מאירי על גיטין ע״ד

1 כבר ביארנו במשנה שכל אותן הימים שבנתים מגורשת לכל דבר ובלבד שימות וכן כתבנו שזו כדברי חכמים בבריתא אלא שיש גורסים בה דרך אחרת ולפיכך אנו כותבין דרך ביאור ענין הסוגיא כדי לישב בה גירסתנו והוא שאמרו ימים שבנתים בעלה זכאי במציאתה ומעשי ידיה והפר נדריה ויורשה ומיטמא לה כללו של דבר הרי היא כאשתו לכל דבר אלא שאינה צריכה הימנו גט ר"ל שאם מת אינה זקוקה כלל דברי ר' יהודה ומפני שהוא סובר שהגט חל בשעה הסמוכה למיתה וא"כ הבא עליה בנתים חייב בה כבשאר אשת איש ור' מאיר אומר בעילתה תלויה כלומר שר' מאיר סובר שלכשימות הגט חל למפרע משעת נתינה והילכך כל שבא עליה בנתים אם מת פטור ואם עמד חייב חטאת ור' יוסי אומר בעילתה ספק כלומר אם עמד ודאי בחטאת הוא אבל אם מת יש בדבר ספק שמא אין הגט חל עד שעה הסמוכה למיתה ובשעת ביאה לא היתה גרושה עדין או שמא משעת נתינה ומתוך כך אם ימות מביא עליה אשם תלוי ואנו גורסין בה וחכמים אומרים מגורשת לכל דבר ובלבד שימות וזו היא כדעת ר' מאיר וכן אנו גרסין חכמים היינו ר' מאיר ופירש דמזוני איכא ביניהו דלרבנן אין לה מזוני והוא רבוי הנכלל במה שאמר לכל דבר ואע"פ שהם מודים שכל מגורשת ואינה מגורשת יש לה מזונות שהרי הלכה פסוקה היא כמו שביארנו בראשון של מציעא מ"מ הם מפרשים בזו שמגורשת ודאית היא לענין זה ומכל מקום גדולי הרבנים גורסין וחכמים אומרין מגורשת ואינה מגורשת ושאלו בה היינו ר' יוסי דאמר בעילתה ספק ותירץ דלרבנן אית לה מזוני ומשום הכי קרו לה מגורשת ואינה מגורשת ולר' יוסי לית לה כלומר בעילתה ספק דוקא לענין אשם תלוי אבל למזונות מגורשת ודאית היא ולענין מזונות מיהא לא נתברר הלכה כמי אלא שנראין הדברים לדמותה למגורשת מספק דעלמא להתחייב במזונותיה:

2 המשנה הששית והכונה בה בענין החלק השלישי והוא שאמר הרי זה גיטיך על מנת שתתני לי מאתים זוז הרי זו מגורשת ותתן על מנת שתתני לי מכאן ועד שלשים יום נתנה לו בתוך שלשים יום מגורשת ואם לאו אינה מגורשת אמר רשב"ג מעשה בצידן אחד שאמר לאשתו הרי זה גיטיך על מנת שתתני לי אוסתלתי ואבדה אוסתלתו אמרי חכמים תתן לו את דמיה אמר הר"ם פי' אמרו ותתן ר"ל שהיא נתגרשה מעכשו אבל יתחייב לה שתתן מה שהתנה עליה ולזה אם נתקרע הגט או אבד קודם שתקיים תנאה ואחר זה קיים אותו לא תצטרך גט אחר ואמרו בכאן ועד שלשים יום לא ירצה שהיא תתן לו אצל שלמות ל' יום ולא קודם ואמנם הכונה שתשלים אליו אותן בתוך זה הזמן ולא נקיש על זה הדין אם אמר לה הרי זה גיטיך על תנאי שתתני לי הבגד הפלוני ונאמר תתן דמיה או דבר שוה כמהו או יותר אבל יתחייב שתתן זה הדבר בעיני ורשב"ג יחלוק על זה הדין ואין הלכה כמותו:

3 אמר המאירי נחלקו בה בגמרא רב הונא ורב יהודה שלדעת רב הונא והיא תתן ולא שתפרש על כרחה שאין כופין לקיום תנאי אלא שאם יתקיים התנאי יתקיים המעשה ואם לא יתקיים התנאי לא יתקיים המעשה כמו שכתבנו בראשון של קדושין בשמועת התקדשי לי במנה ונתן לה דינר אלא והיא תתן לכשתרצה וכשתתן תהא מגורשת משעת נתינה למפרע שכל האומר על מנת כאומר מעכשו דמי ורב יהודה אמר לכשתתן כלומר שאין הגט חל כלל עד שתתן הואיל ולא אמר להם בפירוש מעכשו ושאלו בגמרא מאי ביניהו שהרי אף לרב הונא מכל מקום אינה מגורשת לגמרי עד שתתן שמא לא יתקיים התנאי והשיבו דאיכא ביניהו נתקרע הגט או שאבד קודם קיום התנאי דלרב הונא הרי היא מגורשת ולרב יהודה אינה מגורשת והלכה כרב הונא אלא שלכתחלה לא תנשא עד שתתן כמו שכתבנו וגדולי המחברים שכתבו שתנשא לכתחלה אף קודם קיום התנאי לא נתבררו לי דבריהם אלא שאיפשר שלא אמרוה בנתינה אלא בתנאים דעלמא מפני שהם מחלקים בין תנאי של נתינה לתנאי דעלמא שכל תנאי שהוא שתתן היא לו שמא ימות או לא יקבל וכגון שיהא מטמין עצמו או לא יקבל מדעת ולדעת מה שכתבו הם עצמם דנתינה על כרחו גט פסול הוא אבל בשאר תנאים תנשא לכתחלה ומכל מקום אין הדברים נראין וכבר ביארנו מזה בכדי הצורך בפרק אחרון:

4 וכן בענין קדושין אמרו בשלישי של קדושין הרי את מקדשת לי על מנת שאתן לך מאתים זוז הרי זו מקדשת והוא יתן ונחלקו בה גם כן רב הונא ורב יהודה שלרב הונא והוא יתן ר"ל לכשירצה ולכשיתן יתקיים התנאי למפרע ונעשית מקדשת משעת נתינה ור' יהודה אמר לכשיתן ר"ל שאין הקדושין חלים עד שיתן הואיל ולא אמר בהדיא מעכשו ושאלו בה א"כ מאי ביניהו והשיבו כגון שקבלה קדושין משני קודם קיום התנאי ואח"כ בא זה יקיים התנאי לרב הונא אין קדושי השלמת התנאי מפקעת קדושי שני לגמרי ולרב יהודה קדושי שני הוו קדושי והלכה כרב הונא והוא הדין בגט שאם קבלה קדושין מאחר קודם קיום התנאי לכשיתקיים התנאי מקדשת לשני כמו שפירשנו במקומו אלא שהתלמוד תפש בקדושין לשון קדושין ר"ל שפשטה ידה כו' ולגיטין לשון גט ר"ל נתקרע הגט כו':

5 על מנת שתתני מכאן ועד שלשים יום אם נתנה בתוך שלשים או ביום שלשים מגורשת שאין הכונה בסוף שלשים דוקא אלא באיזה יום שמכאן ועד שלשים ואם לא נתנה לו עד שעברו כל שלשים אינה מגורשת וכן הלכה:

6 אמר רשב"ג וכו' פירשו בגמרא דחסורי מיחסרא והכי קתני על מנת שתתני לי איצטליתי ואבדה איצטליתו איצטלית דוקא קאמר כלומר מדמין אותה למכאן ועד שלשים שפירשנו שאין הכונה דוקא בסוף שלשים אלא באיזה יום שמכאן ועד שלשים ואף כאן שתהא סבור לומר לאו איצטליתי דוקא אלא או איצטלית או דמיה אינו כן אלא איצטלית דוקא וכל שאינה נותנת לו איצטליתו אפי' אבדה והיא רוצה ליתן דמיה אין זה קיום התנאי כלל ורשב"ג סובר תתן לו דמיה ומעשה בצידן וכו' ואין הלכה כרשב"ג אלא איצטלית דוקא ואפי' נותנת לו איצטלית חשובה כמותה מדקאמר איצטליתי איצטליתו דוקא:

7 זהו ביאור המשנה ופסק שלה ודברים שנכנסו תחתיה בגמרא ממה שלא ביארנוהו במשנה אלו הן:

8 הרי זה גיטיך על מנת שתתני לי מאתים זוז ומת נתנה אינה זקוקה ליבם לא נתנה זקוקה ליבם ואפי' רצת ליתן ליורשיו אינו כלום מאי טעמא לי ולא ליורשי קאמר וא"כ נתינה ליורשיו לאו קיום תנאי הוא והוא הדין אם אמר על מנת שאתן ומת הוא או מתה היא שאף אנו אומרין שאתן לה ולא ליורשיה או אתן אני ולא יורשי וגדולי הדורות מפקפקים לומר שאין קפידת נותן שוה לקפידת מקבל שהמקבל מקפיד על כל פנים שלא לקבל אלא הוא אבל נותן לא איכפת ליה אם לה אם ליורשיה אם הוא אם יורשיו ומכל מקום גדולי הרבנים כתבוה כדברינו וכן הדברים נראין שאף למקבל משעת מיתה ואילך מיהא דעתו על יורשיו ואפי' הכי אמרינן לי ולא ליורשי:

9 זה שביארנו בלא נתנה שזקוקה ליבם פירושו שמתיבמת ומפני שאינו גט כלל ואינה יכולה לומר הריני מזומנת לקיים התנאי ואיני יכולה וכן כתבוה גדולי המפרשים שכל שהתנאי תלוי במקבל כגון על מנת שתתן או שתעשה כך וכך אפי' נתעכב מחמת אונס אינו יכול לטעון אלו לא נאנסתי קיימתי אפי' בממון אבל כשתולה התנאי בעצמו כגון אם לא אבא או אם לא אתן וכיוצא בזה יכול לומר אונס עכבני בממון בכל שעיקר הדבר שהתנה מצוי בידו לקיימו אלא שסיבה אחרת מעכבתו אבל לא בגיטין ובתוספתא אמרו על מנת שתעלי באילן ונקצץ אינו גט ומה שאמרו בתלמוד המערב בעל מנת שתניקי נחתכו דדיה הרי זה גט לדעת רשב"ג נאמרה שסובר שכל עכבה שאינו הימנה הרי זה גט ומכל מקום גדולי המחברים כתבו בזו של זקוקה ליבם שחולצת ולא מתיבמת מפני שמאחר שלא קבע לה זמן לא בטל הגט ואפי' נקרע הגט או אבד קודם שימות והרבה מפרשים נסכמים לדבריהם והדברים מתמיהים שמאחר שמת ונתברר שאי איפשר לתנאי להתקיים מה בין זה לתנאי שמכאן עד שלשים יום שכשעברו שלשים ולא נתקיים אינו גט כלל אלא שלשון זקוקה ליבם מוכיח כדבריהם אלא שאני אומר שמתוך שתפש ברישא אינה זקוקה תנא סופא זקוקה ושמא הם אמרוה ממה שאמרו במעכשו אם לא באתי לאחר שנים עשר חדש שאם מת בתוך שנים עשר חדש אע"פ שהגט גט לא תנשא במקום יבם עד שיעברו שנים עשר חדש אע"פ שנתברר שלא יבא ואינו דומה שבזו מכל מקום הוא מקפיד שלא להיות גט אלא לאחר שנים עשר חדש אבל מאחר שלא קבע זמן כל שנתברר שלא תתן לעולם הרי הוא כאלו הגיע הזמן ולא נתקיים ובתוספתא אמרו הרי זה גיטיך על מנת שלא תפרחי באויר על מנת שלא תעלי לרקיע הרי זה גט ויש מפרשים בזו שאפי' אמר על מנת שלא תפרחי בתוך שלשים יום נשאת לאלתר ונראין הדברים שבזו אף בקבע זמן נשאת לאלתר שזו של שנים עשר חדש התנאי תלוי בו ומקפיד על הזמן והרי הוא כאלו אמר על מנת שלא תנשא עד לאחר שנים עשר חדש אבל בעל מנת שתתני מכאן ועד שלשים ומת בתוך שלשים למאי ניחוש לה:

10 הרי זה גיטיך על מנת שתתני לי מאתים זוז וחזר ואמר הרי הם מחולים לך אינה מגורשת שהרי לצערה קא מיכוין ולא ציערה ובתוספתא אמרו כיצד יעשה יטלם הימנה ויחזור ויקנם לה ומ"מ בעל מנת שתתן לי איצטליתי ואבדה והבעל מוחל בדמיה יש מי שאומר שאף לרבנן תתן את דמיה דהא מכל מקום איכא צערא וכן הביאוה ממה שאמרו בסוגיא זו עד כאן לא קאמרי רבנן התם איצטלית דוקא אלא משום דלצעורה קא מיכוין אלמא דבנתינת דמיה ליכא צערא הואיל והתנה באיצטלית והילכך אינו יכול למחול אף בדמים וכן כתבו שאם אמר על מנת שתתני לי מאתים זוז ונתנה משכון עליהם שאינו כלום זוזי דוקא קאמר וכן שאם נתנו לו אחרים בשבילה לא כלום הוא שהרי אמרו למטה הא לא דלה וכבר דלו מן השמים ולא הועיל לו וכן נראה לדעתם שאם מכרה לו במאתים ושיעכבם לקיום התנאי אינה קרויה נתינה:

11 המגרש על מנת שתתן לו אשתו מאתים זוז ורצה למחול יש אומרין שנוטל הימנה את הגט וחוזר ונותן בלא תנאי כדרך שאמרו בפרק אחרון פ"ב א' בחוץ מפלני ויש אומרין שלא נאמר כן אלא בשייר אבל בתנאי לא:

12 זה שכתבנו שכל שהתנה בנתינה אין המחילה בו קיום תנאי דוקא בענין גט ומשום דלצעורה איכון ולא להרוחה דידיה ואפי' בדבר שנתברר לכל שמשום הרוחה דידיה התנה ועכשו לא הוצרך ומחל מ"מ כשאמרו לצעורה איכון לא שיהא עיקר התנאי לצעורה אלא עיקר התנאי לצורך הוא ומ"מ מרוב האיבה שביניהם דעתו בשעת התנאי על כל צער שלה המתגלגל בסבת קיום התנאי אבל דיני ממונות שהתנאי שהוא מתנה בנתינה להרוחה דידיה מיכון המחילה בו כנתינה ומכאן אמרו קונם שאי אתה נהנה לי אם אין אתה נותן לבני כור של חטים מתיר נדרו שלא על פי חכם כיצד אומר הריני כאלו התקבלתי ר"ל לצורך בני ואין צורך שיאמרו הבנים הרי אנו כאלו התקבלנו שההרוחה שלו הוא שאם אין זה נותן הרי מחסורם על האב ומ"מ אם אין הבנים מוטלים על האב יראה שהם צריכים למחול ואם מתו הבנים יש מפקפקים בה אם נתר הנדר מאליו אם לאו ומ"מ נראה שבמחילה הוא דכל שהוא משום הרוחה ולא איצטריך במחילה הוא אלא שיש לומר שלא נאמר כן אלא במחילה דוקא:

13 מי שאמר לאריסו הרי מנהג המקום להיות האריס משקה את השדה שלשה פעמים ונוטל רביע והריני מתנה עמך שתשקהו ארבע ותטול שליש וכשבא להשקותו פעם רביעית ירדו גשמים ולא הוצרך להשקות נוטל שליש שלא נתכון זה בתנאו אלא להרוחה דידיה ולא איצטריך ושמא תאמר והלא אמרו במציעא פרק האומנין האי מאן דאגר אגירי לדולא ואתא מיטרא פסידא דפועלים תירצו גדולי הפוסקים דשאני אריס מפועל שהאריס שותף הוא ואם נאנס הקרקע אין לו כלום והילכך כל שקבל עליו להשקות ארבעה ולא הוצרך קנה שליש אבל פועל שאף אם נאנס הקרקע לא פקע שכרו כל שלא הוצרך הפסיד וגדולי המפרשים כתבו ששניהם בדין אחד הם שאם שכרו להשקות כל היום ובא המטר בחצי היום או משהתחיל במלאכה פסידא דבעל הבית ויהיב ליה כפועל בטל וכמו שאמרו שם האי מאן דאגר אגירי לעבידתא ושלים עבידתיה בפלגו דיומא אי איכא עבידתא דכותה עבדי דקשיא מינה לא עבדי ויהבי להו כפועל בטל ואריס הרי הוא כקבלן ומשנשלמה מלאכתו נוטל שכרו משלם ואינו עושה בדבר אחר וא"כ מה שאמרו שם פסידא דפועלים בשלא התחילו במלאכה וכן גורסין שם בקצת ספרים אתא מיטרא בפלגו ליליא:

14 הרי זה גיטיך על מנת שתתני לי מאתים זוז והיא נותנת ואינו רוצה לקבל אלא שמטמין עצמו הרי לא נתקיים התנאי מצאתהו ונתנה לו בעל כרחו הרי זו מגורשת שנתינה על כרחו במקום שיש טענה לנתינה כגון זה שהתנה ליתן נתינה היא מפני שהוא דומה כעין פירעון חוב ומ"מ כל שלא מצאתהו אפי' הניחם בבית דין שיטלם כל זמן שירצה אינו כלום שהרי הקונה בית בבתי ערי חומה שאם לא גאלו לסוף שנה חלוט לו ופירשו בו שבראשונה היו מטמינים עצמם יום אחרון של שנים עשר חדש כדי שיהא חולט לו והתקין הלל שיהא בעל הבית מטיל מעותיו ללשכה שהיתה מיוחדת לכך ויהא שובר את הדלת ונכנס ואימתי שירצה הלה ליטול יטול אלמא שאלמלא מצד תקנתו לא היה דבר זה מועיל כלל ובמה שהתקין התקין הא לענין גט אינו כלום:

15 ולפי דרכך אתה למד שכל שהוא מתנה איזה תנאי עם אחר במעכשו או בעל מנת אם רצה המתנה לחזור אינו חוזר אלא אם רצה המקבלו לקיים יקיים על כרחו של זה שהתנה וחזר ואם אינו מקיים לא יתקיים המעשה שאם כן אינו צריך לנתינה על כרחו אלא יחזור בו מן התנאי וכבר ביארנו ענין זה בכדי צרכו בראשון של קדושין בשמועת הרי את מקדשת לי במנה ונתן לה דינר: