רש"ש על כתובות צ״ז ב

מהדורה: דפוס וילנא ראם

« רש"ש על כתובות צ״ז ע״א רש"ש על כתובות צ״ח ע״א »

1 כתובות פתח ↗

תָּא שְׁמַע: כְּשֵׁם שֶׁמּוֹכֶרֶת שֶׁלֹּא בְּבֵית דִּין, כָּךְ יוֹרְשֶׁיהָ יוֹרְשֵׁי כְתוּבָּתָהּ מוֹכְרִים שֶׁלֹּא בְּבֵית דִּין. בִּשְׁלָמָא לְמַאן דְּאָמַר לְפִי שֶׁאֵין אָדָם רוֹצֶה שֶׁתִּתְבַּזֶּה אִשְׁתּוֹ בְּבֵית דִּין, כִּי הֵיכִי דְּאִיהִי לָא נִיחָא לֵיהּ דְּתִתְבַּזֵּי — יוֹרְשֶׁיהָ נָמֵי לָא נִיחָא לֵיהּ דְּלִיבַּזּוּ, אֶלָּא לְמַאן דְּאָמַר מִשּׁוּם חִינָּא, יוֹרְשֶׁיהָ מַאי חֵן אִיכָּא? תַּרְגְּמַהּ עוּלָּא: כְּגוֹן שֶׁיְּרָשַׁתָּה בִּתָּהּ אוֹ אֲחוֹתָהּ.

1 גמרא כך יורשיה יורשי כתובתה מוכרים שלא בב"ד. לעיל ריש דף פא דקדק אביי על כהאי לישנא דמתניתין דר"פ. איזהו אלמנה שיש לה שני יורשין הוי אומר זו שומרת יבם. ובכאן אין שייך לומר כוונה זו:

2 תד"ה מתניתין בסופו. הוא דמוכרת כתובתה שלא בב"ד. משמע דמפרשי דשלא בב"ד קאי אכולה מילתייהו דאף הארבעה וחמשה פעמים שמוכרת לכתובתה א"צ ב"ד. והתוספות יו"ט לא הרגיש בזה ע"ש:

« רש"ש על כתובות צ״ז ע״א רש"ש על כתובות צ״ח ע״א »