מאירי על גיטין י״ד

1 זה שהצרכנו בדין זה למעמד שלשתן הא שלא בפניו אינו כלום לא סוף דבר במתנה מרובה אלא אף במועטת והוא שאמרו כאן קבא דמוריקא אית לי גבך הבייה לפלוניא ובאפיה קאמינא לך דלא הדרנא בי והיה בעל התלמוד מבין מדבריו כלומר אני אבטיחך בפניו שלא לחזור ומתוך כך הוא שואל מכלל דאי בעי מיהדר מצי הדר אלא הכי קאמר באפיה קאמינא כדי שיהא מעמד שלשתנו ולא אוכל לחזור אלמא אף במתנה מועטת צריך מעמד שלשתן ואם תאמר כזו יהא הלה זוכה בשבילו מיד ולא יצטרך למעמד שלשתן שהרי תן כזכה כבר פרשנו שלא נאמר תן כזכה אלא כשבא לידו מתחלה על דעת שיתנהו לו ואחרוני הרבנים היו למדים מכאן שלא נאמר תן כזכה במתנה ואין הדברים נראין כלל:

2 מעמד שלשתן אינו צריך קנין וכל שהמחהו בחזקת שהיה זה חייב לו ונמצא שאינו חייב לו אין זה כלום ואפי' קנו ממנו על כך שהרי קנין בטעות הוא וכל קנין בטעות חוזר והוא שאמרו במעשה הנזכר בסוגיא זו הנהו גינאי ר"ל מוכרי ירק דעבוד חושבנא בהדי הדדי פוש חמש איסתרי זוזי גבי חד מניהו ואמר ליה באפי מריה ארעא הב להו למריה ארעא ונמצאת המחאתו במעמד שלשתן וקנו מניה ואע"פ שאין מטבע נקנה בחליפין דוקא כשאמר אני אתן לך מנה או אלוה לך מנה או שרצה להקנות לו מעות שבביתו אבל יכול אדם לשעבד עצמו שחייב לחברו מנה ושיהיו נכסיו משועבדים לחוב זה וקנה ואף במתנה כל שהזכיר בה שעבוד נכסים מועיל בה קנין וכמו שאמרו במציעא י"ג א' דבשטר הקנאה הא שעבד נפשיה ואע"ג דכתב ללוות ולא לווה הא שעבד נפשיה כדאיתא התם וכן כתבוה גאוני ספרד לסוף עבד חושבנא בהדיה נפשיה ולא פש גביה ולא מידי אתא לקמיה דרב נחמן אמר ליה מאי אעביד לך דהא במעמד שלשתן הוה ועוד דקנו מינך אמר ליה רבא אטו מי קאמר ליה לא יהיבנא כלומר חושבנא הכי סליק אלא דאנא ממליכנא ולא יהיבנא ליכא גבאי קאמר ליה ואע"פ שיש שם קנין אינו כלום שכל קנין בטעות חוזר וכל שכן אם אין שם קנין אלא שהיה במעמד שלשתן אם היתה הודאתו בטעות ומכל מקום גדולי הפוסקים כתבוה שיש עדים על החשבון שכך היה ושבטעות היה או שחברו מודה לו בכך דאי לאו הכי אף בכלהו שטרי נמי מצי למימר הכי ומכל מקום כל שאתה אומר בזו או שחברו מודה לו ושפירושו על הממחה דוקא כשאין זה שהמחוהו לו מפסיד בכך כגון שיכול לחזור על הממחה שהוא עשיר דאי לאו הכי הוה ליה כאומר שטר אמנה הוא זה במקום שחב לאחרים שאינו נאמן ואינו כלום אלא אם כן הודה לו כן אותו שקבל ההמחאה ויש מפרשים בזו שלא האמינוהו אלא מפני שהקנין היה בלא עדים ולדעת אחרוני הרבנים שכתבו דקנין בלא עדים מהני כל ששניהם מודים ומגו דמצי אומר להד"מ כי אמר קנין בטעות הוה נאמן וכן כל שאין שם קנין אלא מעמד שלשתן ואין עדים בהמחאתו מגו דמצי אמר לא המחיתי כי אמר טעינא נאמן והשתא דאתינן להכי אף כל שיכול לומר פרעתיך נאמן בטעיתי ולא נאמרו הדברים אלא שבמעמד ההמחאה ועדים שבה אמר טעיתי ומכל מקום דוקא במעמד שלשתן לבד הא בקנו מידו אינו נאמן בפרעתי שסתם קנין לכתיבה עומד ויש חולקין בזו אלא שראשונים של גאונים כתבה ואף דברי גדולי הפוסקים נוטים לכך בשני של כתבות ואע"פ שבהמחאה יכול לומר פרעתי או טעיתי מכל מקום טענת משטה אני בך אינה שאין אדם נכנס בעל חוב לאחר בשביל להשטות את זה:

3 הרבה דינין נאמרו בסוגיא זו בחדושין ובתוספות ובנימוקי הגאונים בדין מעמד שלשתן ואני רואה לכללם יחד כדי שיהא הכל סדור לפניך א. שדין מעמד שלשתן נאמר בין במלוה בין בפקדון ואם כן אין בה חילוק בין מנה סתם למנה זה ב. שהוא נאמר בין בשטר בין בעל פה אלא שאם היה בשטר לך ולבאים מכחך אינו צריך למעמד שלשתן ג. שהוא צריך למעמד שלשתן בין במתנה מועטת בין במתנה מרובה ד. שהוא נאמר בין שהממחה נותנו למקבל בהמחאה בין שמכניסו לו בחוב שהיה חייב לו בין לסבה אחרת ה. שלשיטתנו אין דין מעמד שלשתן נאמר אלא אם כן המומחה מודה ומקבל עליו ליתנו לזה ויש חולקין לומר אף על כרחו אלא שאין הדברים נראין ו. שהמוכר שטר חוב לחברו והמחהו לו במעמד שלשתן אם מחלו אחר כן אינו מחול ויש חולקין בזו ז. שאינו צריך קנין ח. שאם היתה ההמחאה בטעות אינו כלום ט. שיכול המומחה לטעון בה פרעתי למקבל ההמחאה אלא אם כן יש בה קנין או שקבע זמן ואמר כן תוך זמן י. שאינו יכול לומר לו בה משטה אני בך יא. שכל שהמחה במעמד שלשתן אין הממחה והמומחה יכולין לחזור ומכל מקום במקבל ההמחאה אם ראה שהמומחה אינו רוצה ליתן לו יש מפקפקים אם יכול לחזור אצל הממחה הואיל ולא סלקו בהדיא ליפטר ממנו והעירם בפקפוק זה מה שראו בתלמוד המערב ראובן חייב לשמעון מנה סמכיה גבי לוי איפרסו לוי ר"ל שהעריכוהו ונמצא עני לית ראובן חייב כלום שכבר נסתלק בהמחאתו הדא דתימא בשלא עשו ערמה כלומר שלא היה עני בשעת ההמחאה או שהיה עני ואף הוא יודע בכך וסבר וקביל אבל עשו ערמה ראובן חייב והרי נתבררו הדברים שכל שאין שם ערמה נסתלק הממחה משעת המחאה וגדולי פרובינצא חולקים לומר שלא נסתלק אלא אם כן פטרו בפירוש כמו שיתבאר בסמוך ואין דבריהם נראין יב. הוא לדעת גדולי הפוסקים שאין דין מעמד שלשתן נאמר אלא כשיש למומחה בידו אותו מנה שהממחה מצוהו ליתנו למקבל ההמחאה אבל אם אין לו בידו אע"פ שהוא אומר לו תן לו מנה בשבילי אינו כלום וחוזר מקבל ההמחאה עליו והוא שאמרו בתשיעי של מציעא קי"א א' בענין שכר שכיר המחהו אצל חנוני כלומר שהעמידו אצל חנוני ליתן לו פירות בדינר שהוא חייב לו וקבל עליו חנוני ליתן ושכיר ליטול אינו עובר עליו ופירשו שם שמכל מקום השכיר יכול לחזור על בעל הבית ואנו מקשים בה מדין מעמד שלשתן שנסתלק הממחה לשיטתנו עד שמכאן למדו חכמי פרובינצא מה שכתבנו בשמם שלא נסתלק הממחה עד שיפטרנו מקבל ההמחאה בפירוש ואחרים הטילו בה פשרה שאם פשע המקבל ולא תבע את המומחה עד שהעני נסתלק הממחה אבל כל שלא פשע לא נסתלק ואף אחרים תירצו בה שלא נאמר דין מעמד שלשתן להסתלק הממחה לגמרי אלא בשנתנו הממחה למקבל ההמחאה וכמו שיצא הלשון בה תנהו לפלני וכו' אבל בהמחאת פירעון לא נסתלקו וכנגד מה שכתבנו אלא שדעת זה הפסדו מבואר ממעשה הנזכר כאן בהנהו גינאי וכן אחרים תירצו בה שדין מעמד שלשתן אינו אלא כששלשתן במעמד אחד אבל כל שאמר הממחה למומחה שלא במעמד המקבל ואע"פ שהמקבל אמר אחר כן לבעל הבית שכבר אמר לו חנוני ליתן לא נסתלק ואע"פ שהדין אמת מכל מקום לשון המחהו אצל חנוני אינו סובל כן וסוף הדברים תירצו גדולי הפוסקים שאין דין מעמד שלשתם אמור אלא בשיש לממחה אותו מנה ביד זה שהוא אומר לו ליתנם לו אבל בזו בעל הבית אין לו אצל חנוני כלום אלא שהוא אומר ליתן בהקפה עליו וכל כיוצא בזה לא נסתלק המלוה ואע"פ שתלמוד המערב נראה כחולק בזו כבר תירצנוהו לדעתם כמו שכתבנו שם ולמדת מכל מקום שאין דין מעמד שלשתם אלא שהיה לממחה מנה זו ביד המומחה אבל כל שאינו בידו והוא אומר להלוותו חוזר המקבל אצל בעל הבית ובכלל זה אם המומחה יכול לחזור ולומר רצוני היה להלוותו ומימליכנא אם לאו ולקצת חכמי הדור ראיתי כן אלא שדעתי שכל שסילק את הממחה בפירוש אין המומחה יכול לחזור וכן לא המקבל ונמצא ששניהם שוים שאם סלקו בפירוש שניהם אין יכולין לחזור ואם לאו שניהם יכולין לחזור יג. מה שכתבנו גם כן שאין דין מעמד שלשתן נאמר אלא בששלשתן במעמד אחד אבל כל שאין שלשתן במעמד אחד אע"פ שהודיעו כלם זה לזה ר"ל שאמר ממחה למומחה ליתן והמומחה אמר למקבל ליתן והמקבל אמר לבעל הבית שכבר קבלו על המומחה אין זה כלום יד. שאין צורך למעמד שלשתן אלא כשרוצה להקנות בלא קנין אבל כל שראובן רוצה להקנות חובו שאצל לוי לשמעון בקנין אין צריך להיות שמעון באותו מעמד הואיל ולוי נשתעבד לו בקנין אבל ראובן יכול לחזור לדעת גאוני ספרד תלמידיהם של גדולי הפוסקים שכתבו דהואיל והלואה להוצאה ניתנה לא מהני בה קנין ילמדו רבים מדבריהם דבפקדון מהני קנין ואינו יכול לחזור טו. הוא שכתבו הגאונים שאין דין מעמד שלשתן אמור על ידי שליח כגון שאם ראובן חייב לשמעון מנה ושולח שלוחו ללוי שיתן מנה שבידו לשמעון והשליח מקבל עליו כן במעמד שמעון אינו כלום שמאחר שעשאוה הלכתא בלא טעמא הבו דלא לוסיף עלה יו. הוא שכתבו גדולי הפוסקים שכל שזה שהומחה מכניס ערב למקבל ההמחאה נשתעבד הערב ואפי' בלא קנין ששעת המחאה כשעת מתן מעות היא והרי ערב בשעת מתן מעות משתעבד בלא קנין יז. הוא שכתבו אחרוני הרבנים שלא נאמר דין מעמד שלשתן אלא בישראל אבל בגוי אינו כן וכיצד נדון בו אם הלוה או הנפקד גוי ואמר לו ישראל תנהו לישראל פלני לא קנה שאפי' זיכה ישראל לחברו על ידי גוי לא קנה ואין מעמד שלשתן יותר מזכוי ואם הנפקד ישראל ואמר לו ישראל תנהו לפלני גוי במעמד שלשתן כל זמן שהנותן אינו חוזר יכול הנפקד ליתנו לגוי אפי' אמר לו שלא בפני הגוי אבל אם חזר הנותן לא זכה הגוי ומכל מקום אם הגוי מכריח את ישראל ליתן מצד שבדיניהם חייב הואיל ואמר לו ישראל מתחלה הרי זה נותן ופטור ואם הגוי נותן ואומר לישראל תנהו לישראל במעמד שלשתם קנה הישראל ויכול להוציא מן הנפקד בדין שהרי אף בדיניהם נסתלק זכות הגוי מאותו מנה:

4 מי שמנה שליח ואמר לו הולך מנה לפלני שאני חייב לו אם רצה לחזור אינו חוזר מפני שזה זכה בשבילו וכמו שאמרו הולך כזכי ואע"פ כן כל שנאנסו ביד שליח חייב המשלח באחריותו עד שיגיע ליד הבעלים הואיל ולא ברשות המלוה מסרם לו ואע"פ ששמואל חלק בזו עם רב לומר מתוך שחייב באחריותו חוזר ורב ושמואל הלכה כשמואל בדיני בזו הלכה כרב משום דתניא כותיה וכמו שאמרו הולך מנה לפלני שאני חייב לו תן מנה לפלני שאני חייב לו הולך לפלני מנה פקדון שיש לו בידי תן לפלני מנה פקדון שיש לו בידי חייב באחריותו ואם בא לחזור אינו חוזר ויש סוברים לפסוק כשמואל וכתבו לשיטתם שאף לשמואל כל שאין שם חיוב אחריות לשולח אינו חוזר ולא שתאמר כגון ששלחו בידו מתנה וכמו שפרשו גדולי הרבנים שבמתנה אין אומרין הולך כזכי כמו שנבאר ולא כגון שקבל עליו מלוה אונס הדרך שכל שנעשה כן בתורת מלוה פטור אלא כגון שקבל עליו שליח אונס הדרך או שהתנה עם המלוה שכל שמוסרו ליד שליח להוליכו אצלו יהא פטור מאחריותו ויש מפרשים אותה אף כשהלוה חייב באחריותו וכגון שנתנם הלווה ליד השליח ומת הלוה ונשארו יתומים ואין יכולין לחזור ולומר מטלטלין שלנו הם שכבר זכה שליח בשביל הלה אחר שאין הם חייבים באחריות וכן אף לדעת שמואל הואיל והולך כזכי אין אחד משאר בעלי חוב יכולין לתפשם אע"פ שלא הגיעו ליד המלוה ואפילו היה מוקדם ומכל מקום אין אנו צריכין לכל זה שרוב פוסקים הסכימו שהלכה כרב:

5 אלא שבפקדון מיהא שבארנו שאינו חוזר דוקא בהוחזק כפרן עד שהדבר מוכיח שנוח לו לבעל הפקדון שיצא מרשותו של זה שאם לא כן חוזר השולח מפני שאומר לו אין רצונו של מפקיד להיות פקדונו ביד אחר שמא תאבד ולא תחזור לו בעינה אבל הוחזק כפרן אינו חוזר ואף אם השליח הוחזק כפרן מכל מקום ניחא ליה שתצא מיד כפרן אע"פ שבאה ליד כפרן זה הואיל ומכל מקום אחריותו על הראשון הא מכל מקום כל שהנפקד לא הוחזק כפרן והשליח הוחזק כפרן יראה שאף בהלואה חוזר ויש חולקים בה הואיל ומכל מקום אחריותו על הראשון והוחזק כפרן האמור כאן יש מפרשים דוקא שהוחזק כפרן אחר שהופקד אצלו והמפקיד לא ידע הא אם המפקיד מכיר ומאמין סבר וקביל ואינו חוזר ויש מפקפקים בזו:

6 זה שביארנו בהולך שהוא כזכי דוקא במלוה או בפקדון שהוחזק כפרן אבל במתנה הולך אינו כזכי ואם רצה נותן לחזור קודם שיגיע לידו חוזר אלא אם כן אמר לו בהדיא זכה ששליח מתנה כשליח הגט ובגט מיהא הולך אינו כזכי שלא נאמר הולך כזכי אלא למי שמזכין לו ביד אחר את שלו אבל מה שאינו של מקבל אינו קונהו בהולך:

7 כל שביארנו שהמשלח אינו יכול לחזור אם החזיר לו השליח והעני השולח המלוה גובה אותם מידו וכן כתבוה גדולי הפוסקים בתשובת שאלה ומה שכתבו בשני של קדושין בענין שליח נעשה עד ועדים מפטר פטירי מיגו דיכלי למימר אהדריניה ללוה פירושו כגון שהלוה עשיר ויכול המלוה ליפרע ממנו שאם היה עני כל שאמרו אהדריניה ללוה חייבים לפרוע למלוה:

8 וכל שהיה הלוה חייב לשליח ורוצה לעכבם בחובו יכול מלוה לכופו ליתנם לו ואם המלוה חייב לשליח אף הוא אין יכול לעכבם שהרי המלוה יכול לחזור על הלווה:

9 כבר רמזנו שכל שהמלוה אמר לו לשלחם בידו של זה מסתלק הלווה מאחריותו ואין זה צריך לפנים שאף בשואל כל שאמר שלחה לי ביד שלוחי פטור מאחריותו אם כן מה שאמרו בסוגיא זו ברב ששת דהוה ליה אישרתא דסרבלי במחוזא ר"ל דמי הקפת סרבלים שמכר להם באשראי ואמר ליה לרב יוסף בהדי דאתית אייתינהו ניהלאי לא שישלח הוא להם את רב יוסף שיתנו לו המעות אלא בהדי דאתית אם ירצו ליתנם לך קבלם בשבילי וכבר ביארנו בדין זה שאם בא לחזור אינו חוזר וחייב באחריותו ומכל מקום אם התנה השולח עם השליח שיקבל הוא עליו אונס הדרך צריך בה קנין ואינו משתעבד באמירה בעלמא והוא שאמרו נקני מינך דקבילת עלך אנסו דארחא וכן מה שהוזכר במעשה הסמוך לו שר' יוסי בן כיפר לא היה רוצה להחזיר אע"פ שפקדון היה ענינו בהוחזקו כפרנים שאם לא כן הרי היה לו להחזיר מן הדין וכן אתה למד מאותו מעשה במה שכתבנו שכל שאין השולח יכול לחזור אם החזיר השליח הוא חייב ענינו בשהחזיר שלא מצד אונס אבל כל שהיה השולח אנס ובעל זרוע ואין זה יכול לישמט ממנו אלא שאומר לו או החזר או קבל אונס הדרך הרי זה מחזיר ואין זה נקרא מציל עצמו בממון חברו אחר שעל ידי אותו ממון הסכנה באה ואפי' היה משבחם על כך אין בזה סרך עברה ובתלמוד המערב אמרו עולא במסקיה תמן אתלוין בהדיה תרין חוזאי קם חד שחטיה לחבריה אמר ליה יאות עבדית אמר ליה אין זיל פרע ליה בית השחיטה אתא קומי ר' יוחנן אמר ליה שמא החזקתי ידי עוברי עבירה אמר ליה את נפשך אצילת:

10 בריא שמינה שליח למתנה ואמר לו הולך מנה זה לפלני שאני נותן לו והלך ומצאו שמת יחזרו לראובן שכל שבמתנה אין הולך כזכי והלכך לא זכה המקבל עד שיגיע לידו והואיל ומת קודם שיזכה בהם לא זכו בו יורשיו ויחזרו למשלח ואם מת המשלח גם כן רואין אם מת זה שנשתלחו לו בחיי נותן יחזרו ליורשי נותן שהרי המקבל לא זכה בהם כלל שיזכו בהם יורשיו אבל אם מת נותן תחלה ינתנו ליורשי מקבל שבשעת מיתת הנותן זכה בהם המקבל מטעם מצוה לקיים דברי המת שהוא נאמר אף בבריא והואיל וזכה באותה שעה זכו בהם יורשיו:

11 היה הנותן שכיב מרע ומינה שליח ואמר לו הולך מנה זה לפלני שנמצא זוכה משעת המתנה שדברי שכיב מרע ככתובין וכמסורין דאמו אם היה המקבל חי בשעה שאמר השכיב מרע כן זכה ואם מת אחר כן ינתנו ליורשיו אבל אם בשעה שאמר השכיב מרע כן לא היה המקבל חי אלא שהשכיב מרע היה סבור עליו שהוא חי יחזרו ליורשי משלח שהרי לא זכה המקבל מאחר שלא היה חי באותה שעה שאין קנין למת זה שביארנו במתנה זו שאם שכיב מרע היה זכה המקבל מיד לא סוף דבר בשמת אלא אע"פ שלא מת השכיב מרע המשלח שכל שלא חזר מתנתו מתנה וינתנו ליורשי מי שנשתלחו לו ומכל מקום אם רצה לחזור אפי' הגיע ליד המקבל יכול לחזור ואע"פ שבשכיב מרע אף במתנה הולך כזכי הרי אף אם זיכה לו על ידי אחר בהדיא יכול לחזור כמו שביארנו בתשיעי של בתרא:

12 כבר ידעת שהבריא אין קונין ממנו אלא באחד מדרכי ההקנאות נכסים שיש להם אחריות בכסף ושטר וחזקה ושאין להם אחריות במשיכה ושאר מיני ההקנאות כמו שמפורשות במקומן אבל שכיב מרע קונין ממנו באמירה בעלמא שדבריו ככתובין וכמסורין דמו:

13 כבר ביארנו שאף בבריא אומרין מצוה לקיים דברי המת וכמו שמפורש בהדיא בסוגיא זו ושכיב מרע מיהא אין צריך בו למצוה זו שדבריו ככתובים וכמסורים דמו:

14 אלא שלענין ביאור אתה צריך לשאול בסוגיא זו שאמרו הא והא בשכיב מרע ואמרו עליה ויש אומרין כר' אליעזר כלומר שאינו סובר דברי שכיב מרע ככתובין וכמסורין דמו אלא שצריך הקנאה ומכל מקום היכא דמית אמרי' מצוה לקיים דברי המת מה בין מצוה לקיים וכו' ובין שיהיו דבריו ככתובין וכמסורין ואפשר דנפקא לן היכא דמית מקבל בחיי נותן דמשום מצוה ליכא ומשום דברי שכיב מרע איכא אי נמי אם שעבדו יורשים את הנכסים דמשום מצוה לא טרפינן להו אי נמי בשהיתומים קטנים דאי משום מצוה לאו בני מעבד מצוה נינהו וכבר למדת לפי דרכך שדין מצוה זו בכאן ענינה בשיצא הממון מיד הנותן ועל הדרך שביארוה אחרוני הרבנים כמו שכתבנו למעלה:

15 בתלמוד המערב אמרו שהמעשר כחוב ר"ל כשם שבחוב אמרו הולך כזכי ואינו יכול לחזור כך הדין במעשר אם אמר לאחד הולך מעשר זה לפלוני כהן אינו יכול לחזור:

16 ונשלם הפרק תהלה לאל:

17 פרק שני בע"ה:

18 המביא גט וכו' זה הפרק יסוד ענינו להשלים בו ביאור קצת החלקים שהותחל ביאורם בפרק ראשון ויתחיל אחר כן בביאור החלק השלישי בענין כתיבת הגט ובביאור החלק הרביעי בעניני הבאתו ועל זה הצד יחלקו עניני הפרק לשלשה חלקים הראשון להשלים ביאור החלק הראשון בכל שהוא צריך לומר בפני נכתב ובפני נחתם על איזה צד הוא מועיל השני יתחיל בענין החלק השלישי בעניני הכתיבה בענין שצריך שתהא הכתיבה והחתימה ביום אחד ובמה כותבין ועל מה כותבין ומי הוא הכשר לכתבו השלישי בעניני החלק הרביעי בעניני הבאתו מי הוא הכשר להביאו זהו שרש הפרק דרך כלל אלא שיתגלגלו בו דברים שלא מן הכונה על הדרך שקדם:

19 והמשנה הראשונה ממנו אמנם תבאר החלק הראשון והוא שאמר המביא גט ממדינת הים ואמר בפני נכתב אבל לא בפני נתחתם בפני נתחתם אבל לא בפני נכתב בפני נכתב כלו בפני נתחתם חציו בפני נכתב חציו בפני נתחתם כלו פסול אחד אומר בפני נכתב ואחד אומר בפני נתחתם פסול שנים אומרים בפנינו נכתב ואחד אומר בפני נתחתם פסול ר' יודה מכשיר אחד אומר בפני נכתב ושנים אומרים בפנינו נתחתם כשר אמר הר"ם אמ' בזאת המשנה כי כאשר אמ' בפני נכתב חציו על האמת ואמנם ירצה בו קצתו ובתנאי שלא יהיה זה הקצת תחלת הגט אולם כאשר נכתב תחסר הגט לפניו ולא בסופו או שנכתב כלו שלא בפניו והעידו בו והוא לפניו כשר לפי שאצלנו אפי' לא כתב בו אלא שטה אחת לשמה שוב אינו צריך ולא יצטרך גם כן שיעיד בכתיבת הקולמוס על הנייר לפני שהעקר ואפי' לא שמע בלתי קול הקולמוס בהעברתו על הנייר איך שראה על אי זה מרחק וזהו אשר אמרנו כי כאשר אמר אחד בפני נכתב ואחד בפני נחתם פסול אמנם כאשר היה הגט יוצא מתחת אחד מהם אולם אם היה הגט יוצא מתחת יד שניהם כשר לפי שהעקר אצלנו שנים שהביאו גט ממדינת הים אין צריכין שיאמרו בפנינו נכתב ובפנינו נחתם לפי שהם לא נתנו גט אבל אמרו בפנינו נתגרשה יהיו נאמנים וכן אמרו שנים אומר בפנינו נכתב ואחד אומר בפני נחתם פסול זה אם יצא גט מתחת יד אחד מהם אולם אם יצא מתחת יד שניהם שהעידו בפנינו נכתבו כשר ור' יהודה מכשיר דאפי' היה יוצא מתחת יד אחד שהעיד בפני נחתם ואין הלכה כר' יהודה:

20 אמר המאירי המביא גט ממדינת הים ואמר בפני נכתב אבל לא בפני נחתם ומשנה זו אתה צריך לפרשה לרבה ולרבא על הדרך שביארנו במשנה ראשונה של פרק ראשון והוא שבפני נכתב אבל לא בפני נחתם לרבה פסול משום דבעינן חתימה לשמה ולרבא מפני שאין עדים מצויין לקיים החתימה ומכל מקום לרבא אם נתקיים בחותמיו כשר מה שאין כן לרבה ושאלו בגמרא הא תו למה לי והרי אף בפרק ראשון למדנו שצריך שיאמר בפני נכתב ובפני נחתם ותירץ אי מההיא הוה אמינא ואי לא אמר כשר קמ"ל דצריך ואי לא אמר פסול לרבה לעולם ולרבא עד שיתקיים בחותמיו כמו שבארנו בפרק ראשון:

21 בפני נחתם אבל לא בפני נכתב פסול לדעת רבה משום דבעי כתיבה לשמה ואפי' למדו גוזרין שמא יחזור הדבר לקלקולו ולדעת רבא משום דאתי לאחלופי בקיום שטרות דעלמא בעד אחד:

22 בפני נכתב כלו ובפני נחתם חציו ר"ל שלא חתם בפני אלא העד האחד פסול לרבא שאין עדים מצויים לקיים ידי חתימת השני ולרבה שהשני לא חתם לשמה ופירשו בגמרא אפי' אמר אני הוא עד שני מאי טעמא או כלו בקיום הגט או כלו בתקנת חכמים שיאמר שליח בפני נכתב ובפני נחתם אבל אם הוא ואחר מעידים על חתימת השני או שנים מן השוק מעידין עליו כשר ואע"פ שהיה לנו לומר אף באלו או כלו בקיום גט או כלו בתקנת חכמים מכל מקום ליכא מידי דאי אמר חד כשר וכי אמר תרי פסול וכן ליכא מידי דאי אסיק איהו למלתיה כשר וכי אסקה איהו ואחרינא בהדיא פסול:

23 בפני נכתב חציו ובפני נחתם כלו פסול ופירשו בגמרא בחציו האחרון והואיל וחציו הראשון לא נכתב לפניו הרי הוא כאלו לא נכתב כלל בפניו ופסול לרבה משום דבעי כתיבה לשמה ולרבא משום דאתי לאחלופי וכו' אבל כל שנכתב חציו הראשון בפניו הרי הוא כאלו נכתב כלו בפניו וכמו שאמרו אפילו לא כתב אלא שיטה אחת לשמה שוב אינו צריך ור"ל בשיטה ראשונה שם האיש והאשה והזמן שזהו תורף הגט ולא שיהא שאר הגט כשר אף כשכתבו שלא לשמה אלא כך פירושו מכיון שנתברר שענין ראשון נכתב לשמה מסתמא הכל לשמה:

24 אחד אומר בפני נכתב ואחד אומר בפני נחתם פסול ופירשוה בגמרא בשאין הגט יוצא מתחת ידי שניהם אלא מתחת ידו של אחד ור"ל שאין שניהם שלוחים בו שאם יוצא מתחת ידי עד כתיבה לרבה ליכא חתימה לשמה שאין האחר נאמן שבפניו נחתם הואיל ואינו יוצא מתחת ידו והרי הוא כמי שאינו שלא האמינו בעד אחד אלא השליח ולרבא אין עדים מצויים לקיים החתימה ואם הגט יוצא מתחת ידי עד חתימה הרי אין עד של כתיבה כלום ולרבה פסול דליכא כתיבה לשמה ולרבא דאתי לאחלופי בקיום שטרות דעלמא אבל אם הגט יוצא מתחת ידי שניהם ר"ל ששניהם שלוחים בהבאתו כשר לדעת רבא ששנים שהביאו גט ממדינת הים אין צריכים לומר בפני נכתב ובפני נחתם ולרבה מכל מקום פסול ויש מצריכים שיהיו שניהם אדוקים בו:

25 שנים אומרין בפנינו נכתב ואחד אומר בפני נחתם פסול ואף זו בשאין הגט יוצא מתחת ידי שניהם ר"ל מתחת ידי זה של חתימה ואחד מן העדים של כתיבה וכשיוצא מתחת ידי עד חתימה לרבא הואיל וזה אינו מעיד על הכתיבה אתי לאחלופי בקיום שטרות דעלמא ואם יוצא מתחת ידי עדי כתיבה הרי עד חתימה כמי שאינו ור' יהודה מכשיר מפני שכל אחד נקרא אצלו שליח ואין הלכה כמותו ומכל מקום כשהגט יוצא מתחת ידי כלם או מתחת ידי זה של חתימה ומתחת ידי אחד מן העדים של כתיבה כשר לדעת רבא שהרי אף אם שתקו כשר ששנים שהביאו גט ממדינת הים אין צריכין לומר בפני נכתב ובפני נחתם הואיל ואף הם מצויים לקיימו וכן שאילו אמרו בפנינו גרשה נאמנים ויש מפרשים בי אף אם יוצא מתחת ידי שני עדים של כתיבה שהרי יש שנים מצויים לקיימו ומכל מקום לרבה פסול בכלם שאם יוצא מתחת ידי עד חתימה אתי לאחלופי וכו' דהא רבה אית ליה דרבא ואם יוצא מתחת ידי עד כתיבה הוה ליה עד חתימה חד ולא הימנוה לחד אלא לשליח ואם יוצא מתחת ידי כלם עד חתימה מיהא לא מהימן אלא אמאי דנפיק מתותי ידיה והוה ליה חציו מקויים וחציו אינו מקויים אלא שמכל מקום הלכה כרבא:

26 אחד אומר בפני נכתב ושנים אומרים בפנינו נחתם כשר ולדברי הכל לרבא לא שנא יוצא מתחת ידי עד כתיבה או מתחת ידי עד חתימה או מתחת ידי כלם ולרבה דוקא בשיוצא מתחת ידי עד כתיבה והרי האמינוהו לשליח בשנים ובחתימה יש בה שנים ונעשו שנים על זה ושנים על זה ומכל מקום הלכה כרבא ואפי' יוצא מתחת ידי עידי חתימה כן שהרי מכל מקום שנים שהביאו גט ממדינת הים אין צריכין לומר בפני וכו':

27 זהו ביאור המשנה וכלה על הצד שביארנוה הלכה היא ודברים שנכנסו תחתיה בגמרא אלו הם: