מאירי על גיטין י״ט

1 המעביר דיו על גבי סיקרא בשבת חייב שתים אחת משום מוחק ואחת משום כותב דיו על גבי דיו וסקרא על גבי סקרא פטור אחר שרישומה של ראשונה היה ניכר סקרא על גבי דיו אף זה פטור מפני שהוא מקלקל וכבר כתבנוה במקומו בפרק הבונה אע"פ שדיו על גבי סיקרא כתב לענין שבת מכל מקום בענין הגט עדים שאין יודעים לחתום אין רושמין להם חתימתם בסיקרא שיהו מעבירים הם דיו עליה שאע"פ שאמרוה לענין שבת ולחומרא אין מדמין ממנה למעשה בגיטין ולקולא ואם עשה כן יראה שהיא ספק מגורשת שאין מתירין בו שום כתב על גבי כתב אבל רושמין להם באבר שציור כתיבה באבר עצמו אינו כלום כמו שכתבנו כן רושמין להם במי מילין אם המגלה עפוצה שהרי מי מילין פירושו מים שנישורו בהם עפצים שחוקים ואין מי מילין עושין רושם על גבי מי מילין ואם כן מה שכתבנו שמותר לכתבו באפצא ומי מילין פירושו במגלה שאינה עפוצה וכן רושמין ברוק וכיוצא באלו ממה שאינו קרוי כתב וכן מקרעין להם ר"ל מסרטין להם נייר חלק והם ממלאים את הקרעים דיו ודוקא בגיטי נשים כדי שלא יהו בנות ישראל עגונות אבל בשאר שטרות ושחרורי עבדים בכללם אם יודעים לחתום חותמין ואם לאו אין חותמין וכן עדים שאין יודעים לקרות בגיטי נשים קורין לפניהם וחותמין וכתבו גדולי המחברים דוקא שיכירו הלשון שהגט כתוב בו אע"פ שאין יודעין לקרותו אבל בשחרורי עבדים ושאר שטרות אם אין יודעין לקרות אין חותמין כלל ומכל מקום כל שהוא בקי בקריאה אלא שעיניו כהות ומצטער בקריאה אם הסופרים קוראים לפניו מובהקים והוא נערך אצלם עד שאימת כבודו מוטלת עליהם אף בשאר שטרות מותר ואין זה עד מפי עד שהרי אנו עסוקים כשהוא עצמו רואה העדות ואינו מאמין אחרים בה אלא לענין שעדותו כתוב כהוייתו בשטר זה וכל שאין לבו נוקפו עליו יכול לחתום דמילתא דעבידא לאגלויי היא ומכל מקום שאר בני אדם לא ומכל מקום גדולי פרובינצא כתבו בחבוריהם שיכול להקרותו לשנים זה שלא בפני זה וחותם דומיא דשטרא פרסאה לרב פפא ואף הם כתבו שכל שיחתמו בשטר עדים שברור לנו שאין יודעין לקרות חוקרין אותם על אותו ענין בעל פה ואי ליתנהו מגבין על פי חתימתם שמא קראוה לפניהם בני אדם היודעים לקרות על הדרך שכתבנו:

2 זה שכתבנו בעדים שאין יודעין לחתום שמסרטין להם את הנייר והם ממלאין את הקרע דיו יש שואלים בה והרי כתב על גבי כתב הוא שהקרע בעצמו כתב הוא וכמו שאמרו למטה דחק יריכות הויא כתיבה ופירשו בה שהקרע מין אחד והכתיבה מין אחר אין זה קרוי כתב על גבי כתב ואין דין כתב על גבי כתב אלא כששניהם מין כתיבה ויש חולקין בזו לומר שאף זה כתב על גבי כתב הוא ופרשו בענין זה שהם מסרטין צייר חתימתם של עדים בציור אותיות גסות ר"ל בשריטה גדולה ורחבה עד שהעדים יחתמו בדיו בתוך אותם הקרעים על הדרך שכותבין אות קטנה בתוך גדולה בכתיבה דקה והוא שאמרו בתלמוד המערב מקרעין להם וכו' ולאו כתב ידן של ראשונים הוא אלא מרחיב להם את הקרע ומכל מקום בתוספות פרשו שאין מסרטין להם נייר שבאותו הגט שחותמין עליו אלא שמביאין נייר אחר וקורעין כצורת החתימה והם ממלאים את הקרעים דיו ונמצאת חתימתם בנייר הגט שתחתיו והפירוש נכון אלא שלשון תלמוד המערב אינו מורה כן:

3 שטר העשוי על ידי גוים וחותמיהן ישראל גובין בו ממשעבדי אחר שנעשו כראוי ולא עוד אלא אף אם חותמיהן גוים כשר על הצדדין שהזכרנו ואפי' למשעבדי ויש אומרים דוקא לבני חרי וכבר ביארנו ענינים אלו בכדי צרכם בפרק ראשון:

4 פעמים שאדם יכול לכתוב בנייר חלק שאין הכתב ניכר בו עד שיעשו בו תחבולה והוא שכותבין במי מילין במגלה שאינה עפוצה ואחר כך לוקחין מיא דנרא והוא מי קליפת הרמונים ומעבירים אותם על הנייר שנכתבו אותיותיה על ידי מי מילין והאותיות בולטות ואע"פ שבמגלה עפוצה אף על ידי מיא דנרא אינו כלום שאין מי מילין על גבי מי מילין בשאינה עפוצה מיהא בבדיקת מיא דנרא כתב גמור הוא ובתלמוד המערב אמרו הלין בני מדינחא ערימין סגיא כד חד מנהון בעי משלחא כתב מסתוריקון לחברוי כתיב במי מילין והך דמקבל כתביה שפיך דיו שאין בו עפצא והוא קולט מקום הכתב ומתראה ומיא דנרא הוא דיו שאין בו עפצא ומעתה נתן לה נייר חלק ואמר לה הרי זה גיטיך בודקין את הנייר ואם לא פלטו בו אותיות של גט אינו כלום ועל זו אמרו במסכת יבמות פרק רבן גמליאל נ"ב א' אלא מעתה יהיב לה נייר חלק הכי נמי דפסולה לכהונה כלומר שמאחר שבדקו את הנייר ואינו פולט אין זה כלום לשום ספק בעולם אבל אם בדקו את הנייר ופלטו בו אותיות הגט הרי היא פסולה לכהונה מספק שמא בשעת נתינת הגט בלועות היו ולא היה קרוי כתב או שמא לא היו נבלעות יפה והיה קרוי כתב שאלו היה כן מגורשת ודאית היא:

5 אמר לאשתו הרי זו גיטיך ולא קראוהו והיא נטלתו וזרקתו לים או לכל מקום האבד וחזר ואמר שטר פסים היה שטר אמנה היה הרי זו מגורשת מספק וכן הדין אפילו אמר כשר היה ואם קראוהו תחלה אע"פ שהכניסו בחיקו אין חוששין שמא החליפו אלא הרי זו מגורשת ודאית ולא כל הימנו לאסרה:

6 לפי דרכך למדת שהשנים שנמסר הגט בפניהם צריכים לקרותו והוא הדין לעידי חתימה ואם אינן יודעים לקרות קורין לפניהם וחותמין ואם נתנוהו בלא קריאה אם הגט קיים חוזרין וקורין אותו אחר הנתינה ואפי' הלכו להם שאין חוששין לחלוף ואם נאבד מגורשת מספק:

7 אמר לה הרי זה גיטיך וזרקו בחצרה בפני עדים ונפל בין החביות והלכו שם ומצאו מזוזה או שטר אחר אין זה כלום שבודאי זו היא שזרק הוא שאין מזוזה מצויה בין החביות ואינה מגורשת כלל אף מספק נמצאו שם שתי מזוזות או שלש והרי הם ראו שלא זרק הוא אלא שטר אחד הואיל ועל כרחך מזוזה היתה שם קודם זריקתו מדהא הויא הא נמי הויא וודאי גט הוא שזרק ונאבד והרי היא מגורשת ומכל מקום דוקא ספק מגורשת אבל לא מגורשת ודאית שהרי לא קראוהו:

8 מי שכתב גט לאשתו בתוך ספר תורה או בתוך ספר אחר ונתן לה את הספר ואמר לה הרי זה גיטיך הרי זו מגורשת גמורה נתן לה את הספר ואמר הרי זה ובדקו כל החלק שבספר במיא דנרא וכיוצא בו ולא מצאו בו כלום אין כאן בית מיחוש בדקו החלק שבו במיא דנרא ופלטו האותיות אם הספר שכתבו בתוכו עפוץ אין זה כלום שאין מי מילין על גבי מילין ואם אינו עפוץ הרי זו מגורשת מספק שמא בשעת הכתיבה בלועות היו: