מאירי על גיטין מ״ב

1 היה של אחד ושחרר חציו בשטר ומכר או נתן חציו בבת אחת הואיל ובשעה ששחרר חציו לא שייר לעצמו שום זכות שהרי מכר החצי האחר באותה שעה בעצמה או נתנו זכה:

2 כתב כל נכסיו לשני עבדיו בשני שטרות שכתב לכל אחד מהם בשטר מיוחד כל נכסי נתונים לך אם מסר להם בזה אחר זה ראשון קנה עצמו וחברו עם שאר הנכסים ושני לא קנה כלום ואם מסר להם בבת אחת קנו שניהם ומשחררין זה את זה שהרי זכה כל אחד בחצי חברו ואע"פ שבשני שטרות היוצאין ביום אחד בשטרי מקח קרקע או מתנת קרקע שאחת מהן שקר בהכרח אמרו שודא דדייני כמו שביארנו בכתבות פרק מי שהיה נשאוי צ"ד א' הכי שאני שאלו נדון אחר האומד שמא יטעו הדיינין ונמצאו מתירין את זה בלא שחרור ואיסור אין דנין אותו באומד ומאחר שאתה מצריך לשחרר זה את זה הואיל ונעשו שותפים לענין איסור יעשו שותפים אף לממון כתב לשניהם בשטר אחד אף עצמן לא קנו שאין שנים משתחררים בגט אחד כאשה דכתוב וכתב לה ולא לה וחברתה אף בשני שטרות אם אמר בכל אחת מהן חצי נכסי נתונין לפלני עבדי לא קנה אחד מהם ואפי' מסר לשניהם בבת אחת ופירשו גדולי הרבנים הטעם שמא חצי אחד נתן לשניהם ואין הדברים נראין שאם כן אף בדיני ממונות אם כתב לאחד חצי שדה פלני לפלני ולאחד חצי שדה פלני ומסר להם כאחד לא יקנו את כלה ובזו ודאי אין ספק שקנו שניהם ועוד שהרי לשון הבריתא כל נכסי נתונין לפלני ופלני ואוקמה בחצי חצי ודאי על שני החצאים הוא אומר כן ויש מפרשים בה משום דכל שאינו בזה אחר זה בבת אחת אינו ואינו כלום שזו בזה אחר זה אינו משום דשייר בקנינו ובבת אחת שלא שייר בקנינו אין לומר בו שלא נתלו בת אחת בזה אחר זה אלא כשאין חלוק ענין בין בת אחת שלו לזה אחר זה אלא עיקר הפירוש שכל שהוא אומר חצי שמא אין העבד בכלל שכל האומר חצי נכסי נתונין לך אינו נוטל חצי בכל כלי וכלי ובכל שדה ושדה אלא שמין את הנכסים ונוטל חצין בכחוש והואיל ויש לחוש שמא אין עצמו בכלל החצי לא עשה כלום כל שביארנו בענינים אלו שזכה העבד אפי' קראו בשעת מסירת השטר פלני עבדי הדין כן שאין הכונה בלשון זה אלא עבדי שהיה כבר וזה שנתגלגל כאן בכותב כל נכסיו לעבדו שיצא לחרות ושייר קרקע כל שהוא לא יצא לחרות ואין צריך לומר אם אמר חוץ מאחד מרבוא שבהם כבר ביארנוהו בכדי הצורך בפרק ראשון:

3 זה שביארנו בחציו עבד וחציו בן חורין שכופין את רבו לשחררו מכל מקום כל שלא הספיקו לכופו חזר הדין לדברי בית הלל ועובד את רבו יום אחד ואת עצמו יום אחד ואם נגחו שור יום של רבו לרבו ר"ל שפחת הדמים לרבו ואע"פ שאף הוא נפחת למלאכת מחר מ"מ אם פחת של מחר אינו שוה לפחת של היום גובה כל אחד פחת יומו לפי מה שהוא ויום של עצמו לעצמו על אותו הדרך בעצמו ואם אתה מפקפק לפרשה בעבד מצד שמאחר שלכופו הוא עומד הרי הוא כשל עצמו אתה יכול לפרשו בנגח את השפחה שחציה שפחה וחציה בת חורין שאין כופין את רבה כמו שביארנו:

4 שור מועד שהמית את האדם משלמין הבעלים כופר ואם המית עבד או שפחה משלם קנס לרבו... מצד חלק העבדות וחצי מצד החרות ראוי ליתן ליורשיו אלא שאין לזה יורשים ומתוך כך פטור ממנו ושמא תאמר ואף דין חצי כופר היאך הוא בכאן והלא כופר אחד אמר רחמנא ולא חצי כופר עד שמכאן פטרנו שור של שני שותפיו מן הכופר אין זה כלום שהרי מכל מקום למה שראוי לחול בו דין כופר כופר שלם הוא:

5 היה כלו משוחרר אלא שמעוכב גט שחרור כגון מקדיש ומפקיר אין לאדון קנס כלל וכל הכופר ראוי ליורשיו אם היו לו יורשים ואין אומרין שעכבת גט שחרור תזכהו במקצתו ואע"פ שכשנשתחרר כלו ונתעכב גט שחרור הרי הוא אצל כלו כחציו עבד וחציו בן חורין אצל חציו של עבדות שמאחר שכופין אותו לשחרר אותו חצי הרי הוא כנשתחרר אלא שמעוכב גט שחרור מאותו חצי שחציו האחר כבר הוא בן חורין לגמרי ממנו אלא שמחצי של עבדות הוא קרוי מעוכב גט שחרור ואעפ"כ אמרו שנותן חצי קנס של עבדות לרבו בזו מ"מ עדיין אדון הוא בחציו עד שיכפוהו ויכתוב שטר על חצי דמיו אבל כל שאינו מחוסר לכתוב שטר בשום דמים ואין לו עליו אלא זיקת שטר אין קרוי אדון ואין לו קנס כלל וכל הכופר היה ראוי ליורשיו אלא שאין לו יורשים ואע"פ שתירצו זו של חצי קנס למשנה ראשונה לומר שלמשנה אחרונה הואיל וכופין אותו אין משלם קנס דחייה בעלמא היא ואין אנו צריכין לה שבזו מ"מ עדיין אדון הוא וכן כתבוה גדולי המחברים ר"ל שהמשוחרר כלו ומעוכב גט שחרור אין בו קנס וחציו עבד וחציו בן חורין אע"פ שכופין אותו יש לו חצי קנס ויש פוסקים כתירוץ זה לומר שלמשנה אחרונה אין קנס כלל אפי' לחצי עבדות הואיל וכופין אותו ואין צורך בכך ומ"מ אף לדבריהם אתה צריך לפסק שלנו לענין שפחה:

6 שמא תאמר המית חציו עבד וחציו בן חורין עד שלא הספיקו לכופו ולהכתיבו שטר על חצי דמיו לשיטתנו או שהמית שפחה לשטה האחרת מפני מה לא אמרו יום של רבו לרבו ושל עצמו לעצמו על הדרך שאמרו בנגחו שור תדע דכל דכליא קרנא אין אומרין כן וזו של נגחו שור פירושו במכה שאין בה כלוי הקרן ר"ל מיתה או חסרון אבר אלא שהכהו על ידו וצמתה וסופה לחזור וא"כ אי אתה מוצאה בנגיחת שור אלא לאביי שאמר באדם שהכה את חברו על ידו וצמתה וסופה לחזור שנותן לו שבת גדולה ושבת קטנה ר"ל שבת גדולה מה שנפחתו דמיו ושמין אותו כעבד וזהו נזק ולא דמי ידו שהרי סופה לחזור ושבת קטנה כל ימי חליו שנותן לו שכר שמירת קשואין והילכך אף בזו פחת הדמים שהוא הנזק אם ביום של רבו לרבו שאם לרבא הרי אמר במכה זו באדם שאינו נותן לו אלא דמי שבתו שבכל יום שזהו בטול מלאכה ולא פחת דמים כלל הואיל וסופה לחזור והרי אין כאן נזק ושור אינו משלם אלא נזק שחמשה דברים באדם נאמרו ולא בשור וכבר אמרו איש בעמיתו ולא שור בעמיתו הילכך אי אתה יכול להעמידה בנגיחת שור אלא לאביי וכבר פסקנו במקומו כרבא וא"כ זו שבכאן אתה צריך להחזירה לענין פסק בהכהו אדם ומ"מ גדולי ספרד פוסקין בה כאביי ומכח סוגיא זו הואיל ופשוטה של סוגיא הולכת כדבריו ואין הדברים נראין שהרי זו מ"מ מחלקת אביי ורבא הוא והלכה כרבא:

7 כבר ביארנו במקומו בכל עבד היוצא בראשי איברים שצריך הוא גט שחרור להתירו בבת ישראל ואע"פ שהוכרעה כאן בדרך אחרת אין אומרין הלכה כדברי המכריע אלא במשנה אבל בבריתא לא ומעתה אף היוצא בראשי איברים הוא קרוי מעוכב גט שחרור ואין קנס לרבו ומעתה הפיל את שנו וסימא את עינו יוצא בשנו ונותן לו דמי עינו כמו שביארנו בשביעי של קמא ויש מי שמעמיד שאלות אלו בספק ובדין קולא לנתבע ובדין תפש לא מפקינן מיניה ואין דבריהם נראין:

8 עבד של כהן כבר ידעת שאוכל בתרומה מתורת קנין כספו ומ"מ כל שנשתחרר אע"פ שעדין מעוכב גט שחרור אינו אוכל ואע"פ שבאחרון של כריתות אמרו שרשב"ג סובר שהוא אוכל אין הלכה כדבריו אלא כתנא קמא ויש מפקפקים בה מצד שאף תנא קמא לא נחלק עליו מטעם מעוכב גט שחרור אלא מטעם אחר ומ"מ הואיל ונשאלה כאן ולא הובררה ראוי להחמיר בה ולא עוד אלא שאף מה שתירצו כאן הכא לאו קנין כספו הוא טעמא דמיסתבר הוא וראוי לסמוך ואין לומר על כיוצא בזה אשנויא לא סמכינן:

9 כהנת שנתערב ולדה בולד שפחתה הרי אלו אוכלין בתרומה ממה נפשך אם כהן מתורת כהן ואם עבד מתורת עבד וחולקין חלק כאחד על הגרן אבל לא זה בלא זה שאין חולקין תרומה לעבד אלא אם כן רבו עמו שמא יעלוהו ליוחסין כמו שביארנו בשני של כתבות הגדילו משחררין זה את זה:

10 כבר ידעת שהמוכר פירות דקל לחברו הואיל ואינן בעולם אינו כלום שאין אדם מקנה דבר שלא בא לעולם ואם הקנה לו דקל לפירותיו קנה הואיל והקנה לו הגוף שהוא בעולם אע"פ שלא הקנהו אלא לצורך פירותיו וא"כ אף מכר עבדו לקנס ר"ל שאם יוגח וימות יהא הקנס שלו יראה לי שהוא כדקל לפירותיו וקנה ומ"מ בסוגיא זו נשאלה ולא הובררה ומתוך כך פסקו בה שהדבר ספק ואם תפש אין מוציאין מידו אלא שאני תמה שהרי זה לגמרי כדקל לפירותיו ומתוך כך נראה לי בשמועה זו שמכר קנסו של עבד ולא מכר הגוף לקנסו והרי זה כפירות דקל ומכל מקום קאי שור וקאי עבד והרי זה בעולם יותר מפירות דקל שאע"פ שהדקל בעצמו אצל הפירות כשור ועבד אצל הנגיחה מכל מקום הפירות אי אפשר להיותם עכשו בעולם אבל זו אע"פ שאיפשר שלא תבא הנגיחה לעולם ואם תבא שיזכה בה ויפטר מטעם מודה בקנס מ"מ הואיל ואיפשר להיות הנגיחה תכופה לדבורו הרי היא כמי שבאה ומתוך כך נשארה בספק ואע"פ שבאחר שתתגיירי קדושין ס"ב א' קאי איש וקיימא אשה מ"מ אין הקדושין תופסין עד שתתגייר הא כל שמכר עבדו לקנס כדקל לפירותיו הוא וקנה וכעין מה שאמרו ב"מ ל"ד א' לכשתגנוב ותרצה ותשלמני תהא פרה קנויה לך מעכשו ויש מפרשים בשאלה שאף בעבד לקנסו הוא ומפני שדקל לפירותיו יש לו להשתדל בתקונו כדי שיצליחו פירותיו ונמצא שיש לו שיכות אצל הדקל לתקנו ולהצליחו אבל עבד אין לו להשתדל בו כלל שיבא ידי קנס והרי הוא כדין דבר שלא בא לעולם ולשטה זו יש לפרש בנוסח השאלה עד כאן לא קאמרי רבנן אין אדם וכו' אלא בפירות דקל דהשתא מיהת ליתנהו וכיוצא בה בעבד אף במכר גופו לקנס הואיל ואין לו אצל העבד כלום אלמלא שיש לבא מטעם קאי שור וקאי עבד אלא שנראה לי כדעת ראשון: