1מי שאינו אוכל חולין בטהרה הואיל ואינו חשוד על המעשרות אינו בכלל עם הארץ אבל החשוד על המעשרות הרי הוא בכלל עם הארץ ועליו אמרו במשנתנו שמפני דרכי שלום הותר על סמך מה שאמרו רוב עמי הארץ מעשרין הן ואע"פ שאביי אמרה ורבא חלק עמו לא מחלוקת עצמם הוא לפסוק בו כרבא אלא מחלוקת של אחרים ולא עוד אלא שאף רבא סובר טעם זה במקומות אחרים והוא שבפרק במה מדליקין אמרה רבא כן ואביי חלק לומר בה טעם אחר הפך מה שבכאן ובפרק האשה שנתאלמנה אמרוה שניהם ר"ל אביי ורבא ואם כן אין מחלוקתם ברוב עמי הארץ מעשרין ששניהם מודים בה אלא שחולקים בסברא אם יש בה טעם אחר עדיף הימנו אם לאו וזהו שפעמים מתהפכים בו ופעמים מסכימים בו שניהם לפי הענינים שהוזכרו בו ובזו מיהא היה דעת רבא לומר שאע"פ שרוב עמי הארץ מעשרין הם בשל תורה יש לחוש וכל שכן במקום שאין הנאה לזה בסיועה:2טוחנין תבואה שלנו המתוקנת ומפקידין אותה אצל אוכלי שביעית שאינם חשודים להחליף וכן מפקידין אותה אצל אוכלי פירותיהן בטומאה מפני שאף הם אין חשודים להחליף ושמא תאמר ואצל אוכלי חוליהם בטומאה מיהא נחוש שמא יגע והוא טמא איפשר שאף הוא נזהר מליגע אחר שיודע בבעליו שאוכל בטהרה ואם כן דוקא אצל אוכלי פירותיהם בטומאה אבל אצל עם הארץ לא שהרי אמרו אין עם הארץ מקפיד על מגע קברו וכל שכן על של עצמו ויש מפרשים בה דהוא הדין לעם הארץ ואין נראה כן אבל אין טוחנין לא לאוכלי שביעית ולא לאוכלי פירותיהן בטומאה במקום שיש חשש טומאה דאוריתא כגון עיסה החייבת בחלה ולענין חלה מפני שאין מסייעין ידי עוברי עבירה:3ישראל עם הארץ אע"פ שאין מפקידין אצלו חלין כמו שביארנו מפקידין אצלו תרומה טהורה שמתוך שאין לבו גס בה לא יבא ליגע אבל כהן החשוד לאכול תרומה בטומאה אין ספק שאין מפקידין אצלו תבואה שלנו שהרי עם הארץ הוא וכן אין מפקידין בידו תרומה טהורה שחשוד הוא ליגע אלא אם כן לא הוכשרו ואפי' היתה התרומה בתוך כלי חרש המוקף צמיד פתיל שאף כשיבא ליגע אין עם הארץ מטמא בהיסט מכל מקום חוששין שמא תסיטם אשתו נדה שמטמא בהיסט וכלי חרס מיטמא בהיסט ואע"פ שבפכים קטנים אמרו שטהורים בזב מפני שכל שלא בא לכלל מגע לא בא לכלל משא בזו שאני שעד שלא הוקף הוה ליה בכלל מגע:4ממה שכתבנו למדת לפי דרכך שעם הארץ אינו מטמא בהיסט ואע"פ שעשאוהו כזב וזב מטמא בהיסט לא עשאוהו כזב אלא לענין מדרסו וצינורא שלו אבל להיסט שלו ובמקום חששא לבד לא גזרו על היסטו וכן היא בתוספ' ופירשו בו הטעם שאם כן אין לך עם הארץ מעביר חבית ממקום למקום ויש חולקים בזו וכבר כתבנוה בשני של חגיגה:5עם הארץ אינו חשוד להחליף ומעתה המוליך חטיו לטוחן עם הארץ הרי הם בחזקתם למעשר ולשביעית ואין חוששין שמא החליף אבל אינם בחזקתם לטהרה מפני שעם הארץ חשוד הוא ליגע ומכל מקום יש צדדין שהם חשודים להחליף מצד איזו סיבה והוא שאמרו הנותן לחמותו מעשר את שהוא נותן לה ואת שהוא נוטל הימנה מפני שחשודה להחליף המתקלקל לכבוד חתנה ויש חולקים לפסוק שאינו צריך וכבר ביארנוה בראשון של חלין ולחלוף שביעית אין לחוש שאין עם הארץ חשוד מן הסתם על השביעית אלא אם כן הוחזק בפרט על כך:6אף הנותן לפונדקית מעשר את שהוא נותן לה ואת שהוא נוטל הימנה מפני שחשודה להחליף מזה לזה תמיד לפי מה שרואה כענין התלמידים ואף את שלה מחלפת לפעמים לכבוד תלמיד כשנתאחר עד שנתקרר את שלו ואומרת בעצמה בר בי רב ליכול חמימא ואנא איכול קרירא וכבר ביארנוה גם כן בראשון של חלין:7אשת חבר טוחנת עם אשת עם הארץ בזמן שהיא טמאה ודבר זה פירשו בו גדולי הרבנים שאשת חבר מסייעת עם אשת עם הארץ לטחון ברחים שלה בזמן שאשת חבר טמאה שאינה רגילה ליגע בפירות מחשש שלא תטמאם ואין לחוש שתקח מפירות של עם הארץ דרך שכחה ותאכל אבל כשהיא טהורה לא שמא תגע ותאכל ושמא טבל הוא ונמצאת אוכלת טבלים ולר' שמעון בן אלעזר אף כשהיא טמאה אסור שחברתה אשת עם הארץ נותנת לה ואוכלת ואע"פ שאינה חשודה להחליף וכל שכן לגנוב כל אשה רגילה ליטול משל בעלה ואינה חוששת לגניבה דמוריא ואמרה תורא מדיישיה קא אכיל כלומר והואיל ומסייעת אותי ראוי לי שאתן לה ואין הפירוש מחוור שאם יש כאן צד גניבה אף כשחברתה נותנת היאך היא אוכלת ואי משום סיעתא דידה איהי ודאי לא מוריא בהכי שלא על דעת כן היא מסייעת אלא שאין כאן גניבה כלל שרשאה אשה ליתן משל בעלה דבר מועט בדברים הרגילים ואין כאן חשש כמו שביארנו באחרון של קמא ואם כן היאך היה מקשה ממנה השתא מיגזל גזלא וכו' ועוד הרי רוב עמי הארץ מעשרים הם ואם מכל מקום חיישת בהכי הרי היא מסייעת ידי עוברי עבירה ואף בזמן שהיא טמאה אסור ומתוך כך פירשוה קצת רבנים בדרך זו אשת חבר טוחנת את שלה בבית אחד עם אשת עם הארץ שטוחנת גם כן לעצמה בזמן שאשת חבר טמאה נדה שהרי אף כשתבא אשת עם הארץ ליגע הרי טומאתה כטומאת הנדה ואין כאן אפושי טומאה אבל בזמן שאשת חבר טהורה לא שמא תגע בהם אשת עם הארץ ותטמאם ור' שמעון אומר שאף בזמן שהיא טמאה יש בה חששא אחרת שמא חברתה אשת עם הארץ גונבת משל בעלה ונותנת לה ואוכלת ואינה חוששת לטומאת הפירות שלה אחר שהיא טמאה ואיכא חשש טבלים ואף זה לענין פירוש אינו מחוור שלר' שמעון מיהא אף כשחברתה נותנת היאך היא אוכלת ועוד שהרי רוב עמי הארץ מעשרין הן:8ועיקר הדברים הוא מה שפירשו מקצת גאונים והוא שאשת חבר טוחנת בצד אשת עם הארץ זו שלה וזו שלה בזמן שאשת עם הארץ טמאה נדה ומאחר שכן אף היא טמאה בעיניה ונזהרת שלא ליגע בשל טהורה אבל לא בזמן שהיא טהורה ר"ל טהורה מנדות שמאחר שכן היא טהורה בעיניה ונוגעת ור' שמעון אומר אף בזמן שהיא טמאה לא מפני שחברתה ר"ל אשת עם הארץ אחר שמן הסתם אינה עומדת עם אשת חבר לבד אלא יש שם אשה אחרת שהיא אשת עם הארץ גם כן עומדת עמה לשפחה שהיא טהורה בעיניה ונותנת לה מפירות החבר ואוכלת מטמאתם בנגיעתה שכך היא דרך נשים כל שטהורות בעיניהן הן נוגעות זו בשל זו ומאכילות זו לזו וזה שאמרו השתא מיגנב פירושו משל חבר וזה שתירץ מוריא ואמרה כו' מפני שסתם הדברים הריחים של אשת עם הארץ הם ומתוך כך מצויה אשת חבר לשם שלא בחנם הלכה אשת חבר להתחבר עם אשת עם הארץ ומשום טומאת ריחים שלה ליכא שהרי כלי גללים וכלי אבנים אין מקבלין טומאה ואף תלמוד שבמסכת תרומות מעיד לנו בפירוש זה וכמו שאמרו שם אבל בזמן שהיא טהורה לא תטחן מפני שהיא מחזקת עצמה טהורה ממנה אלא שאף לפי' זה יש מפרשים שחברתה ר"ל אותה הדרה עם אשת עם הארץ הטהורה נותנת לאשת החבר מפירותיה של אשת עם הארץ ואינה חוששת לגניבה שאחר שהיא מסייעתה סבורה היא שהיא יכולה לאכול ולהאכיל אכילה כזו בלא קפידא הא אלו היתה טמאה בעיניה לא היתה נוגעת אף באותם של אשת עם הארץ שהרי הפירות טהורים בעיניהם והם עושין עצמן פטורים על הטומאה:9ולענין פסק הלכה כתנא קמא ויש פוסקים כר' שמעון ואין נראה כן:
