מאירי על גיטין פ״ב

1 בסדר טהרות שנינו כל הבתים מיטמאין בנגעים אלא של גוים ופירושו חוץ משל גוים וכמו שדרשו אחוזתכם מיטמאה בנגעים ואין בתי גוים מיטמאין בנגעים ולמדת שלשון אלא חוץ הוא על הדרך שביארנו במשנה ולענין ביאור מיהא שמא תאמר והלא ברוב מקומות מצינו אלא במקום אם לא שהוא כעל מנת ולא במקום חוץ פירשו גדולי המפרשים שמלת אלא מורכבת היא וברוב מקומות היא כמו אם לא והוא כעל מנת אלא שאיפשר לפרשו כלשון חוץ כמו אך לא ושאל עכשו אם נמצא בשום מקום אלא במקום חוץ שאם אתה מוצאו כן בשום מקום אף זה שבכאן יש לפרשו כן ומשני תנא בדבוריה דבכולה מסכתא אשגר לישניה בעל מנת והכא נקטה בלשון אלא וכן פירשו במה שאמרו ועוד בתי גוים מי מיטמאי כלומר שמא אתה מפרש אף זו של נגעים בלשון על מנת ר"ל אם לא ואתה מפרש כל הבתים מיטמאין בנגעים על הסדר האמור בתורה אלא של גוים כלומר אלא אם כן נראו ברשות הגוים תחלה וענין זה מתבאר בלוקח שאם לקח בית המנוגע מישראל אם היה מוסגר יחשב הסגרו כפי ימים שעברו לו בהסגר ואם היה בימי חלוץ עושה לו חלוצו כלומר שלא נשתנה דינו מפני מקחו של זה אם לא נראה הנגע ברשות גוי ר"ל שאם לקחו מן הגוי ונראה הנגע ברשות גוי והתחיל בו הגוי בדיני הנוגעים על פי כהן נשתנה דינו ברשות ישראל ויראה בתחלת ראייה ובדרך זה אתה רוצה לפרשו בלשון על מנת אינו כן שאם כן יש לך לומר שבתי גוים מיטמאין בנגעים מאחר שפירשת שהכהן הביאו לידי הסגר ושאר דיני הנגעים ואטו בתי גוים מי מיטמאי ושמא תאמר והלא משנה שלמה שנינו הלוקח בתים מן הע"א יראו בתחלה ואם כדברינו פשיטא שהרי עד כאן מי הסגירו ולא היה בו דין טומאה כלל פירוש הענין כך הוא יראו כאלו נולדו תחלה ברשות ישראל ולא תאמר כיון שנולדה ברשות הגוי שאינו ראוי ליטמא לא יטמא עוד בנגע זה קמ"ל:

2 כשם שנחלקו חכמים ור' אליעזר בלשון שהזכרנו לענין גירושין כך נחלקו בו לענין קדושין ר"ל שאם אמר הרי את מקדשת לי ליאסר לכל אדם חוץ מפלני לרבנן אינה מקודשת כלל ולר' אליעזר מקדשת ואין זה חצי אשה שהרי אם יקדשנה אותו פלני אין לראשון בה כלום ואם לא יקדשנה הרי כלה לראשון שאין הכונה להתירה לפלני בזנות אלא כך הוא אומר חוץ מפלני שאם יקדשך תהי אצלו כפנויה להתקדש לו ולא לי והלכה כחכמים וגדולי המחברים כתבוה בספק מקדשת והדברים מתמיהים:

3 ואם אמר לה הרי את מקודשת לי על מנת שתהי מותרת לפלני מקדשת לו ואסורה על אותו פלני שהרי התנה בדבר שאי איפשר לקיימו ואף בעל מנת שתבעלי לפלני כן שהרי אם תבעל נעשית מקדשת למפרע ואי איפשר לקיימו ולענין ביאור מיהא לדעת ר' אליעזר אם בא ראובן וקדשה חוץ משמעון ובא שמעון וקדשה חוץ מראובן ומתו שניהם מתיבמת ללוי ואי אתה קורא בה אשת שני מתים לאסרה על לוי מדין זיקת שני יבמים כדרך האמור בשלשה אחים שמת האחד ועשה לה השני מאמר ומת שחולצת לשלישי ולא מתיבמת מפני שניתוספה עליה זיקת שני ולא נסתלקה לגמרי זיקת ראשון וזו מיהא אין בה זיקת שני יבמים שהרי קדושי שמעון לא הועילו כלום שלא אסרה על שום אדם המותר בה שלראובן כבר שיירו הוא להיתר ולשאר בני אדם כבר נאסרה ואי אתה מוצא אשת שני מתים בענין זה אלא בשראובן קדשה חוץ משמעון ושמעון קדשה סתם שקדושי ראובן אסרוה לכל העולם חוץ משמעון וקדושי שמעון אסרוה לראובן ויש לשאול ואף זו היאך היא אשת שני מתים שהרי כשקדש שמעון פקעי קדושי ראובן לגמרי והוה ליה כשלשה אחים שמת ראשון ובא עליה לוי שנסתלקה זיקת ראשון לגמרי וכשימות שני מתיבמת לשלישי ופירשוה בשאמר ראובן הרי את מקודשת לי חוץ משמעון ולכשימות שמעון תהי שלי לגמרי וכשמת שמעון יש בה זיקת שני יבמים:

4 ולענין פסק מיהא אין לנו בה דין ודברים שהרי הלכה כחכמים ואינה מקדשת כלל אלא שמכל מקום מה ששאל אביי בענינינו אלו לדעת חכמים היא והוא שאמרו בעי אביי אמר לאשה הרי את מותרת לכל אדם חוץ מראובן ושמעון ונתן לה גיטה שאינו כלום לדעת חכמים ונטלו הימנה וחזר ונתנו לה ואמר לה הרי את מותרת לראובן ושמעון או שאמר לה קודם מסירה חוץ מראובן ושמעון ובשעת המסירה אמר לה לראובן ושמעון מאי מי אמרינן מאי דאסר בקמיתא שרי השתא ודעתו להתירה על הכל בלא שום שיור והוי גט או דילמא מאי דאסר שרא ומאי דשרא אסר מפני שדעתו עכשו לומר לראובן ושמעון ולא לכולי עלמא ואינו גט אם תמצא לומר מאי דאסר שרא חזר ואמר לראובן מאי לראובן והוא הדין לשמעון והאי דקאמר לראובן משום דפתח ביה או דילמא לראובן דוקא ולא לשמעון ואם תמצא לומר לראובן ולא לשמעון חזר ואמר לה לשמעון מהו לשמעון והוא הדין לראובן והאי דקאמר לשמעון משום דמיניה סליק או דילמא לשמעון אבל לא לראובן ובעי רב אשי אף לשמעון מהו האי אף אראובן קאי וליכא שיור או דילמא אעלמא קאי וראובן אדוכתיה קאי ונשארו כלם בתיקו ולא תנשא בו ואם מת חולצת ולא מתיבמת ומכל מקום באף לראובן ראיתי להרבה מפרשים דפשיטא דאעלמא קאי הואיל וראובן הזכיר תחלה ואינו גט כלל ומתיבמת והדבר רופף בידי וגדולי המחברים פסקו בראשונה דמאי דאסר שרא ואין כאן שיור ומגורשת ובשניה שאינה מגורשת כלל דלראובן דוקא ולא לשמעון ובאחרות ר"ל בלשמעון ובאף לשמעון ספק מגורשת וכיונו בענין זה על הדרך הנזכר מפני שהם פוסקים כאם תמצא לומר וכן הוא ברוב מקומות אלא שאין זה הכרח וכבר מצינו בהרבה מקומות שיצאו מן הכלל: