מאירי על גיטין ע״ו

1 כבר ביארנו שכל בעל מנת אינו צריך תנאי כפול ואע"פ שדין תנאי כפול לר' מאיר הוא נאמר והרי ר' מאיר סובר כן אף בעל מנת כמו שנאמר בהדיא בבריתא הנזכרת בסוגיא זו מ"מ אנו פוסקים כמותו באם ואין פוסקין כמותו בעל מנת והילכך על מנת שתניקי וכו' נתקיים התנאי הרי זה גט ואם לאו אינו גט ואם אמר אם תניקי אע"פ שלא נתקיים התנאי הרי זה גט שהרי אין התנאי כלום הואיל ולא נכפל והמעשה קיים:

2 מי שאמר לאשתו הרי זה גיטיך על מנת שתשמשי את אבא שתי שנים ולא מסרו לה שאלו מסרו לה על תנאי זה אינו יכול משהגיע לידה להחליף תנאו או להוסיף עליו אלא כך אמר לה בפניהם הרי זה גיטיך שאני מגרשיך בו והריני אומר לך בפני עדים אלו שכשאמסרנו לך על תנאי זה אמסרנו שלא יהא גט אלא על מנת שתשמשי את אבא שתי שנים ובשעת מסירה חזר ואמר לה בפני שנים אחרים ושלא בפני הראשונים כשאמסור לך גט זה אני מוסרו על מנת שתתני לי מאתים זוז ולאחר שעה נתנו לה בפני ארבעתם ולא התנה כלום אומרין שעל סמך התנאים מסר ורצת משמשת רצת נותנת מאתים ואין מזקיקין אותה לשניהם הואיל ולא התנה שתיהן בפני כלם אלא אחד בפני אלו ואחד בפני אלו ולמדת שכל שאדם מתנה קודם מעשה ועושה המעשה בסתם על סמך התנאי הוא עושה ואין מצריכין לתנאי בשעת מעשה וכמו שאמרו בתוספתא זה אומר במנה וזה אומר במאתים והלך זה לביתו וזה לביתו ואחר כך תבעו זה את זה וקדשו אם האיש תבע יעשו כדברי האשה ואם האשה תבעה יעשו כדברי האיש אבל אם התנה באחרונה ממין התנאי הראשון והוסיף עליו נתבטל הראשון כיצד אמר בפני הראשונים על מנת שתתני לי מאתים זוז ובפני האחרונים על מנת שתתני לי שלש מאות ביטל דברו האחרון את הראשון ואין אחד מן הראשונים ואחד מן האחרונים מצטרפים להעיד שהיה תנאי בגט הואיל ואין שניהם מעידים על תנאי אחד ולא סוף דבר באחרונה שאפי' באו שנים הראשונים אינו כלום אלא אף בראשונה שאלו באו שנים הן ראשונים הן אחרונים עדותם עדות לקיום התנאי כל שבא אחד מזו ואחד מזו אינו כלום כך פירשו בשמועה זו גדולי המפרשים וגדולי הרבנים מפרשים בראש השמועה שכשאמר לה בפני הראשונים לא מסרו לה כדרך שפירשנו אבל בפני האחרונים כשהתנה בפניהם במאתים זוז מסרו לה בפניהם ואעפ"כ דנין שלא בא להוסיף ולא לבטל אלא או תנאי ראשון או מאתים ולפי' זה הוא הדין אם התנה בשניה בפני הראשונים:

3 ומקצת גדולי הדורות חולקים לומר שכל שבתנאי ראשון לא מסר לה ובתנאי שני מסר לה שביטל שני את הראשון ומפרשים שמועה זו בשמסר לה בתנאי ראשון וחזר אחר מסירה ואמר לה בפני שנים אחרים אותו גט שבידך הרי את מגורשת בו על תנאי אחר ואנו אומרין שלא בא להוסיף ולא לבטל והדבר תלוי ברצונה שהרי נתרצו שניהם שיהא גט מנטילה ראשונה על סמך תנאי ראשון או משעה שניה על סמך תנאי שני שמאחר שאינה מקיימת התנאי הראשון נמצא הגט כאלו הוא ביד הבעל ומתגרשת בתנאי שני מאמירה שניה ומ"מ בתוספתא אמרו הרי זה גיטיך על מנת שתתני לי מאתים זוז וחזר ואמר לה הרי זה גיטיך מעכשו שאינו גט אלא בקיום התנאי ומ"מ הם אומרים שלא כהלכה נאמר אלא כל שלא קיימה תנאי ראשון ומסכימים שניהם לתנאי שני ואין בתנאי שני תוספת ולא בטול הרי הסכימו שניהם להיות גט משעה ראשונה על תנאי ראשון או משעה שניה על תנאי שני אבל כשהתנו בשניה ממין תנאי ראשון והוסיף עליו הרי הסכימו שניהם לבטל תנאי ראשון ולעולם אינו מתקיים אחר בטולו:

4 המשנה השמינית והכונה בה בענין החלק הרביעי והוא שאמר הרי זה גיטיך אם לא באתי מיכן ועד שלשים יום היה הולך מיהודה לגליל הגיע לאנטיפטרס וחזר בטל התנאי הרי זה גיטיך אם לא באתי מיכן ועד שלשים יום היה הולך מן הגליל ליהודה הגיע לכפר עותני וחזר בטל התנאי אמר הר"ם פי' אנטיפטרס מקום בארץ יהודה וכפר עותני מקום בארץ הגליל ועכו עומד לארץ ישראל על הגבול וזאת המשנה מבוארת על שני תנאים וזה שהוא אמר לה אם הגעתי בגליל הרי זה גט ואם לא הגעתי לגליל אלא שאשתהא ביהודה הרי זה גט ואם לאו אינו גט ולא זה כאשר לאנטיפטרס וחזר בתוך הל' יום אינו גט לפי שאנטיפטרס היא ארץ יהודה ולא שהא ל' יום וכן הדין באמרו גליל ומדינת הים:

5 אמר המאירי הרי זה גיטיך אם לא באתי מיכן ועד שלשים יום והיה הולך מיהודה לגליל והגיע לאנטיפטרס וקא ס"ד השתא דאנטיפטרס בגליל ושכונת המאמר הוא שהוא אומר הריני הולך מיהודה לגליל וכל שהגיע לגליל ואשתהא שלשים יום יהא גט ונכנס לאנטיפטרס שהוא בגליל וחזר בתוך שלשים ביטל תנאו שהרי חל מנין השלשים ולא נשתהא ואינו גט ואפי' יחזור לגליל פעם אחרת וישתהא שלשים אינו כלום הואיל וחזר מהליכה ראשונה ואין אותו הגט עוד כשר לגרש בו ואם לא הגיע לגליל אע"פ שנשתהא שלשים אינו גט שלא התחיל זמן התנאי אלא משהגיע לגליל הא אם יחזור אחר כן לגליל וישתהא שלשים הרי זה גט שלא ביטל התנאי הואיל ולא הגיע לגליל בהליכה ראשונה וכן המשנה השנויה אחריה במגליל ליהודה והגיע לעותני וכן השנויה אחריהן במארץ לחוצה לארץ והגיע לעכו וודאי כל שפירש כן ר"ל שכל שהגיע לגליל וישתהא כו' כך הוא הדין ומכל מקום משנתנו אי אפשר לפרשה כן שהרי אנטיפטרס מיהודה ועותני מן הגליל והוא שאמרו בגמרא אנטיפטרס מיהודה ועותני בגליל וכל שאמר הריני הולך מיהודה לגליל והגיע לאנטיפטרס שהוא ביהודה וחזר הרי לא הגיע לגליל ואין מנין השלשים יום תל עדין ולא בטל תנאו אלא כל שיחזור ויגיע לגליל וישתהא שלשים יהא גט וכן אם היה הולך מגליל ליהודה והגיע לעותני שהוא מן הגליל וחזר לא ביטל תנאו שהרי לא חל מנין השלשים ואם היה הולך מיהודה לגליל ועבר לאנטיפטרס ולכפר עותני לא בא ונשתהא שלשים או שחזר בתוך שלשים וחזר לו אחר כן לגליל ונשתהא שלשים הרי זו ספק ומגורשת ליפסל לכהנה ואינה מגורשת לינשא בגט זה:

6 ומכל מקום משנתינו פירשו בגמרא שכל שהוא אומר בסתם הריני הולך מיהודה לגליל וכל שאשתהא שלשים יהא גט דעתו על שני דרכים אחת שכל שיגיע לגליל יהא גט לאלתר משעת הגעתו וכל שלא יצא מיהודה יהא תלוי בשהיית שלשים והילכך כל שהגיע לאנטיפטרס שהוא מיהודה וחזר בתוך שלשים הרי אין כאן הגעת גליל ולא שהיית שלשים ובטל התנאי שהרי משיצא ממקומו חל מנין השלשים ולא נשתהא שלשים וכן בעותני וכן בעכו ועכו לפי מה שהיה עולה בדעתנו לפרש במשנה היא מחוצה לארץ ומתוך כך הקשו בה כחברותיה למימרא דעכו בחוצה לארץ והא כי מיפטרי רבנן מהדדי בעכו הוו מיפטרי משום דאסור לצאת מארץ לחוצה לה עד שהעלו בפירושה בגמרא כחברותיה ושהיא מארץ ישראל וכבר כתבנו שבתלמוד המערב אמרו שמקצתה מכאן ומקצתה מכאן וסלמות של הרים מפסיקין ביניהם והם קרויים כיפי דעכו וא"כ אף בגמרא היה יכול לפרש משנתנו בשהגיע לחציה שכנגד חוצה לארץ אלא שסתם משנתנו בבא מארץ לחוצה לה וכשהוא אומר והגיע לעכו ודאי פירושו בצד שכנגד ארץ ישראל ודבר זה בכבוש שני נאמר שהרי ביהושע נאמר לא הוריש את יושבי עכו:

7 ודברים אלו כלם לא כתבום לא גדולי הפוסקים ולא גדולי המחברים ונראה לי שהם מפרשים דיניו אלו דוקא במפרש לגמרי אבל בסתם אע"פ שגלה דעתו שבגליל הוא הולך הכל תלוי בשהיית השלשים ומנין השלשים חל מיום שיצא ומתוך כך לא הוצרכו לכתבה:

8 זהו ביאור המשנה ופסק שלה ולא נתחדש עליה בגמרא שלא ביארנוהו:

9 המשנה התשיעית והכונה בה כשלפניה והוא שאמר הרי זה גיטיך כל זמן שאעבור מכנגד פניך שלשים יום היה הולך ובא הואיל ולא נתיחד עמה הרי זה גט אמר הר"ם אמרו היה הולך ובא הולך ובא ירצה בו שהוא גט כשר ואינו גט ישן ולא תתגרש בשום פנים עד שלא יהיה במדינת הים ל' יום להמשכות:

10 אמר המאירי שאלו בגמרא והא לא עבר כלומר הרי לא נעלם מפניה שלשים יום שהרי היה הולך ובא כו' והיאך אמר הרי זה גט ופירשוה בשני פנים ששניהם הלכה פסוקה הראשון מאי פניך פניה של מטה ר"ל כל זמן שיעבור מכנגד פניה שלא יזדוג עמה שלשים יום רצופים ואע"פ שהיה הולך ובא הואיל ולא נתיחד עמה הרי זה גט והשני פניה ממש ומה שאמר הרי זה גט לא שתהא מגורשת שהרי לא עבר מכנגד פניה שלשים יום שהרי היה הולך ובא ורואה את פניה אלא שהגט גט שתהא מגורשת בו כל זמן שיעמד שלשים יום בלא ראיית פניה ואע"פ שהיה הולך ובא הואיל ולא נתיחד עמה לא נתבטל הגט ושאלו על שתיהן וליחוש שמא פייס וכבר ביארנו בפרק שני ובשלישי שיש מפרשים בו שמא פייס ובטל את הגט ויש מפרשים שמא פייס ובעל והוי גט ישן שכל שמשייר זמן הרי הוא כעין המלכה וחוששין לפיוס כמו שביארנו שם והעמידוה באומר נאמנת עלי שלא פייסתי וכן במעכשו אם לא באתי מכאן ועד שנים עשר חדש ומת בתוך שנים עשר חדש שאמרו הרי זה גט דוקא בנאמנת עלי שלא באתי ויש לשאול אחר שיש כאן על מנת או מעכשו והגיע הגט לידה היאך הוא יכול לבטלו והרי כל המגרש על תנאי בלא מעכשו ועל מנת אין הגט גט אלא משעת קיום התנאי ומתוך כך יש לבעל לבטל את הגט או להוסיף על תנאו או להחליף אבל כל שיש שם מעכשו או מהיום או על מנת לכשיתקיים התנאי מגורשת משעה שהגיע הגט לידה ואינו יכול לבטלו או להוסיף על תנאו כלל ומתוך כך יש גורסין במשנה זו כל זמן שאעבור ולא על מנת שאעבור ופירושו שתתגרש בו כשיעבור מכנגד פניה שלשים יום ובזו של שנים עשר חדש הם גורסין וליחוש שמא בא כלומר ונתבטל התנאי ומתרצים באומר נאמנת עלי שלא באתי:

11 וגדולי המחברים ראיתי להם דברים שנראה לי שדקדקו בו כן שבחשש פיוס של שנים עשר חדש לא כתבו בה מעכשו ובמעכשו לא כתבו בה חשש פיוס אלא חשש ביאה ואף זו לא חששו בה וכן בעברה מכנגד פניה לא הזכירו בה על מנת ואע"פ שגדולי המגיהים תמהים עליהם נראה לי שגדולי המחברים מדקדקים במה שכתבנו ולשונם בזה התנה עליה שתתגרש כשיעבור מכנגד פניה שלשים יום והיה הולך ובא הולך ובא כשילך וישהא שלשים יום תהא מגורשת ואע"פ שהיה הולך ובא בתוך שלשים הואיל ולא נתיחד עמה הרי זה גט כשר במה דברים אמורים באומר נאמנת עלי שלא פייסתי אבל אם לא האמינה חוששין שמא פייס וכן האומר לאשה הרי זה גיטיך לאחר שנים עשר חדש והיה עמה במדינה חוששין שמא פייס עד שיאמר נאמנת עלי שלא פייסתי מעכשו אם לא באתי מכאן ועד שנים עשר חדש אין חוששין שמא בא בסתר שאין דרך בני אדם לבא בצנעה ואם תם הזמן שקבע הרי זו מגורשת ואם מת בתוך שנים עשר חדש מגורשת אלא שלא תנשא במקום יבם עד שנים עשר חדש ואע"פ שגדולי המגיהים כתבו שכל שיש שם תנאי אף משהגיע הגט לידה יכול לבטלו אין נראה כן בעל מנת שהרי אף נתקרע הגט אין משגיחין בו וכן מה שהגיהו עליהם במעכשו אם לא באתי שאף זו צריך לומר נאמנת עלי שלא באתי באמת כך היא לפי פשוטה של שמועה אלא שגדולי המחברים נראה שדקדקו כמו שדקדקנו ואף לדברי גדולי המגיהים אין גורסין חשש פיוס במעכשו אלא חשש ביאה:

12 ולקצת מפרשים ראיתי בשמועה זו שלמדים מגירסת על מנת שהנותן גט לאשתו על מנת כך וכך אף בלשון מעכשו אם בטלוהו שניהם בטל הגט שאין התנאי כלום אחר שבטלוהו והגט בטל שכל מדעת שניהם רשאין לבטלו ואין קיומו עוד כלום ומפרשים שמא פייס ובטלו שניהם את התנאי וכבר כתבנו מענין חשש פיוס בשני ובשלישי דברים שאתה צריך לצרפם עם אלו שבכאן אלא שלא דקדקנו בה שם כל כך וכל שכתבנו בחשש פיוס דוקא בנשואה אבל בארוסה לא כמו שביארנו שם:

13 זהו ביאור המשנה ופסק שלה ולא נתחדש עליה בגמרא דבר שלא ביארנוהו:

14 המשנה העשירית והכונה בה כשלפניה והוא שאמר הרי זה גיטיך אם לא באתי מכאן ועד שנים עשר חדש ומת בתוך שנים עשר חדש אינו גט מעכשו אם לא באתי מכאן ועד שנים עשר חדש מת בתוך שנים עשר חדש הרי זה גט אמר הר"ם אבל לא תהיה מותרת לאדם בלתי חליצה עד שישלמו הי"ב חדש:

15 אמר המאירי מת בתוך שנים עשר חדש אינו גט שהרי לא רצה שיחול עד שנים עשר חדש ואותה שעה כבר מת ואינו גט לאחר מיתה ואין אומרין בגיטין זמנו של שטר מוכיח עליו כמו שהתבאר מעכשו אם לא באתי מכאן ועד שנים עשר חדש ומת בתוך שנים עשר חדש הרי זה גט שכבר חל הגט למפרע משעת נתינה אלא שפירשו בגמרא בזו שלא תנשא במקום יבם עד שנים עשר חדש שמא מקפיד הוא על הזמן כמו שהתבאר וכן על דרך זה אם אמר הרי זה גיטיך לכשתצא חמה מנרתיקה אם תצא חמה מנרתיקה ומת בלילה אינו גט על מנת שתצא או מעכשו לכשתצא ומת בלילה הרי זה גט אלא שלא תנשא עד שתצא:

16 וצריך שתדע שמהיום דינו כמעכשו ולא הוצרכתי לכתוב אלא ממה שראיתי לקצת רבנים שכתבו בסדור הגט שלהם שהם מנהיגים לכתוב מעכשו ולא מהיום שכל שכותב מהיום אם מת ביומו הם מפקפקים שמא מהיום אין אותו היום בכלל ואין נראה כן שהרי תקנו מיומא דנן ולעלם לאפוקי מדר' יוסי דאמר זמנו של שטר מוכיח עליו ולדבריהם מה הועילו והלא כל אותו היום יכול לחזור והיה להם לתקן מעכשו ולעולם דהא מסתמא שכיב מרע כי מכתבי ליה גיטא מכי תקיף ליה עלמא מכתבי ליה אלא ודאי אף אותו היום עצמו בכלל מהיום הוא ואין בינו למעכשיו כלום:

17 זהו ביאור המשנה ופסק שלה ולא נתחדש עליה בגמרא דבר שלא ביארנוהו:

18 המשנה האחת עשרה והכונה בה בביאור החלק החמישי והוא שאמר אם לא באתי מיכן ועד שנים עשר חדש כתבו גט ותנו לאשתי כתבו בתוך שנים עשר חדש ונתנו בתוך שנים עשר חדש אינו גט כתבו ותנו גט לאשתי אם לא באתי מיכן ועד שנים עשר חדש כתבו בתוך שנים עשר חדש ונתנו לאחר שנים עשר חדש אינו גט ר' יוסי אומר כזה גט כתבו לאחר שנים עשר חדש ונתנו לאחר שנים עשר חדש ומת אם הגט קדם למיתה הרי זה גט אם מיתה קדמה לגט אינו גט אין ידוע זו היא שאמרו מגורשת ואינה מגורשת אמר המאירי אם לא באתי מכאן ועד שנים עשר חדש כתבו ותנו גט לאשתי והרי שאין כונתו שיכתובו אלא לאחר שנים עשר חדש והם כתבו בתוך שנים עשר חדש אף על פי שלא נתנו אלא לאחר שנים עשר חדש אינו גט שלא סוף דבר שהיה מקפיד על הנתינה אלא אף על הכתיבה אמר כתבו ותנו גט לאשתי אם לא באתי מכאן ועד שנים עשר חדש אע"פ שהקדים הכתיבה להזכרת הזמן והיה לנו לומר שלא הקפיד בזמן אלא על הנתינה אבל לא על הכתיבה ואם כתבו בתוך שנים עשר חדש ונתנו לאחר שנים עשר חדש אף זה אינו גט שאף בזו מקפיד הוא על הכתיבה ר' יוסי אומר כזה גט ואע"פ שכל שכתב גט על תנאי ולא נתקיים התנאי אינו גט בזו הואיל והקדים הכתיבה להזכרת הזמן כך כונתו לומר כתבו מעכשו ותנו אם לא באתי כו' ואין הלכה כר' יוסי אלא כתנא קמא ואם כתבוהו לאחר שנים עשר חדש ונתנוהו שנמצא עכשו שעשו כדברי תנאו ומת אם קדם הגט למיתה הרי זה גט ואם מיתה קדמה אינו גט שהרי לא חל זמן הגט עד שעת נתינה ואין גט לאחר מיתה ואם אינו ידוע זו היא שאמרו מגורשת ואינה מגורשת:

19 זהו ביאור המשנה ומה שנכנס תחתיה בגמרא כך הוא: