מאירי על גיטין ה׳

1 ולענין סוגיא מיהא הקשה ממנה לרבה והעמידה באחר שלמדו והקשה אי הכי אפי' יכול לא נצריכהו לומר בפני נכתב וכו' שהרי אינו חושש לקיום ותרצה שמא יחזור הדבר לקלקולו וקשה לפרשו שהרי אמרו רבה אית ליה דרבא עד שמקושי זו נתבלבלו הרבה בפירוש הסוגיא ועיקר הפירוש אי הכי יכול נמי תסגי ליה בקיום דלרבא מיהא לא קשיא דבפני נכתב קולא היא שלא לחזר אחר קיום עדים אלא לרבה דאף כשמתקיים בחותמיו צריך בפני וכו' משום לשמה הואיל וטעם לשמה אזלה לה לסגי בקיום:

2 האשה עצמה מביאה גטה בתורת שליחות ופרשוה בפרק שני כגון שנתנו לה הבעל בתורת שליחות והוא שאמר לה הואי שליח להולכה עד שתגיעי לבית דין פלני וכי מטית להתם אימא קמי בי דינא בפני נכתב ובפני נחתם ולישוו שליח וליתבו לך ומכל מקום כל שלא נתנו לה בתורת שליחות אינה צריכה לומר כלום והרי היא בחזקת מגורשת הואיל וגיטה יוצא מתחת ידה כתוב וחתום כראוי אע"פ שלא נתקיים בחותמיו שלא הוצרך לקיום או בפני וכו' אלא כשמגיע לידה מיד שליח אבל כל שיוצא מידה והיא אומרת שהבעל נתנו לה אין חוששין שמא זייפתהו ומשיאין אותה עד שיבא מערער:

3 ובעל שהביא את גיטו אינו צריך לומר בפני נכתב ובפני נחתם ואין חוששין שמא יבא ויערער דהשתא מנקט נקיט ליה ערעורי מערער עלויה שנים שהביאו גט בתורת שליחות הואיל ונתנו הבעל להם בתורת שליחות ליתנו לאשתו נותנין לה ואין צריכין לומר בפנינו נכתב ובפנינו נחתם שאין הבעל יכול לערער שהרי השלוחים מעידים שהוא נתנו להם והרי אילו אמרו שנים בפנינו שנתגרשה בפניהם מגורשת אף כשאין שם גט וזו שבכאן מיהא דוקא כשהגט יוצא מתחת ידי שניהם כמו שיתבאר בפרק שני:

4 המביא גט ממדינת הים שצריך לומר בפני נכתב ובפני נחתם ונתנו לה ולא אמר לה כן אם נתקיים בחותמיו כשר שכל שנתקיים בחותמיו אין לנו בלשון בפני נכתב כלום הואיל וטעם לשמה אזלה לה ואם לאו פסול ולא תנשא בו ואם נשאת בלא קיום חותמים כתבו הגאונים שתצא כמו שכתבנו למעלה או יטלנו השליח ממנה אף לאחר שנשאת ויחזור ויתנהו לה בפני שנים ויאמר לה בפני נכתב ובפני נחתם ודיו בכך ואם לא חזר לומר כן או נשתתק או הלך לו כתבו הגאונים שתצא אע"פ שאין כאן עירר וכן כתבוה גדולי הפוסקים בתשובת שאלה ומכל מקום הולד כשר ואע"פ שאמר ר' מאיר למטה יוציא והולד ממזר אין הלכה כמותו אלא כרבנן שאמרו אין הולד ממזר ואע"פ שחכמים סמכו לדבריהם כיצד יעשה יטלנו המנה וכו' אלמא שאם לא עשה כן אף הם מודים שהולד ממזר אינו כן שר' מאיר לא אמר הולד ממזר אלא כשנתעברה קודם שחזר לומר כן אבל אם חזר ונטלו קודם שתתעבר אף ר' מאיר מודה שאינו ממזר שהרי נתקן הדבר קודם יצירת הולד ואין זה נקרא עוד שנוי מטבע וכן כתבו גדולי הפוסקים בתשובת שאלה ופירשו בתוכה שמאחר שכן רבנן אמרו שאין הולד ממזר אפי' נוצר או נולד קודם שחזר לומר כן או שלא חזר לומר כן לעולם ולא אמר כיצד יעשה לתקנת הולד אלא לתקנת האשה שלא תשב תחת בעלה בגט שאין מגרשין בו לכתחלה הואיל ויש לדבר תקנה ואלו תאמר שהולד ממזר אף לרבנן כל שלא חזר ונטלו אם כן אף לרבנן סוברים כל המשנה וכו' הולד ממזר שאם לא כן למה נעשה ממזר בלא ערער והלא סברא זו לא שנאוה אלא לר' מאיר זהו ענין דבריהם בתשובותיהם והן הן הדברים הא כל שמתקיים בחותמיו אף לדעת הפוסקים כרבה אם למדו ואין כאן אלא חשש חזרת קלקול בנשאת מיהא לא תצא ולדעתנו שפסקנו כרבא נשאת בקיום לכתחלה ומעתה יש לשאול שהרי כל חשש לשמה אף בלמדו מחשש חזרת קלקול לרבה הוא בלא נתקיים לרבא ומאחר שלרבה אם נשאת לא תצא יש לנו לדון שאף לרבא בלא נתקיים כן הואיל ואין כאן עוררים ואין זה כלום שכל שנתקיים ולמדו ואין כאן אלא חשש חזרת קלקול אין החשש אלא לשאר גיטין הבאים ומהיכן נוציאה מתחת בעלה מחשש גיטין הבאים אבל בשלא נתקיים בחותמיו נמצא החשש בגוף הגט ומכל מקום יש אומרים שאם אמר בפני נחתם ולא אמר בפני נכתב והלך לו ונשאת הואיל ולא נתקן בפני נכתב אלא מחשש איחלופי בקיום שטרות דעלמא אם נשאת לא תצא:

5 וכל שכתבנו שהולד כשר דוקא בשלא בא הבעל וערער אבל אם בא הבעל וערער הולד ספק ממזר וגדולי המחברים כתבו בה ממזר ודאי ואין הדברים נראין אלא אם כן בירר הבעל זיופו של גט אלא שהם הוציאוה מלשון גדולי הפוסקים בתשובת שאלה שלכאורה נראה מדבריהם כן אלא שהדברים מתפרשים בערער הבעל ולספק ממזרות ויש מי שסובר שהלכה כר' מאיר בכל המשנה וכו' הולד ממזר ושרא ליה מריה שהרי דרך תמיהה אמרו למטה ומשום דלא אמר בפני וכו' הולד ממזר כלומר בלא ראייה ועדות שיהא הגט מזוייף ותירץ ר' מאיר לטעמיה וכו' וכן בהזורק אמרו משום שלום מלכות תצא והולד ממזר הא מני ר' מאיר היא וכו' ושם אמרו גם כן זו דברי ר' מאיר אבל חכמים אומרים הולד כשר וכל שאומרים בתלמוד זו דברי ר' פלני איני הלכה אלא אם כן הוא אומר והלכה כדבריו כמו שביארנו ביבמות פרק אלמנה אלא ודאי אין הלכה כר' מאיר ואם בגזירותיו אמרו בקנסיו לא אמרו כמו שכתבו ראשוני הגאונים:

6 נחלקו בסוגיא זו במביא את הגט והוא צריך לומר בפני נכתב ובפני נחתם בפני כמה נותנו לה חד אמר בפני שנים וחד אמר בפני שלשה והיה סבור בעל התלמוד לומר שהאומר בפני שנים משום דקסבר דמטעם לשמה הוא והאומר בשלושה משום קיום וקיום שטרות בשלשה ושמא תאמר ואף לטעם לשמה קבלת עדות הוא וקבלת עדות בשלשה ששנים אינם יכולים לדון ואם יקבלוהו על מנת להעיד עד מפי עד הוא תירצו גדולי ההר שאין זה קבלת עדות שאינם מעידים שפלני העיד שנכתב לשמה ושהם יעשו מעשה בית דין על כך אלא שמעידין שהוא אמר להם שבפניו נכתב ונחתם גט פלני ולא שיאמר הוא כן בתורת עדות אלא בתורת שליח שהוא כבעל דבר וחכמים האמינוהו בכך ועושין לו מעשה בית דין על פיהם:

7 ולענין פסק הדברים מיהא אף לדעת האומר משום קיום שהלכה כן דיו שיאמר כן בפני שנים ומפני שהשליח נעשה עד ועד נעשה דיין אף לאחר שהעיד בדרבנן כמו שביארנו בשני של כתבות והרי נתקיים על פי שלשה ומכל מקום אם היה השליח אשה שכשרה להביא את הגט הואיל ואינה ראויה לדין צריך שיאמר כן בפני שלשה והוא שאמרו שלדעת האומר בשלשה משום דכיון דאשה כשרה בשליחות הגט זמנין דמייתיא וסמכי עלוה והאחר השיבו אשה מידע ידיע ר"ל שאינה כשרה לדון ולא מצטרפי בהדה ושמא תאמר וניחוש לקרוב שכשר לשליחות ויבאו להצטרף עמו ונמצא קיום שטרות בקרוב ומתוך כך נגזור על כלם שיצטרכו לומר בפני שלשה אפשר גם כן שקרוב מידע ידיע וכן פסול מדבריהם שכשר לשליחות ואינו כשר לדון צריך שיאמר בפני שלשה ומי שלמד מכאן שקרוב כשר לקיום שטרות שבוש הוא ואל תחוש עליו כלל:

8 ממה שכתבנו במביא גט ממדינת הים שלא אמר בפני נכתב וכו' שיטלנו ממנה ויחזור ויתננה לה בפני שנים ויאמר לה בפני נכתב וכו' אתה למד שכל שהגט ביד האשה אין אמירתו מועלת כלום ופירשו הטעם הואיל ובא בידה בפסול ואם כן אף מעיקרו קודם נתינת הגט לידה הוא צריך לומר כן ואם כן קשה לפרש במה שכתבנו למעלה במביא גט ממדינת הים ואינו יכול לומר וכו' עד שהעלוה בשנתנו לה כשהוא פקח ולא הספיק לומר בפני וכו' עד שנתחרש אלמא שהנתינה היתה קודם האמירה ומתוך כך כתבו קצת מפרשים שהוא צריך לומר כן בשעת הנתינה או לאחר הנתינה מיד בעוד שהיו עסוקים באותו ענין אבל כל שהפסיק צריך ליטלו ולחזור וליתנו לה ולומר בפני נכתב וכו':