶׁהַבְּעָלִים מִתְיָיאֲשִׁין מֵהֶן. הַמַּצִּיל מִן הַנָּהָר אוֹ מִן הַגַּיִיס אוֹ מִן הַלִּסְטִין, אִם נִתְיָיאֲשׁוּ הַבְּעָלִים – הֲרֵי אֵלּוּ שֶׁלּוֹ. וְכֵן נְחִיל שֶׁל דְּבוֹרִים, אִם נִתְיָיאֲשׁוּ – הֲרֵי אֵלּוּ שֶׁלּוֹ.

5 מתני' הרי אלו שלו - דמסתמא נתייאשו הבעלים מיד וקננהו היאך ביאוש ושינוי רשות:

6 אם נתייאשו - הבעלים דשמעינן דאייאוש דאמר ווי לחסרון כיס אבל סתמא לא וקשיא לסטים דסיפא אלסטים דרישא ובגמרא פריך ומשני לה חדא בלסטים עכו"ם וחדא בליסטים ישראל דמייאש מסתמא:

7 נחיל - גיור"א:

1 גליון הש"ס פתח ↗

רש"י ד"ה הרי אלו שלו וכו' ושינוי רשות. ק"ל דא"כ האיך אמרי' בגמ' קסבר יאוש כדי ל"ק הא הוי יאוש ושינוי רשות אלא ע"כ דלא מקרי שינוי רשות כמ"ש תוס' לעיל דף סז ואי דבסברא זו דתוספ' פליגי מתני' וברייתא מתני' ס"ל דמקרי שינוי רשות א"כ איך אמרי' א"ד אם בא וכו' מ"ט יאוש כדי קני הא י"ל דס"ל כמתני' דמקרי ש"ר וצ"ע:

1 פני יהושע על בבא קמא פתח ↗

רש"י בד"ה הרי אלו שלו וכו' וקנינהו היאך ביאוש ושינוי רשות עכ"ל. ויל"ד דהא אמרינן בהדיא בגמרא דהאי ברייתא דקתני אם בא להחזיר סברה דיאוש כדי קנה וא"כ משמע דכ"ש דטעמא הוי נמי משום יאוש כדי ואמאי נקט רש"י משום יאוש ושינוי רשות וא"ל דהא דנקט בגמרא לשון יאוש כדי היינו נמי יאוש ושינוי רשות אלא משום דהוי שינוי רשות גרוע כיון דבאיסורא אתי לידיה קרי ליה יאוש כדי דל' רש"י לא משמע כן ועוד שכבר כתבתי בריש פירקין בל' רש"י דע"כ איכא תנא דס"ל דיאוש לחוד נמי קנה והיינו ע"כ תנאי דהכא לכך נ"ל דבאמת הא בהא תליא דמאן דס"ל יאוש לחוד לא קנה ה"ה ליאוש ושינוי רשות היכא דבאיסורא אתי לידיה דכה"ג לא מיקרי כלל שינוי רשות וכן משמע להדיא מפרש"י בסמוך בגמרא וא"כ מוכח דברייתא בתרייתא סברה דיאוש כדי נמי קנה והיינו נמי טעמא דמתניתין ואפ"ה הוצרך רש"י לטעמא דשינוי רשות משום דבלא"ה נהי דקנה גוף החמור והכסות ביאוש לחוד מ"מ היה צריך להחזיר דמי החמור לבעליו כמו הגזלן עצמו דפשיטא לן דאפילו למ"ד דקניא ביאוש מ"מ צריך להחזיר הדמים אבל כיון דאיכא שינוי רשות בהדיה ממילא קנהו לגמרי דהא כיון דאייאש מיד ממילא קנהו המוכסן לגוף החמור ודמיו ה"ל כחוב בעלמא וכשנתנו אח"כ לזה הרי בהיתרא אתי לידיה וקנהו לגמרי ביאוש ושינוי רשות כיון דגוף החמור ברשותיה דמוכסין הוי קאי מעיקרא דקניא ביאוש כן נראה לי ברור בכוונת רש"י ויתבאר עוד בסמוך ודו"ק ועיין בלשון תוספות פרק מרובה דף ס"ז:

2 ביאור ראובן פתח ↗

"הכא נמי בידוע". נראה דר"ל, דברישא כיון דהמוכסין והלסטים בעצמן נתנו לו, מסתמא כבר נשתמשו בהם הרבה כל כך עד שאינם כדאי להם, ומסתמא עבר זמן גדול מיום שגזלו את החמור ואת הכסות מהנגזל הראשון, והוי כמו שידוע שהבעלים התיאשו. אבל בסיפא אינו יאוש עד שיודע שנתיאשו, והיינו לרבנן בגנב סתמא ובגזלן בידוע, ולר' שמעון, חילוף הדברים. והיינו דקתני בסיפא "אם נתיאשו", וברישא קתני, "מפני שמתיאשים". וכל הראשונים נדחקו בזה מאד.

« רש"י על בבא קמא קי״ד ע״א:ד׳ רש"י על בבא קמא קי״ד ע״א:ו׳ »