רש"ש על כתובות פ״ג א

1 רש"י במשנה ד"ה שמתנה. דרשינן הכי כו' להקרוב כצ"ל כו' שארו וירש אותה כו'. נסב לדרוש כאביי ולא כרבא בב"ב קיא ב וכן שנה עוד בב"ק סוף דף מב ע"ש:

2 רש"י ד"ה נ"מ לשומרת יבם בסופו. ומתניתין דנפלו לה כשהיא שומ"י. כצ"ל ותיבות דב"ש נראה למחוק. וע"ש ביבמות דפי' בדרך אחר:

3 תד"ה דין. ושמא לא חש להאריך כו'. עמש"כ בס"ד בפ"ב דפאה מ"ז:

4 תד"ה ואין בסופו. אבל שדה איך תזכה בעצמה. כ"נ דצ"ל עמש"כ בב"ק נח ב. וכן כאן הוא אומר זו. בה. הימנה:

5 תד"ה כדר"כ בסופו. דלאשה איבעי לה לאתנויי כו'. עי' ב"מ סו: