מאירי על גיטין פ״ז ב

1 משנה שייר מקצת הגט וכתבו בדף השני והעדים מלמטן כשר כתבו העדים בראש הדף מן הצד או מאחריו בגט פשוט פסול הקיף ראשו של זה לצד ראשו של זה והעדים באמצע שניהם פסולין ראשו של זה לצד סופו של זה והעדים באמצע את שהעדים נקרים בסופו כשר אמר הר"ם אמרו בכאן עדים יונים אינו רוצה בו שיהיו מעידי יון אולם הם עידי ישראל כשרין אבל חתמו עדותן בכתב יוני ואתה יודע שכתיבת היונים אינה כמו הכתיבה העברית והערבית אשר יתחילו בכתיבה מן הימין אל השמאל אמנם יכתבו משמאל לימין ולפי זאת הצורה היו הגיטין והעדים אשר ידבר בזאת ההלכה וזאת צורת שני גיטין דע שאלו היה בנסח זה תחת הגט האחד ראובן ותחת הגט האחד בן אברהם וכן תחת האחד שמעון ותחת האחד בן אברהם היו שניהם יחד כשרים לפי שנאמר שתחת הגט השני גם כן שני עדים עברים והם בן אברהם ובן יעקב לפי מה שציירנו הנה אין ספק שהשני עברים על הגט הראשון העידו ולא אפשר שיכתבו כמו שציירנו ואפי' העידו על הראשון ויהיה הגט האחד בטל בשני עדים והשני בלתי עד הנה לזה אמרנו שהראשון כשר והוא שהעדים נקראים עמו ושזאת הצורה בעצמה יתבאר עד אחד עברי ועד אחד יוני לפי שאנחנו נאמר גם כן אולי העברי ראשון והיוני אשר אחריו אמנם כוננו השלשה עדים על הגט הראשון וישאר עד אחד לבד גט השני ואפשר שנאמר גם כן שהשני יונים עד אחד מהעברים אמנם חתמו על השני וישאר על הראשון בעד אחד ולזה שניהם פסולים ואשר התחייב זה לפי שאנחנו נאמר אולי השני ישאר בעד אחד עם השנים עברים עד אשר חתימתם במה שביניהם והם יחד על גט ראשון חתמו כמו שהתבאר מן הצורה או נאמר גם כן שהעברי השני עם השני יונים חתמו אשר חתימותיהם אפשר בהם שהוא על הגט השני ולא יצטרך זאת הצורה שייר מקצת הגט וכו' זה כלו מבואר לא יצטרך באור:

2 אמר המאירי שייר מקצת הגט שלא השלימו באותו הדף והשלימו בדף שני לרחב המגלה כשר ושאלו בגמרא וליחוש דילמא תרתי גיטי הוו ואיתרמי ליה זמן דקמא ועדים דבתרא וגזייה לעדים דקמא ולזמן דבתרא ומיגרשא בגיטא דלאו דידה ואע"ג דבעלמא לא חיישינן לכתב הסופר שלא לשמה הכא שאני דרגלים לדבר ואם תאמר ביש ריוח מלמטה בדף ראשון אכתי ניחוש דילמא זמן דבתרא גייז ואם תאמר שאף זו ביש ריוח למעלה והדבר ניכר שלא נחתך בהן כלום אכתי ניחוש דילמא אימלוכי אימליך ופירשו בו חכמי הדורות שמתחלה אמר לסופר כתוב גט לאשתי וכתב מקצתו ונמלך ומנעו שלא להשלים והרי נתבטל שליחותו וכשחזר ואמר לו השלימהו לא נעשה שליח אלא לחצי גט ואע"פ שחששא רחוקה היא בזו רגלים לדבר שכך היה שכל שנכתב כסדר במעמד אחד אינו בשני דפין בשמלה אחרונה של דף ראשון נקשרת הרבה עם מלה ראשונה של דף שני כגון הרי את בסוף זו ומותרת בתחלת זו ואין הדבר מצוי לסופר להשהות ולהפסיק בין שתי תבות כאלו ואם תאמר שכך נזדמן לכל האי לא חיישינן ויש מפרשין אימלוכי אימליך שאדם צוה לכתבו ונתחרט ובא אחר וצוה להשלימו וכלם מפני שרגלים לדבר ומכל מקום חזרו ופירשוה דידיע במתחתא דמגלתא כלומר שבמדת המגלה ניכר שלא נכתבה כגון שהוא מעליון הקלף ושלכך נתכוון הסופר מתחלתו שישלימהו בדף שני ואם לא כן חוששין לו אף בעידי מסירה שהרי הגט ספק פסול:

3 כתוב בו עדים בראש הדף ר"ל שהגט בא תחת חתימת העדים או שהיו חתומים מן הצד בגליוני הגט או מאחורי בגט פשוט פסול וגדולי המחברים כתבו בו שאינו גט ומכל מקום הם כתבו שאם נמסר לה בעדים כשר ויש לפקפק ליקרא מזוייף מתוכו אלא שכבר ביארנו שכל שפיסולו נכר אין פוסלין אותו מצד מזוייף מתוכו שהרי לא יבאו לסמוך עליו ואע"פ שמצינו לרב שהיה חותם מן הצד כבר פירשוה דוקא בדיסקי ר"ל בשהיה מזמין אנשים לבא לפניו לדין ואין הקפידה בכך:

4 הקיף ראשו של זה בצד ראשו של זה ואחורי גט זה כלפי אחורי גט זה והחתומים באמצע ואין נקראין עם אחד מהם שהרי על כל פנים גג כתב החתום כנגד גג כתב הגט האחד ורגליו כנגד רגלי כתב הגט האחר כגון זו ואנו פוסלין אף העליון שגגו של חתום כנגד כתבו הואיל וגג לגג הוא אבל אם כתב שני גיטין זה תחת זה וחתמו באמצע שזהו תחת הראשון אותו שהעדים נקראין בסופו שזהו הראשון כשר והשני פסול אלא אם כן בעידי מסירה ואם העדים תחת התחתון הרי התחתון כשר ופירשו בגמרא גם כן שאם כתב שני גיטין ברחב המגלה והעדים באמצעם כעין עיבורא דדשא שניהם פסולים:

5 משנה גט שכתבו עברית ועידיו יונים יונית ועדיו עברים עד אחד עברי ועד אחד יוני עד אחד עברי כשר כתב הסופר ועד כשר איש פלני עד כשר בן איש פלני עד כשר איש פלני בן איש פלני ולא כתב עד כשר כתב חניכתו וחניכתה כשר כך היו בקיאי הדעת שבירושלים כותבין מבואר לר"ם:

6 אמר המאירי גט שכתבו עברית ועידיו יונית או יונית ועידיו עברית או עד אחד יוני ועד אחד עברי כשר ור"ל ישראל החתום בכתב יוני או דרך יוני כמו שביארנו למעלה ומכל מקום צריך שיהו העדים מכירים לשון כתב הגט וכתבו גדולי המחברים שאם מכל מקום כתב מקצת הגט בלשון אחד ומקצתו בלשון אחר פסול אבל גדולי המפרשים חוככים לומר שאם היו העדים חתומים בכתב אחד החתימה מצרפן וממה שמצאו בתוספתא גט שכתבו בחמשה לשונות וחתמו עליו בחמשה לשונות פסול ומשמע שאם חתמו בלשון אחד חתימה מצרפן:

7 כתב סופר ועד כשר ופירשו בגמ' חתם סופר ובא ללמד שאין חוששין שמא לא צוה הבעל לסופר לחתום אלא לשנים אחרים והם החתימוהו שלא לביישו כמו שהתבאר בקורדיקוס אבל כתב סופר ועד אינו כלום:

8 ובגמרא הזכירו בשטר שהיו חתומים בה שני עדים ולא מצאו לקיים אלא האחד אלא שכתב טופס השטר היה ניכר שהוא של סופר פלני ואעפ"כ לא הכשירו שאין הכתב כלום אלא החתימה:

9 איש פלני עד או בן איש פלני עד או פלני בן פלני ולא כתב עד כשר כמו שביארנו וכך היו נקיי הדעת שבירושלים חותמים ר"ל פלני בן פלני ולא היו מזכירין עד:

10 כתב חניכתו וחניכתה ר"ל בגט שצריך להזכיר שמו ושם אביו כדי לברר הענין ואם כתב שמו וכנוי משפחתו דיו כענין כנויין הרגילים בספרד פלני אבן כך או אבן כך שאינה על שם ראש משפחה אלא כנוי כללי לכל המשפחה ונחלקו בגמרא חד אמר עד עשרה דורות כלומר אע"פ שעברו עד עשרה דורות שלא נקראו באותו השם אלא אם כן עברו עשרה וחד אמר שלשה כלומר שכל שעברת שלושה דורות שלא נקראו באותו כנוי אינו כלום וכן הלכה ויש מפרשים חניכתו וחניכתה כגון שמתיחסים לראש משפחה ומחברים אותו ראש משפחה לעולם על שמם ומניחים שם האב כגון שיאמר אבן ראובן אבן עזרא ואמר עד עשרה דורות כלומר אע"פ שעברו עד עשרה דורות מאותו ראש המשפחה וחד אמר שמשיעברו שלשה אינו כלום אלא אם כן חזר לכנוי כללי על כל המשפחה שכל שהוא כנוי כללי דיו בכך אפי' לאלף דור וזה עקר:

11 זהו ביאור המשנה ופסק שלה על הדרכים שביארנו ולא נתחדש עליה בגמרא דבר שלא ביארנוהו: