רש"ש על כתובות מ״א ב

1 רש"י ד"ה ואי תפס. לא מפקינן מיניה. כצ"ל:

2 תד"ה הא. וא"ת אכתי כו' דהביאוהו לב"ד וישלם לך. כצ"ל:

3 תד"ה ואי. ואם נוציא המותר כו' הרי אנו דנין ד"ק. קשה דא"כ גם בתפס המזיק עצמו אם שוה יותר מח"נ ניחוש לזה. ובב"ק שכתבו דההוא עובדא דחייביה ר"י אסלא ח"נ דמיירי בתפס. ע"כ היינו להוציא המותר:

4 במשנה רש"א אם לא הספיקה כו'. עי' בגליון נ"א. אבל מפרש"י לקמן מב ב ד"ה כגון שעמדה בדין ובגרה מוכח כגי' שלפנינו. וכן גי' הרי"ף והרא"ש: