מאירי על גיטין פ״א

1 המשנה הששית וענינה בביאור החלק הרביעי והוא שאמר כתב לגרש את אשתו ונמלך בית שמאי אומרים פסלה מן הכהונה בית הלל אומרים אע"פ שנתנו לה על תנאי ולא נעשה התנאי לא פסלה מן הכהונה מבואר לר"ם:

2 אמר המאירי כתב לגרש את אשתו ונמלך בית שמאי אומרין פסלה מן הכהונה ואם הוא כהן אסור לשהותה שאף הכתיבה ריח הגט הוא ובית הלל אומרין שאין כאן ריח הגט כלל ולא סוף דבר בזו אלא אפי' נתנו לה על תנאי כגון שכיב מרע שגירש בתנאי שימות או בריא שהתנה ולא נתקיים התנאי אין כאן ריח הגט כלל ולא נפסלה לכהנה והלכה כבית הלל:

3 זהו ביאור המשנה ופסק שלה ומה שנכנס תחתיה בגמ' כך הוא:

4 בפרק המגרש פ"ב ב' יתבאר שמי שנתן גט לאשתו ואמר הרי את מגורשת ממני ואי את מותרת לכל אדם אינו גט אלא שמכל מקום נפסלה בו לכהנה שנאמר ואשה גרושה מאישה אפי' לא נתגרשה אלא מאישה פסולה לכהונה וזהו ריח הגט כהן שיצא עליו קול שכתב גט לאשתו או אפי' יצא עליו קול שנתן לה גט אין מוציאין אותה מתחתיו ואפי' במקום שאין הדיינין נוהגין לבטל קול היוצא ולשתק את המרננים כדי לבטל את החשד כדי שלא להחזיק ידי עוברי עברה שמכל מקום כל קלא דבתר נישואין לא חיישינן ליה כמו שיתבאר בפרק אחרון וזו נשואה ועומדת היא ואין מוציאין אותה בשביל הקול ומכל מקום אם מת כהן זה ונשאה כהן אחר מוציאין אותה משני מצד הקול שיצא עליה בעודה תחת הראשון שהרי לגביה דהאי קלא דמקמי נישואין היא ולא הוה ליה למינסבה ושמא תאמר הרי אתה מביא בכך בני הראשון לידי חשד אין זה כלום כיון דמשני מפקינן לה מימר אמרי סמוך למיתה גרשה:

5 השבויה כבר ביארנו בכמה מקומות שאסורה לכהן משום זונה ומעתה אסורה לאכול בתרומה ומכל מקום כל שמאמינין אותה לומר טהורה אני על הדרך שביארנו במסכת כתבות מותרת לאכול בתרומה:

6 התבואה אחר שנמרחה ראיית פני הבית או פני החצר קובעין אותה למעשר ליאסר אף באכילת עראי אבל אם הכניסה דרך גגות וקרפיפות פטורה מן המעשר שעדין לא הוקבעה ובדורות הראשונים היו מכניסים פירותיהן דרך טרכסמון ר"ל דרך הכבושה לפתח הגדול שבבית כדי לחייבה במעשר תכף לכניסתה:

7 המשנה השביעית והכונה בה בביאור החלק החמשי והוא שאמר המגרש את אשתו ולנה עמה בפונדק אחד ב"ש אומרים אינה צריכה ממנו גט שני בית הלל אומרים צריכה ממנו גט שני אמתי בזמן שנתגרשה מן הנשואין מודי' בנתגרשה מן האירוסין שאינה צריכה ממנו גט שני מפני שאין לבו גס בה אמר הר"ם פי' זאת המשנה בנויה על שהעידו עליה שני עדים שנתיחדה עמו ב"ה סברי הן הן עידי יחוד הן הן עידי ביאה ואין אדם עושה בעילתו בעילת זנות והרי קדשה בביאה וב"ש סברי עד שיעידו שני עדים שנבעלה בפניהם:

8 אמר המאירי המגרש את אשתו ואחר כך לנה עמו בפונדקי בית שמאי אומרין אינה צריכה הימנו גט שני ובית הלל אומרין צריכה הימנו גט שני ר"ל אחר שנתיחדה בעדים אע"פ שלא ראוה שנבעלה שכל כיוצא בזו לבו גס בה והן הן עידי יחוד הן הן עידי ביאה והלכה כבית הלל אלא שאף הם מודים בנתגרשה מן האירוסין שאינה צריכה הימנו גט שני שאין לבו גס בה כדי לומר הן הן עידי יחוד ובנתגרשה מן הנשואין מיהא אמרו בתוספתא ראו שנים שנתיחדה עמו צריכה הימנו גט שני אחד אין צריכה הימנו גט שני אחד בשחרית ואחד בערבית זה היה מעשה ואמרו אין מצטרפין ובראוה שנבעלה מיהא אף בנתגרשה מן האירוסין צריכה הימנו גט שני כל כיוצא בזו חזקה אין אדם עושה בעילתו זנות ופירשו גדולי המחברים אפי' ראו שנתן לה מעות שהוא אמתלא לאתנן זונה מכל מקום צריך שתדע שלא נאמרה חזקה זו אלא בדרך זה שהיה לו סרך קדושין עליה או במקדש על תנאי ובעל סתם אבל בשאר הנשים ודאי חזקתה זנות וכן כתבוה גדולי המחברים ומקצת גאונים פירשוה בכל ביאה שלא פירש בה לשם זנות ואף גדולי המפרשים מסכימים שכל שלא הוחזקו בפריצות ושלא היה הענין דרך פריצות הדין כדברי הגאונים וכבר כתבנוה:

9 ולעיקר משנתנו יש חוככים לומר שאף מן הנשואין ואף לבית הלל אינה צריכה גט שני כל שגירשה מתוך איבה יתרה כגון לדבר ערוה והוציאוה ממה שאמרו בתלמוד המערב על משנה זו בית שמאי אזלין לדעתהון דאמרין לא יגרש אדם את אשתו אלא אם כן מצא בה ערות דבר וכיון דמשום ערוה גירשה לא מיתב דעתיה עלה והילכך לא חיישינן לקדושין ובית הלל אזלין לדעתהון דאמרין אפי' הקדיחה תבשילו והילכך איכא למימר ההיא שעתא רתח עלה והשתא מייתב דעתיה עלה אלמא כל שגירשה מחמת ערוה לא מייתב דעתיה עלה ואינו כן שלא אמרוה בתלמוד המערב אלא לארחא דמילתא ולרובא דעלמא הא מכל מקום לענין הדין בכל הנשים אומרין כן ומכל מקום בכהן שגירש יראה לי שאין אומרין כן הואיל וביאת איסור היא אין חוששין ליחוד והוא הדין ביחוד גרושתו אחר שנתאלמנה מאיש אחר:

10 זהו ביאור המשנה ופסק שלה ולא נתחדש עליה בגמרא דבר שלא ביארנוהו:

11 המשנה השמינית והכונה בה בביאור החלק הששי והוא שאמר כנסה בגט קרח תצא מזה ומזה וכל הדרכים האלו בה אמר הר"ם יקראו גט קרח אשר יהיו קשריו מרובים ממספר העדים שהעידו בו עד שישארו בו קשרים בלתי עדים ואמנם סבת סדרם גט מקושר הנה נתבאר סבת עשייתן במקומו בסוף בתרא זה הגט מתואר מותר שיחתמו בו פסולין לעדות אחר שחתמו בו שני עדים כשרים וכבר קדם שהאדם כאשר קרא לעשרה ואמר להם כלכם כתבו גט לאשתי הדין בזה שיכתוב אחד וכלן חותמין ואז יהיה גט כשר ויצטרך שיחתמו כלם בהכרח ואמר שמי שגרש את אשתו בגט קרח ונשאת לאחר יוציא וכל הדרכים האלו בה לפי שאנחנו נאמר אולי יראה זה הגט ובו כלל העדים וקשר בלתי עדים ויחשוב החושב שהוא גם כן כאשר אמר האדם לאנשים הרבה כלכם כתבו וחתמו קצתם וחסר עד אחד או יותר הנה הוא כשר בדמיון זה הקרח אשר חתמו קצת עדיו וישאר מקום קצת העדים בלתי חתומים וזה אמנם הוא דעת ר' מאיר אשר קדם לך דעתו ואינה הלכה:

12 אמר המאירי גט קרח הוא גט מקושר שהיה מדינו לחתום עד אחד בכל כפל שבו על הדרך שביארנו ענינו באחרון של בתרא וכל שהיו קשריו מרובין מעדיו הרי זה פסול ונקרא גט קרח ועליו הוא אומר שאם נשאת בו תצא מזה ומזה וכל הדרכים האלו בה ר"ל הדרכים הנזכרים למעלה ואף זו לדעת ר' מאיר היא ואין הלכה כמותו מיהא בממזרות הא מכל מקום גט פסול הוא וטעם פיסולו התבאר בגמרא משום כלכם והוא שכבר ביארנו שכל שאמר כלכם כתובו אחד כותב וכלם חותמין ואף הכותב צריך לחתום וגט מקושר שהרבה בכפליו הדבר דומה כאלו הזמין עדים כמנין הכפלים שהרי כך דרכו לחתום עד אחד על כל כפל וכשנשארו מן הכפלים שלא חתם בו אדם אלו נכשירהו נבא להכשיר בכלכם אע"פ שלא חתמו כלם:

13 משנה גט קרח משלימין עליו כדברי בן ננס ר' עקיבא אומר אין משלימין עליו אלא קרובים הראויים להעיד במקום אחר אי זה הוא גט קרח כל שקשריו מרובין מעדיו אמר הר"ם פי' בן ננס יתיר בו עבד ופסול לעדות בעברות ואע"פ שהלכה כבן ננס לא התיר בו עד אחד לבד והאחרים יהיו כשרים וכבר התבאר לך ענין יחודו בשם קרח להיות הקשרים רבים מן העדים והשאר קשר או קשרים בין עדיו ועדיו ויהיה קרח:

14 אמר המאירי גט קרח הכל משלימין עליו ר"ל שאותם הכפלים שנשארו בלא חתימת עד איפשר להכשיר ולהשלימה אף על ידי פסולי עדות כגון קרוב ועבד ופסול בעבירה שמאחר שלא הוצרכנו להשלמה זו אלא מגזירת חשש כלכם דיינו בהשלמה כל דהו דברי בן ננס ר' עקיבא אומר אין משלימין עליו אלא קרובים שאין פיסולם מחמת עצמם אלא מחמת קורבא והם ראויים להעיד במקום אחר והלכה כבן ננס וכמו שאמרו בגמרא כי אתי לקמיה דר' יוחנן הוה אמר צא והשלם עליו עבד מן השוק:

15 זהו ביאור המשנה ופסק שלה ודברים שנכנסו תחתיה בגמרא אלו הן:

16 זה שפסקנו בגט קרח שמשלימין את הקשרים בפסולי עדות דוקא בשיש שם יותר משלשה קשרים שנמצאו מכל מקום שלשה בכשרים אבל אם לא היו שם אלא שלשה קשרים וחתמו עדים בשנים ונשאר האחד חלק אין משלימין אותו אלא בכשר שהרי מכל מקום גט מקושר צריך הוא לשלשה עדים כמו שהתבאר במקומו אף כשהוא מרבה בקשרים לא הוכשרה בו השלמה בפסול אלא בעד אחד כגון שהיו קשריו שבעה ועידיו ששה כשרים שמשלים את השביעי בפסול וכן היו ששה ועידיו חמשה וכן עד היו ארבעה ועידיו שלשה אבל היו קשריו שבעה ועידיו חמשה אין משלימין את השנים בפסולין שהרי מכל מקום מתקיים הוא בשלשה ושמא יתקיים בשני קרובים ועד אחד כשר ולא ידעו הבית דין שהם קרובים:

17 לפי דרכך למדת שכשהכשרת השלמתו בקרוב או פסול לא סוף דבר לבסוף אלא בין בתחילה בין באמצע בין בסוף שהרי משנתנו סתם נאמרה בו השלמת קרוב בלא סיום מקום ומעתה אף אתה למד שכל שאתה בא לקיימו אתה מקיימו בכל שלשה מהם ר"ל שאם היו שם שבעה עדים ואתה בא לקיימו בשלשה לא סוף דבר שאתה מקיימו בשלשה שחתמו תחלה או מכל מקום באי זה שתתחיל בו את הקיום שנצריך לקיים חתימת שלשה חתומים בסדר אלא אף במפוזר כגון שאם נתקיימה חתימת ראשון ושלישי וחמשי דייך ואינך צריך לקיום א' ב' ג' או ב' ג' ד' או ג' ד' ה' או ד' ה' ו' או ה' ו' ז' שאם תאמר רצופים בעינן היאך לא הכשירו בו אלא השלמת קרוב אחד מחשש שמא יבאו לקיים בשני קרובים יקבעו מקום לחתימת הקרובים או בתחלה ר"ל שיחתים קרוב כשר וכשר קרוב כשר וכשר וכן בכלם עד שישלים כל הקשרים או באמצע ר"ל כשר קרוב וכשר כשר קרוב וכשר או בסוף ר"ל כשר כשר וקרוב כשר כשר וקרוב והרי הוא יכול בדרך זה להחתים כמה קרובים שהרי לא יתקיים השטר אלא בחד קרוב ושני כשרים אלא דלא בעינן רצופים ושמא יתקיים בשני קרובים וחד כשר ומתוך כך לא הוכשר אלא בקרוב אחד:

18 יש למדין מכאן שבשטר מעשה בית דין צריך שיקיים חתימת ידי שלשתן שהרי בזה אתה אומר שמאחר שהוא צריך בחתימתו לשלשה עדים כך בקיומו צריך שתתקיים בו חתימת שלשה דאם איתה דהכא בתרי סגיא אף בחד קרוב ליפסל דילמא אתי לקיומי בחד קרוב וחד כשר אלא ודאי צריך שתתקיים בו חתימת השלשה ואף במעשה בית דין אני אומר כן אלא שגדולי הדורות כתבו דאי משום הא לא איריא דבשלמא במקושר הואיל והכשירו בו עד אחד קרוב דין הוא שיצטרך לקיום שלשה דאי אמרת בתרי אתי לקיומו בחד קרוב וחד כשר כדכתיבנא אבל מעשה בית דין שלא הכשירו גט קרוב לעולם בתרי מינייהו סגיא מידי דהוה אכל קיום דעלמא ועוד נראה לי לחזק דברים אלו שאם לא יוכשר בקיום חתימת השנים בגט מקושר יפסל אף בקרוב אחד שהרי לדעתך לחתימת שלשה כשרים אתה צריך אלא ודאי כל שהדבר ברור שאין שם קרוב דיו בקיום חתימת שנים:

19 יש שואלים בשטרות דעלמא היאך מכשירין מלאהו בקרובים נחוש שמא יבא לקיים באחד קרוב ואחד כשר ונפסול אפי' באחד עד שגדולי המפרשים מצריכים מתוך כך שיכתוב הקרוב פלני בן פלני קרוב או שיפרוט שלא חתם אלא לכבוד בעלמא והדברים זרים אלא שאנו מתרצים בה שבשאר שטרות הדבר ידוע שאין צריכים לחתום אלא שנים וכשרואין שהרבה חתמו שם הם מרגישים שמילוי קרובים הוא ומדקדקים בדבר אבל גט קרח שעל כל פנים צריך לשלשה וכן שדרכן של בני אדם בו לרבות בעדים לא ירגישו שמילוי קרובים הוא ויבאו לקיים על כל שלשה מהם ומתוך כך אין מכשירין בו אלא אחד ובכלכם האמור בגט שפסקנו בפרק שני ששנים משום עדים והשאר משום תנאי עד שאם נמצא אחד מהם קרוב או פסול לא נפסל בכך נראה לי שאף בזה אם נמצאו הרבה מהם פסולים הדין כן ודנין אותו כמלאהו בקרובים או לכלכם ושהם משום תנאי ואין באין לקיים אלא באותם שיתברר להם שאינם קרובים ויש לפקפק שלא להכשיר אלא באחד הואיל ואין מילוי קרובים בגט מצוי אלא שמכל מקום באחד פסול כשר שכל שראו בו הרבה חתומים הם חוששין לכלכם ולא יבאו לקיים בפחות משלשה ועל כל פנים השנים כשרים וגדולה מזו כתבו בה גדולי המפרשים שבגט חוששין הם לכלכם וכל שבכלכם אינו מתקיים אלא בקיום כלם והדברים מתמיהים ואף הם כתבו שבגט קרח כל שחתמו שלשה שהם עקרי חתימת גט מקושר זה בפני זה איפשר לאחרים לחתום זה שלא בפני זה אע"פ שבכלכם צריך שיחתמו כלם זה בפני זה ולדעתנו אף בכלכם כן שהרי אף מכאן ועד עשרה ימים כשר וכבר ביארנו ענין זה בפרק ראשון בסוגית המשנה השנית ומכל מקום יש מפרשים שלא הוכשר במלוי קרובים אלא במקום שהעדים חותמין עד שאין הדבר מתקיים אלא על ידם ונכון הוא:

20 ונשלם הפרק תהלה לאל:

21 פרק תשיעי בע"ה:

22 המגרש את אשתו וכו' זה הפרק הכונה בו לבאר רוב מה שנכלל בחלק הששי ובפרט בעניני גופו של גט היאך הוא צריך שלא ישייר בו שום דבר ובעניני נוסח הגט ותכונתו חתימת עידיו ונתינתו בעשוי על איזה צד מועיל ועל איזה צד אינו מועיל וקול של גירושין או של קדושין היאך דנין בו והיאך ראוי להרחיק ענין הגירושין ועל זה הצד יחלקו עניני הפרק לששה חלקים הראשון במי שמשייר בגט כגון הרי את מותרת לכל אדם אלא לפלני הן שהוא ראוי לה הן שאינו ראוי לה כלל כגון אלא לאבא ולאביך או לעבד ולנכרי שאין להם קדושין בה הן שאינו ראוי לה לגמרי אלא שיש לו עליה קדושין כגון חייבי לאוין והתנאים הנכתבים בתוכו על איזה צד הם פוסלים כגון לפני התורף ולאחר התורף השני בעניני גופו של גט ונוסח שלו השלישי בענין תכונתו כענין כתבו בכתב ידו אלא שאין עליו עדים או יש עליו עדים ואין בו זמן או יש בו זמן ואין בו אלא עד אחד וכן גיטין שנתערבו או שנכתבו הרבה מגרשים בגט אחד וכן בתכונת חתימת העדים וכן בשנוי כתב שמכתיבת הגט לחתימת עדיו כגון כתבו עברית ועידיו יונית וכויצא באלו הרביעי בענין גט מעשה החמשי בענין קול היוצא אם בקדושין אם בגירושין הששי בענין היאך ראוי להרחיק ענין הגירושין זהו שרש הפרק דרך כלל אלא שנתגלגלו בו קצת דברים שלא מן הכונה כענין סוגית התלמוד על הדרך שקדם וכמו שיתבאר:

23 והמשנה הראשונה ממנו תחל בביאור החלק הראשון והוא שאמר המגרש את אשתו ואמר לה הרי את מותרת לכל אדם אלא לאיש פלני ר' אליעזר מתיר וחכמים אוסרין כיצד יעשה יטלנו ממנה ויחזור ויתנהו לה ויאמר לה הרי את מותרת לכל אדם אם כתבו בתוכו אע"פ שחזר ומחקו פסול אמר הר"ם דע שאמרו אלא לאיש פלני כמו אמרו חוץ מאיש פלני ואין זה ספר כריתות אולם אם שם זה התנאי כמו שיכתוב גט כשר כמו שראוי עוד אמר לה הרי זה גיטיך על מנת שלא תנשאי לפלני הרי זה מותר ואין מחלקת בו ואין מותר שיאמר לה על מנת שתנשאי לפלני שלא יאמרו נשותיהן נותנין זה לזה ואמרו יטלנו ממנה ויחזור ויתנהו לה בתנאי שיאמר לה זה הדבר אחר כתיבת הגט ההיא לא יתנה בו תנאי אולם כאשר לא התנה תנאי מהתנאים קודם שיכתוב הגט ואע"פ שיהיה זה התנאי על הגט פסול ואין הלכה כר' אליעזר:

24 אמר המאירי המגרש את אשתו ר"ל בגט כשר אלא שאמר לה על פה בשעת מסירת הגט הרי את מותרת בו לכל אדם אלא לפלני ר' אליעזר מתיר לינשא לכל שאר בני אדם מפני שהוא דורש ואשה גרושה מאישה אפי' לא נתגרשה אלא מאישה אלמא גרושה היא אע"פ שהוא שיור וכמו שפירשו בגמרא דלשון אלא הרי הוא כחוץ כלומר לכל אדם חוץ מפלני וזהו שיור גמור ואעפ"כ מתיר ולאותו פלני מיהא אסורה אפי' בזנות וכל שכן בנשואין וחכמים אוסרין כלומר שאינה מגורשת כלל וקרא דואשה גרושה ריח הגט הוא ופוסל בכהונה ומשום חומרא אבל בעלמא אינה מגורשת כלל והבא עליה חייב משום אשת איש ואם מת הבעל מתיבמת ואף לכהנה כתבו הרבה מפרשים וגדולי המחברים בכללם שאינו אלא מדברי סופרים וקרא אסמכתא בעלמא אלא שאף בכל אדם מכל מקום הגט עצמו כשר הוא וכיצד יעשה יטלנו הימנה ויחזור ויתננו לה ויאמר לה הרי את מותרת לכל אדם ולא ישייר בה כלום ולא די לו בשיחזור ויאמר לה פעם אחרת בלא שום שיור אלא שצריך ליטלו ולחזור ליתנו לה ואע"פ שבענין כנסי שטר חוב אמרו עד שיאמר לה הא גיטיך ואינו צריך ליטול ולחזור ליתנו לה פי' ר' יוחנן בגמרא דהכא שאני הואיל וקנאתו ליפסל בו לכהנה הויא לה נתינה ראשונה נתינה ואין האמירה בלא נטילה וחזרת נתינה כלום ואע"ג דחזקיה פליג בהדיא ואמר דמתניתין דהכא ר' שמעון בן אלעזר היא דאפי' בכנסי מצריך כן בפרק הזורק וכבר ביארנו שהלכה כר' ואם כן אף בזו דיינו באמירה שראוי לפסוק כחזקיה משום דרביה דר' יוחנן הוא מכל מקום רוב פוסקים כתבוה כר' יוחנן ולחומרא:

25 ומכל מקום דוקא באלא וכן בחוץ אבל בעל מנת ר"ל שיאמר לה התגרשי בו על מנת שלא תנשאי לפלני מגורשת ולא תנשא לו שאין זה שיור בגט כלל אלא שמתנה עמה תנאי זה כאדם שמתנה באי זה דבר ומכל מקום מותרת לאותו פלני בזנות ויש פוסקים דאף בעל מנת פליגי רבנן הואיל והוא על מנת שיש בו שיור אצל הגט כגון שלא תנשאי לפלני וראיה לדבריהם שהרי ר' עקיבא פירשה בגמרא בעל מנת ובחוץ אלמא דבתרתי פליגי ומדלא אמרינן נמי בפשטיה דרבינא שמע מינה חוץ הוא אבל בעל מנת מודו ליה אלא סתם קאמר חוץ הוא כלומר ובחוץ נמי פליג ר' עקיבא אליעזר ומכל מקום רוב פוסקים כתבוה כדעת ראשון וכן עיקר:

26 וזה שאמרו יחזור ויתננו לה כלומר שאין הגט פסול מצד עצמו דוקא בשנכתב הגט קודם שיאמר הוא שיור זה אבל אם אמרו לסופר או לעדים קודם שנכתב הגט או בשעת כתיבתו הואיל ובשעה שנכתב הגט נתגלה שדעתו היה על השיור הגט פסול לגמרי כמו שיתבאר בגמרא ומעתה כל שכן במה ששנינו במשנה שאם כתב שיור זה בתוכו אע"פ שחזר ומחקו פסול:

27 זהו ביאור המשנה ופסק שלה ודברים שנכנסו תחתיה בגמרא אלו הן: