מאירי על גיטין ג׳

1 שאלו בסוגיא זו רבא מאי טעמא לא אמר כרבה ותרצה משום דלא קאמר במתני' בפני נכתב לשמה וכן בפני נחתם לשמה ואף רבה מודה שהיה בדין לשנות כן אלא דאי מפשת ליה דבורא אתי למגזייה ומיקלקל ודילמא קאמר בפני לשמה או מחשש שנוי מטבע וכן שאלו רבה מאי טעמא לא אמר כרבא ותירץ משום דאי משום קיום כתיבה מה טיבה נימא בפני נחתם ותו לא ואף רבא מודה שבדין הוא כן אלא דאתי לאחלופי בקיום שטרות דעלמא לקיימן בעד אחד הא מדתקון בפני נכתב מבינים שאינו ענין קיום לבד שבקיום לבד אין נזקקין אלא על החתימה והקשה לו רבה שאף בבפני נחתם אין טועין ממנו שהרי יש כאן שנוי לשונות ושנוי ענינים דבשאר שטרות אמר ידעינן כלומר מכירין אנו שזו היא חתימת פלוני ופלוני ובזו צריך שיאמר בפני ועוד דהתם אשה ובעל דבר לא מהימני הכא אשה ובעל דבר מהימני שהאשה נעשית שלוחת הולכה אף לעצמה ולקמיתא מיהא תירץ רבא אטו הכא כי אמר ידענא מי לא מהימן ולא חשש לתרץ את האחרות מפני שאשה ובעל דבר אין לטעות בהם במקום אחר שפיסולם נודע הוא לכל ולמדת מכל מקום לדעת רבא שאנו פוסקים כמותו שאינו צריך לומר בדווקא בפני נכתב ובפני נחתם אלא דיו שיעיד יודע אני שזו כתיבה של סופר פלוני וחתימה של פלוני ופלוני הא אם לא העיד אלא על החתימה אינו כלום דאתי לאחלופי וזו היא שיטת גדולי הרבנים ואף גדולי הדורות נסכמים בה וראיה לדבריהם בפרק שני בפני נחתם חציו פסול ר"ל שבפני חתם האחד ואמר רב חסדא אפי' העידו שנים על חתימת השני ר"ל שמכירין אותה מאי טעמא או כלו בקיום הגט או כלו בתקנת חכמים והקשה מי איכא מידי דאלו אמר חד כשר וכי אמרי תרי פסול וודאי פירושו אלו אמר חד דומיא דאמרי תרי מה תרי בידעינן אף שליח בידענא ומכל מקום איפשר לפרש האי כדיניה והאי כדיניה אלו אמר חד כדיניה מהימן ואלו אמרי תרי כדינייהו לא מהימני וזו שבכאן גאוני ספרד גורסין בה אטו התם כי אמרי בפנינו חתמו לא מהימני והרי נמצא הלשון שוה לפעמים ואתי לאחלופי אבל שליח בידענא ודאי לא מהימן שלא האמינוהו אלא בראיה וכן עיקר ואף לנסחת הספרים בלשון רבים היא שנויה ר"ל הכא כי אמר ידעינן מי לא מהימני ואפשר לפרשו על שנים שמאחר שאם מנה שני שלוחים שמקיימין אותו נאמנים בידעינן ומכיון שדיו בשליח הם סבורים כשם ששני שלוחים מקיימין בידעינן כך שליח אחד בידענא ואתי לאחלופי הא שליח אחד ודאי לא מהימן בידענא כלל וצריך להעיד שבפניו נכתב ובפניו נחתם וזהו עיקר הדברים:

2 מטעמו של רבה אתה למד שהכתיבה והחתימה צריך שיהו שניהם לשמה ואע"פ שהלכה כר' אלעזר בגיטין דעידי מסירה כרתי ואין צריך לעידי חתימה כלל אלא כל שנכתב כהלכתו אע"פ שלא חתמו שם עדים כשר ואחר שכן מה חילוק יש בין אם לא חתמוהו לשמה ובין לא חתמו כלל אינו כן אלא אע"פ שאם לא חתמו כלל כשר כל שכתבו וחתמו שלא לשמה הוה ליה כמזוייף מתוכו ורוב מפרשים מסכימים בו שאינו גט כלל והרי היא אשת איש גמורה כשהיתה אלא שצריכה גט משני כדי שלא יאמרו אשת איש יוצאה בלא גט וכן כל שעידיו פסולים או שהיה בו עד אחד פסול אע"פ שנמסר בעדים כשרים שמכל מקום מזויף מתוכו הוא ומכל מקום גדולי המחברים כתבו שאינו גט בטל אלא שהוא גט פסול מדברי סופרים ופוסל לכהונה ולא תנשא בו ואם נשאת לא תצא וכותב לה גט אחר שהרי כמזוייף מתוכו אמרו ולא מזוייף גמור:

3 אין כותבין את הגט במחובר לקרקע כתבו על המחובר תלשו וחתמו ונתנו לה פסול ומכל מקום יתבאר בפרק שני שאם כתב הטופס במחובר ותלשו ואחר כך כתב התורף שהוא שם האיש והאשה והזמן והרי את מותרת לכל אדם וחתמו ונתנו לה כשר:

4 גט שיש עליו עדים ואין בו זמן פסול אלא שאם נשאת בו הולד כשר וכן יש בו זמן ואין בו אלא עד אחד ושהבעל כתב בכתב ידו הרי זה גט פסול אבל כתב סופר ועד אחד אינו כלום והוא שאמרו על זה בפרק אחרון פ"ו ב' כתב ידו שנינו ואף כתב ידו בלא שום עד פסול ואם נשאת הולד כשר כדקאמר ברישא כתב בכתב ידו ואין עליו עדים ושמא תאמר א"כ כ"ש כתב ידו ועד אחד תנא סופא לגלויי רישא שלא לדקדק ממנה שבכתב ידו ועד יהא כשר אבל כתב ידו כשר מן התורה שכתב ידו כעדים הוא וכן כתבו גדולי הרבנים ומכל מקום בכתב ידו בלא עדים אם נתנו בעידי מסירה כשר לגמרי כמו שכתבנו וגובה כתובתה מנכסים משועבדים שאין העדים חותמין על הגט אלא מפני תקון העולם שמא ימותו עידי מסירה ומכל מקום בעידי מסירה כשר ולא סוף דבר בכתב ידו אלא אפילו בכתב סופר בלא שום עד כל שנתנו בעידי מסירה כשר ויש מפרשים שכתב ידו בלא שום עד אינו כלום ורישא דמתניתין בחתם ידו הוא וכגון שכתב אני פלני מגרש וכו' וחתם שם אבל בלא חתם ידו אינו כלום וראיה לזה ב"ב קע"ו א' הוציא עליו כתב ידו שהוא חייב לו שפירושו חתם ידו ומה שנאמר כאן הלכה כר' אלעזר בגיטין אלמא דבשטרות מיהא אין הלכה כמותו אלא עידי חתימה בעינן ושיש חולקים לומר שאף בשטרות כן כמו שביארנו במסכת כתובות וכן מה שכתבו הפוסקים דר' אלעזר אף עידי מסירה קאמר ומכל מקום עידי חתימה כרתי היכא דליכא עדי מסירה ושעיקר הענין הוא עידי מסירה אלא שתקנו חכמים עידי חתימה מפני תקון העולם ואע"פ שחתמו צריך לכתחלה עידי מסירה מפני שעיקר הענין בעידי מסירה הא כל שאין שם עידי חתימה נכשר בעידי מסירה וכל שאין עידי מסירה או שנמצאו פסולים נכשר בעידי חתימה יתבאר הכל בפרק אחרון בע"ה: